תביעה תקדימית נגד הפרקליטות והמשטרה: פגעו בחופש העיתונות

העיתונאי אלחנן גרונר הגיש תביעה לאחר שהפרקליטות פעלה לסגור את חשבונו האישי בטוויטר ולאחר שהמשטרה חקרה אותו באזהרה - זאת לאחר שהעלה סרטון שלטענתם הפר צו איסור פרסום • אלא שהצו הוצא שישה ימים לאחר העלאת הסרטון • הפרקליטות: "תגובת המדינה תימסר לבית המשפט כמקובל לאחר שתתקבל התביעה"

משטרת ישראל / צילום: Shutterstock
משטרת ישראל / צילום: Shutterstock

עיתונאי אתר "הקול היהודי" אלחנן גרונר הגיש תביעה לבית המשפט נגד פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל, לאחר שהפרקליטות פעלה מול הרשת החברתית טוויטר בכדי לסגור את חשבונו האישי, והמשטרה חקרה אותו באזהרה.

בכתב התביעה התקדימי, בו תובע גרונר את המשטרה ואת הפרקליטות על השתקתו ופגיעה בחופש העיתונות שלו, טען עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו כי התנהלות המשטרה וחקירתו באזהרה של העיתונאי גרונר גרמו לפגיעה קשה בחופש העיתונות, בחופש הביטוי, בכבודו ובשמו הטוב וכן במוניטין המקצועי של גרונר. זאת לצד תיק החקירה שנותר פתוח ומרחף כאיום מעל ראשו של גרונר, למרות שהחקירה בוצעה בניגוד לנהלים, כך על-פי הנטען.

תיק החקירה שמתנהל נגד גרונר נוהל בניגוד לנוהל חקירת עיתונאים, הקובע כי על ראש מחלקת החקירות בתחנה להעביר בקשה מסודרת, בצירוף חוות-דעת, לראש אגף חקירות במשטרה, ולאחר ייעוץ ואישור של דרגים בכירים בפרקליטות המדינה ועדכון של מפכ"ל המשטרה, ניתן יהיה לזמן עיתונאי לחקירה - דבר שלא נעשה כלל במקרה של גרונר, למרות שהוא אמר לחוקרות המשטרה שזימנו אותו כי הוא עיתונאי.

הסרטון הוסר בגלל שהפר צו איסור פרסום - שניתן רק שישה ימים לאחר פרסומו

המקרה החל ביום בו נהרג אהוביה סנדק ז"ל במרדף של שוטרים אחרי הרכב בו נסע עם חבריו. לאחר המקרה פרסם גרונר בחשבון הטוויטר שלו סרטון של חוקר משטרה המגיע לזירה כשהוא מחויך. כשלושה שבועות לאחר מכן ננעל במפתיע חשבונו של גרונר, ורק לאחר בדיקה התברר כי הפרקליטות היא זו שפנתה לרשת החברתית בבקשה לסגירת החשבון, בהסתמך על צו פרסום שניתן שישה ימים לאחר פרסום הציוץ.

בהמשך התברר כי צו הפרסום הוצא שלא כדין, ואילו הפרקליטות פעלה להסיר את הפרסום מבלי ליידע את גרונר, לא על צו איסור הפרסום ולא על כוונתה לפנות לרשת טוויטר בבקשה לסגירת החשבון.

כאשר גרונר ביקש לקבל לידיו את צו איסור הפרסום, הפרקליטות החליטה שלא למסור את הצו. בעקבות כך גרונר עתר לבג"ץ בנושא. רק בסמוך לזמן שבו הייתה צריכה הפרקליטות להשיב לעתירה, קיבל לידיו גרונר את הצו והחל באמצעות הליך משפטי לבטלו.

בעקבות העתירה הצליח גרונר לבטל את צו איסור הפרסום כחצי שנה לאחר האירוע, כאשר הנושא כבר ירד מסדר היום. במשך כל התקופה הזו נמנע ממנו בתור עיתונאי לפרסם את הידוע לו לגבי הצו, מידע שהיה חשוב מבחינת המאבק שניהל אתר "הקול היהודי" אודות נסיבות מותו של סנדק וטענות האתר לטיוח מערכת אכיפת החוק.

במקביל זימנה המשטרה את גרונר לחקירה על הפרת הצו, למרות שכאמור פרסם את הסרטון לפני הוצאת הצו, וכשיצא הצו - כלל לא ידע על קיומו. בכתב התביעה נטען כי בכך הפרה המשטרה את הנוהל בדבר חקירת עיתונאי לגבי נושא העבודה שלו, פגעה בשגרת יומו, חקרה אותו באזהרה בעילה מופרכת מן היסוד, נטלה ממנו טביעות אצבע וצילמה אותו לתיק החקירה במעמד משפיל, מבזה וחסר הצדקה.

לאור כל זה דורש גרונר מהפרקליטות ומהמשטרה סכום של 100 אלף שקל כפיצוי על עוגמת-הנפש ועל הפגיעה שנגרמה לו.

מהפרקליטות נמסר: "תגובת המדינה תימסר לבית המשפט כמקובל לאחר שתתקבל התביעה".