המינוי שנתקע והמשחק של בני גנץ: מאחורי הקלעים של הטלטלה בקואליציה

מחיר תחזוקת הקואליציה בראשות בנט-לפיד עולה ככל שהזמן עובר, והמצב הפוליטי הופך רעוע יותר. בשלב הזה ברע"ם רוצים יותר, ניר אורבך רוצה יותר והתיאבון גדל אצל יחידים נוספים שמבינים שהקואליציה תלויה באצבע שלהם בלבד. הודעת הפרישה של חברת הכנסת גwידא רינאווי זועבי בצהרי יום חמישי, התקבלה בהפתעה גמורה אצל מי שנדרשו לתחזק את נוכחותה באופן שוטף - השרים ניצן הורוביץ ויאיר לפיד. בחדשות 12 דיווחו: רינאווי זועבי שלחה מכתב קודם אליהם וניתקה מגע.

במכתבה כתבה זועבי שהיו קשים עליה המראות בהר הבית ולוויית העיתונאית, אלא שמאחורי הקלעים מתברר שהסיבות אחרות. בנציבות שירות המדינה הערימו קשיים על לפיד, שביקש לשלוח אותה בהקדם לשנגחאי ולנטרל את המוקש - וכך, כבר במשך חודשים ארוכים המינוי לא מקבל אישור. בנציבות טענו כי היא איננה יכולה לייצג את מדינת ישראל בחו"ל. בהתאם, באחד מהראיונות שלה לכלי התקשורת, הודתה זועבי שהיא איננה מכירה את מילות המנון המדינה וטענה שהוא "מדיר אותה".

בנוסף, אמרו שבימים האחרונים דרשה זועבי תקציבים למטרות שהיא מקדמת, אולם הטיפול בהם לא היה "מהיר" מספיק וזו עשויה להיות סיבה נוספת לפרישתה. זועבי ערערה בן רגע את השוויון בין הקואליציה לאופוזיציה, שעוד אפשר את יציבות הממשלה, ודרדרה את מספר חבריה לשעבר בקואליציה ל-59 בלבד. "אנחנו לא מאמינים שזועבי תיתן באצבעותיה לנתניהו להיות ראש ממשלה ולבן גביר שר לביטחון פנים", אמר בכיר ביש עתיד במשפט, את מה שיהפוך להיות המנטרה שנועדה להפעיל לחץ על חברת הכנסת בתקווה שתחזור בה.

אלא שמעשיה של חברת הכנסת הערבייה ממרצ לעתיד הם לא הנושא המהותי שעל הפרק. פרישתה היא רק דוגמה לכך שגם למחירים הפוליטיים שגובים שותפיה של הממשלה יש תאריך תפוגה. הבטחה למינוי השיגה לקואליציה חצי שנה של שקט, התקציבים לרע"ם - שנה, וככל שהזמן עובר - המחירים עולים ומתברר שהם קונים שקט קצר טווח לשרי הממשלה ומאריך את ימיהם על הכיסאות אך שקט לא קונה יציבות קואליציונית ולא מבטיח תפקוד. האם ממשלה בכל מחיר היא יעד? מעניין לשמוע בימים אלו את תשובתו של ראש הממשלה בנט (רק לא בחירות חמישיות) לשאלה הזו.

הדרך לתחזוקת ימינה עוברת דרך גנץ

מאז הפכה סילמן את קואליציית בנט-לפיד לקואליציית מיעוט, מקפיד בנט להתבטא ולהבטיח ששיקולים פוליטיים לא יעמדו בבסיס פעולות הביטחון של הממשלה, ובעיקר ביחס לשותפות הבעייתית עם רע"ם, שדורשת מחירים הולכים ומאמירים. נאומים לחוד ומעשים לחוד: בימינה גיששו מול לשכת שר הביטחון בשבועות האחרונים, בניסיון לדחות ככל הניתן את פינוי חומש בשומרון מחשש לפגיעה נוספת בבסיס המצביעים מימין. אחד המשפטים שנאמרו באותן שיחות היה "לפחות תדחו את הפינוי לפגרה" - כדי לא להקשות יותר על ניר אורבך וחבריו.

בלשכת בנט עובדים קשה כדי לבצר את ימינה מפורשים נוספים וזו הסיבה גם שמתן כהנא נקרא בבהילות לשוב ולכהן כחבר כנסת, עוד לפני שיום טוב כלפון הפך לאיום ממשי. אין להם זמן לעסוק בתחזוקה שוטפת של חבר כנסת אחד במקביל לאופרציה המפלגתית המורכבת ממילא עם אורבך, שקד וקארה. הם הורידו כאב ראש אחד מהפרק, אך עדיין מנסים להוריד מהשולחן נושאים נפיצים. חומש הוא דוגמה אחת מול הדרישות לקדם במהירות את צו החשמל לחיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל. הדרך לתחזוקת ימינה עוברת בידיים של גנץ. שיקולים פוליטיים כמו אוויר לנשימה.

יו"ר כחול לבן התקשר השבוע לנתניהו כדי לבקש את תמיכתו בחוק "ממדים ללימודים", אבל חשוב מכך, כדי לשדר לחבריו לממשלה: אני עדיין משחק על כל המגרש. החוק שמקדם גנץ למתן תמיכה כלכלית בחיילים למטרות לימודים, הצליח לפלג את חברי הליכוד לאחר שיריב לוין הכריז בתחילת השבוע שהאופוזיציה לא תתמוך באף חוק של הממשלה. המטרה: לשקף את התלות של הקואליציה בחברי הרשימה המשותפת כדי לשרוד.

אלא שבהפוך על הפוך, החוק הזה גרם לפיצוץ פנימי בליכוד ושעה קלה אחרי הודעת נתניהו שיתמכו בחוק רק אם ישונה - הודיעו ברקת, אקוניס ואחרים שיש לתמוך בחוק של גנץ. לוין זעם, מתברר שמאחורי הקלעים נערכו מגעים בין הליכוד לבין כחול לבן כדי לשנות את נוסח החוק כך שגם הליכוד יוכל לציין את התמיכה החריגה כהישג. אלא שברגע שחברי הכנסת מהליכוד התנדבו מיוזמתם להעביר את החוק כמו שהוא, בכחול לבן ניתקו מגע.

בזמן שבימינה ותקווה חדשה מנסים לטשטש את השותפות החדשה עם טיבי ועודה, ביש עתיד דווקא מתחזקים את החברים החדשים בקואליציה לעת מצוא בריש גלי. ח"כ משה קינלי טור פז, שהתראיין השבוע בערוץ הכנסת, לא ניסה להסתיר את התלות הפוליטית של הממשלה ברשימה המשותפת, שעות ספורות לאחר שאחד מבכיריה, ח"כ אחמד טיבי, השתלח בחברת מפלגתו ח"כ מירב בן ארי, כינה אותה "חלאת אדם" ואף קרא לעברה "רוח מן הון" - לכי מכאן. מיותר לציין כי ברשת לא נמצאו עדויות לגינויים לדבריו של טיבי מצד בכירי הממשלה שכהונתם תלויה בו.

ההישג של עבאס, והזעם של שקד ואלקין

בדומה לעליית המחירים בישראל, רע"ם מצמידה למדד ודורשת הישגים מידיים כאן ועכשיו כדי להישאר חלק מהקואליציה. מי שמופקד על שימור מנסור עבאס הוא לפיד, באמצעות מנכ"לית משרדו נעמה שולץ ושר הרווחה מאיר כהן. השבוע הודלף מכתב שקיבל כהן מהמשנה ליועמ"ש כרמית יוליס, שמכשיר עבירות בנייה בפזורה הבדואית והרחבתם מ-50 ל-70 מטרים. במדינת האין חוק בנגב, מתברר שכבר מאז 2016 נוהגת מדינת ישראל שלא לאכוף את החוק על עבירות בנייה בפזורה הבדואית לזוגות צעירים, במבנים שנבנו סמוך למבנה קיים מתחת לרדאר.

ההישג של עבאס הוא בהפיכת האישור הסמוי לגלוי והרחבתו. במשרד הרווחה יידרשו לעבוד כעת מסביב לשעון כדי לעמוד בעומס הפונים והבונים שיצטרפו למעגל מפירי החוק בנגב, ונרשמה פגיעה אנושה במאמצי ההסדרה שנוקטת המדינה ביד השנייה. אם בעבר נמנעו מלפרסם רשמית את מדיניות האכיפה הלוקה בחסר, השבוע קראה המדינה לתושבים באופן רשמי לעבור על החוק. המכתב של יוליס לא תואם עם רשות הבדואים, רמ"י או עם משרד הפנים, והשרים זאב אלקין ואיילת שקד זעמו. מצדה של שקד, הוציא יו"ר מטה התכנון, שלומי הייזלר, מכתב ליוליס בדרישה להבהרות לאותו נוהל "שאינו תואם את מדיניות התכנון". נכון לכתיבת שורות אלה לא התקבל מענה.

האמת היא שכבר כיום המצב בנגב לא מזהיר. לפי נתונים של הגופים האמונים על הבדואים בשטח, כבר כיום נבנים בממוצע כ-4,000 מבנים בשנה, 10% מתוכם בלבד למגורים והיתר סככות ומחסנים. פרסום הנוסח כאמור, הוא בעיקר חשיפה למטרות פוליטיות שיוביל לנסיקה במספרים ומספק דוגמה עגומה לחוסר המשילות בנגב שהונהג פה מדורי דורות. מתנה נוספת לרע"ם שנשקלת בימים אלו היא ריקון מסמכויות של רשות הבדואים, שלא נהנית מפופולריות בקרב תושבי הנגב והעברתם למשרד הרווחה של כהן מחד ולמשרד השיכון מאידך. בשבוע הבא מן הסתם יירשמו כבר תגי מחיר חדשים על הישרדותם הפוליטית של 59.