קו המשווה | פרשנות

ארה״ב מאשימה את סין בהשמדת עם - אך שוקלת להסיר את המכסים

מנהיגי ארה"ב, יפן, הודו ואוסטרליה התכנסו בטוקיו לדון בשאלה כיצד ניתן לבלום את סין • הנשיא ביידן הזהיר שארה"ב לא תניח לסין לכבוש את טייוואן, אך אנשי צבא וביון במערב משוכנעים שבייג׳ינג תתקוף אותה בתוך חמש שנים

מימין: רה''מ הודו נרנדרה מודי, רה''מ יפן פומיו קישידה, נשיא ארה''ב ג'ו ביידן ורה''מ אוסטרליה אנתוני אלבניזי, בטוקיו ביום שלישי / צילום: Reuters
מימין: רה''מ הודו נרנדרה מודי, רה''מ יפן פומיו קישידה, נשיא ארה''ב ג'ו ביידן ורה''מ אוסטרליה אנתוני אלבניזי, בטוקיו ביום שלישי / צילום: Reuters

באי ועידת הפסגה של 'הרביעיה' בטוקיו אמנם לא יכלו לשמוע את הבומים העל־קוליים. הם נשמעו, אם בכלל, מאות קילומטרים משם. אבל במונחים אסטרטגיים הם התקרבו לזעזע את החלונות בארמון אקאסאקה, בית ההארחה הרשמי של ממשלת יפן.

סין ורוסיה החליטו לשגר מפציצי קרב אל קרבת מי החופים של יפן בשעה שמנהיגי 'הרביעיה', נשיא ארה"ב וראשי הממשלות של הודו, של יפן ושל אוסטרליה, הסבו כדי לדון, בין השאר, בבלימת סין באוקיאנוס השקט ובאוקיאנוס ההודי.

ההידרדרות ביחסים הבינלאומיים מקבלת ביטויים כמעט יום־יומיים. שעות אחדות לפני פגישת הרביעיה, הנשיא ג'ו ביידן אמר כלאחר יד לעיתונאית, שארה"ב תבוא להגנת טייוואן, אם סין תחליט לנסות ולבלוע את האי הקטן. זו היתה הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי השמיע הבטחה כזאת מאז 1979, כאשר וושינגטון ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם טייוואן, והשתיתה את מדיניותה על העיקרון של "סין אחת".

כצפוי, העורף הביורוקרטי של הנשיא מיהר להעמיד דברים "על דיוקם" (מה שקוראים בעגת וושינגטון 'קונטקסטואליזציה'). שום דבר לא השתנה, הסביר שר ההגנה לויד אוסטין, תמיד התנגדנו לשימוש בכוח, אבל אנחנו מוסיפים לדגול ב"סין אחת".

אניות מלחמה אמריקאיות במצרי טייוואן

לארה"ב יש היסטוריה ארוכה של "עמימות" בשאלת טייוואן. לאחר שהקומוניסטים ניצחו במלחמת האזרחים, ב־1949, הממשלה הלאומנית המובסת נמלטה לטייוואן. ב־30 השנה הבאות, ארה"ב ועשרות ארצות נוספות הכירו בה כממשלה הלגיטימית של סין.

האבסורד הזה הגיע אל קצו ברוב העולם בשנות ה־70. אבל ארה"ב חוקקה חוק מיוחד, שהסמיך את הנשיא להוסיף ולספק נשק לטייוואן. בבירתה טאייפה שוכנת שגרירות אמריקאית לכל דבר, המעמידה פנים שהיא מרכז תרבות. רק באחרונה היא עברה אל משכן חדש וגדול. אניות מלחמה אמריקאיות חוזרות ושטות במצרי טייוואן, ומזכירות לסין את התוצאות האפשריות של פעולה נמהרת.

מאז ניצחונם, הקומוניסטים תמיד עמדו על זכותם לחזור ולאחד את המולדת (אף כי סין שלטה בפועל בטייוואן רק במשך 20 שנה בסוף המאה ה־19, לפני שוויתרה עליה ליפן). במשך שנים ארוכות הם קיוו לפתות את טייוואן לבוא הביתה באמצעות הנוסחה של "ארץ אחת, שתי שיטות". הם הבטיחו, כי גם בסין המאוחדת טייוואן תורשה להוסיף ולקיים את הדמוקרטיה הרב־מפלגתית שלה. הטייוואנים מעולם לא האמינו לנוסחה הזו, ובשנים האחרונות סין חדלה להעמיד פנים. האופן הברוטלי שבו היא חיסלה את חירויותיה של הונג קונג השאיר מעט מאוד מקום לספקות.

"עד 2025", או "עד 2027"

בטחונה העצמי הגובר של סין, והרודנות האישית המתארכת והמעמיקה של שי ג'ינפינג, הקצינו את הרטוריקה כלפי טייוואן. מתמעט והולך הספק שסין מתכוננת לפלוש. שר ההגנה של טייוואן חזה פלישה כזאת "עד 2025". ראש הפיקוד הצבאי של ארה"ב בזירת האוקיאנוס השקט והאוקיאנוס ההודי העריך בתחילת 2021, כי לטייוואן "נשארו שש שנים". מדוע דווקא שש? כנראה מפני שב־2027 סין תציין את יום השנה המאה לייסוד "צבא השחרור העממי", ומה מתנה הולמת יותר ליום ההולדת הזה מאי קטן, משגשג ועתיר הצלחות כלכליות וטכנולוגיות, המעצבן את בייג'ינג בהזכירו שסינים יכולים להצליח גם בלי מדינת משטרה.

מדוע הקומוניסטים טורחים לחכות ליובל הבא? ההנחה היא שהם זקוקים לכמה שנים נוספות, כדי להשתוות לכוחה הצבאי של ארה"ב לפחות בזירה המקומית. האמריקאים מושלים בגלי האוקיאנוס מכוח נושאות המטוסים הגרעיניות שלהם. אבל הסינים נהנים על פי רוב הסימנים מיתרון מוחץ במירוץ החימוש המפחיד ביותר של דורנו: הנשק ההיפר־סוני. טילי שיוט, הטסים במהירות הגדולה פי חמישה עד 25 ממהירות הקול, יכולים לחדור דרך כל מערכת הגנה קיימת. בעגה הצבאית הם בחזקת "בלתי נראים". גם רוסיה נהנית מיתרון היפר־סוני על ארה"ב.

ענקי התעשייה הבטחונית בארה"ב התחילו להתעורר רק באחרונה. טיל 'חץ' היפר־סוני מתוצרת לוקהיד־מרטין נורה בהצלחה ממפציץ בי־52 רק בשבוע שעבר, לאחר שלושה כישלונות. בשעה שהאמריקאים עושים את צעדיהם הראשונים, סין מתקדמת במהירות מסחררת. הערכה מעמידה את יתרונה בלוח הזמנים של פיתוח ההיפר־סוניים על עשר שנים.

כמובן, אוקראינה שינתה את המשוואה. הסינים לומדים משהו על יכולת ההתנגדות של ארץ קטנה, שתושביה גמרו אומר להגן על עצמאותם ועל זהותם.

16 שנה על גידול זקן

ההרעה ביחסי סין עם המערב קיבלה ביטוי נוסף ביום כינוס 'הרביעיה': ה־BBC פירסם דליפת־ענק ממחשבי ממשלת סין, המתארת באופן חסר תקדים את היקף הדיכוי של המיעוט האויגורי (מוסלמים דוברי לשון טורקית) בחבל שינג'יאנג, בקצה הצפון־מערבי של סין. הם מונים כ־12 מיליון, ואינם מגיעים אפילו לאחוז אחד של אוכלוסיית סין. אבל הם הרוב באזורי מגוריהם.

בחמש השנים האחרונות, השלטונות הקימו רשת של מחנות ריכוז לצורך "חינוך מחדש" של האויגורים. בערך מיליון בני אדם נשלחו אל המחנות, שנועדו לגמול אותם מכל זיקה ללאומיותם, לדתם וללשונם. בעגת המשטר, זו תכנית של "דה־רדיקליזציה" לטיפול ב"קיצוניות דתית". אבל המשטר מייחס קיצוניות כזאת לכל דבר החורג מן הנורמה שלו. הגילויים החדשים מספרים בין השאר על אדם בן 58, שנשלח לכלא ל־16 שנה מפני שהתחיל לגדל זקן.

הדליפה החדשה כוללת אלפי צילומים של אסירי המחנות בשינג'יאנג. באחד מהם נראית האסירה הצעירה ביותר, נערה בת 15. הדליפה הגיעה מידי ההאקרים אל חוקר אמריקאי, אדריאן זנז (Zenz), שיש לו חלק גדול בחשיפת מצוקתם של האויגורים.

דיפלומטים סינים הגיבו ביום ג' באופן שבו דיפלומטים סיניים מגיבים בשנים האחרונות על כל רמז של ביקורת: בצעקות רמות, בגידופים ובהסחות דעת. שגריר סין בלונדון צייץ, ש"בושה היא בשביל ה־BBC להפיץ סיפורים בדויים מלב על 'מרכזי־מעצר'". שגרירות סין בוושינגטון לא הכחישה את עצם העובדות, אלא רק את פירושן: אין קשר בין כל זה לזכויות אדם, או לזהות תרבותית, או לדת; זו מערכה לגמילת קיצונים דתיים מקיצוניותם.

הבית הלבן אמר ביום ג', כי מעשי סין בשינג'יאנג שקולים כנגד "השמדת־עם ופשעים נגד האנושות". זו אינה לשון חדשה. ממשל ביידן משתמש בהגדרות האלה מימיו הראשונים. בסוף השנה שעברה, הנשיא הטיל איסור על יבוא מוצרים משינג'יאנג בגלל החשש שכרוכה בהם עבודת־כפייה של אסירים.

על אף ההידרדרות ביחסים, ממשל ביידן מוסיף להתלבט אם להסיר את מכסי־העונשין, שהנשיא טראמפ הטיל בשעתו על סין. טראמפ לא עשה כן בגלל שינג'יאנג. זכויות אדם לא עניינו אותו. המניע היה כלכלי, כדי להכריח את סין לעשות ויתורים בקשרי הסחר.

הבית הלבן שוקל את הסרת מכסים, כדי לנסות ולהוריד את האינפלציה בארה"ב. היא עומדת עכשיו על רמתה הגבוהה ביותר זה 40 שנה. יבוא זול מסין עזר לרסן את האינפלציה ב־30 השנה האחרונות, ואיפשר את הנס של שנות ה־90: גאות פנומנלית, שנמשכה תשע שנים, בלי אינפלציה.

אם זה יקרה, יהיה אפשר לסלוח לקומוניסטים בבייג'ינג אם הם ימשכו בכתפיהם, ויגידו שבסוף הקפיטליסטים חושבים רק על כסף. אבל זה גם מה שחשב ולדימיר פוטין, ולא כל כך יצא לו.

________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988