אין קשר בין קשרים לפרוטקציה: שיווק עצמי זאת לא מילה גסה

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

יש אנשים שבטוחים כי הדרך להתקדם בעולם העבודה היא באמצעות פרוטקציה או התחנפות לבוס. לשיטתם שוק העבודה הוא שוק מטומטם שלא מתעניין בהשכלה של אנשים, בידע שלהם, בניסיון ובהישגים המקצועיים, ומקבל החלטות קידום אך ורק משיקולים זרים: יש לך פרוטקציה - תצליח, אין לך - לא תצליח, אלא אם תתחנף לבוס.

פרדוקס הקידום

לא נעים להגיד, אבל לרוב מדובר באנשים לא מתוחכמים (בלשון המעטה), שמדקלמים מנטרות חבוטות משנות ה-50, לעיתים קרובות כתירוץ לתחושת חוסר ההצלחה שלהם בקריירה. במקום להתמודד עם הסיבות האמיתיות, הם מעדיפים להקטין את מי שקודמו, לזלזל בכישוריהם וליחס להם אופי רופס - העיקר להרגיש טוב יותר. מנגנון ההתמודדות הזה הוא אמנם אנושי אבל מאד לא יעיל, ולא משום שטיפול בגורמים האמיתיים שתוקעים אותם עשוי לפתור חלק מהחסמים ואולי אף להוביל לקידום המיוחל.

ואם אתם חושבים שהתפיסה הלוזרית הזו היא נחלתם של עובדים לא מקצועיים ו/או לא משכילים, אתם טועים. רבים מנושאי הבשורה הם אנשים אינטליגנטים שאוחזים במספר תארים אקדמאים, לרבות תארים משובחים מאוניברסיטאות מובילות. למרות השכלה איכותית ואינטליגנציה גבוהה הם ממשיכים להאמין בכל ליבם שאותם המנהלים שמקבלים החלטות חכמות המובילות ארגונים להצלחות מזהירות, ברגע שהם נדרשים לקבל החלטות קידום הם הופכים מטומטמים.

במקום לקדם אנשים מוכשרים שבעזרתם יצליחו להוביל את הארגון, או את היחידה הארגונית בראשה הם עומדים, להשגת המטרות המקצועיות והעסקיות, הם מעדיפים לקדם אנשים לא מתאימים, רק משום שהאחרונים יודעים להתחנף ו/או מכירים מישהו שחפץ בעיקרם. לא ברור איך אנשים משכילים ואינטליגנטים מיישבים במוחם את הסתירה, אלא אם גם הם נדרשים לה כדי לתרץ לעצמם חוסר שביעות רצון מהתפתחות הקריירה.

הצילו, שיווק עצמי

רק השבוע נתקלתי בד"ר לעבודה סוציאלית שבטוח כי במקום עבודה לא מאוגד מקדמים את החנפנים ואת מי שיודעים לשווק את עצמם, ולא את העובדים הטובים. "תסתכלו על הקולגות שלכם ותגידו לי בפנים רציניות שמי שמקודם זה בדרך-כלל מי שיותר טוב ולא מי שמלקק לבוס או יודע לשווק את עצמו", צייץ בטוויטר, מתפקע מצחוק לנוכח מי שטוענים כי האלטרנטיבה לשכר על פי ותק זה שכר לטובים ביותר.

האמת שדי מדכא שאיש אקדמיה, ד"ר שמכשיר עובדים סוציאליים ומעצב את תפיסת עולמם המקצועית, שותף להפצת מידע שמעוות את המציאות. ואם כבר מדברים על ארכאיות וחוסר תחכום, מה בדיוק הבעיה עם שיווק עצמי? הרי זה בדיוק מה שעושה איש אקדמיה עם כל מאמר שהוא מפרסם, שלא לדבר על אין סוף מהלכי שיווק עצמי שבלעדיהם קשה מאד לשרוד במערכת האקדמית.

ואכן, בעולם עבודה כל כך תחרותי שיווק עצמי הוא סט כלים אסטרטגיים וטקטיים שהם הכרח גם עבור האנשים המוכשרים ביותר. השימוש בהם דורש לא מעט ידע ותחכום, כשתכליתם העיקרית היא למתג את העובד, במטרה לבדל אותו מסביבתו המקצועית. לגרום לקהלי המטרה הרלוונטיים, ובראשם לממונים, להבחין בו ובערך שהוא מניב לארגון, אחרת למה שימשיכו להעסיק אותו? יתרה מכך, מי שחף משיווק עצמי למעשה מסיר מעצמו את האחריות על עתידו המקצועי והכלכלי, שלא לומר מפקיר את גורלו בידי אחרים, בתקווה שלא יחמיצו את תרומתו ויאפשרו לו להמשיך ולהתפרנס.

אין קשר בין קשרים לפרוטקציה

אבל בתפיסתו של הד"ר, שיווק עצמי היא פעילות נחותה שהטובים באמת לא נדרשים לה. כנראה סוג של יחסי ציבור שמדורגים מבחינתו קצת מעל ליקוק לבוסים, טקטיקה שכל מי שמאמין באפקטיביות שלה יכול לסגל לעצמו ולבנות קריירה מטאורית. רק שמהכירות אישית עם הרבה מאד בכירים, אף לא אחד מהם סלל את דרכו לצמרת החברות המובילות במשק באמצעות התרפסות, פרקטיקה מאוסה שמנהלים רבים סולדים ממנה, לפחות במגזר העסקי.

ומה עם פרוטקציה? המאובן ההסתדרותי הזה עדין חי ובועט במגזר הציבורי, אבל בשוק הפרטי הוא נדיר מאין כמוהו, להבדיל מקשרים מקצועיים שהם משאב יקר ערך, שלא קשור לפרוטקציה בשום צורה, ועל כך במאמר נפרד.

זכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.