הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַיִקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם... נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ"

לאורך ספר שמות, אנו מתוודעים לניהול הפוליטי, הדתי והצבאי של עם ישראל על ידי משה רבנו ובני משפחתו.

בפרשת בְּמִדְבַּר ניתן האות הראשון לביזור ההנהגה: שנים עשר נשיאי ישראל - ראשי השבטים - עלו על הבמה כגנרלים של צבא בני ישראל. בפרשת נָשֹׂא מסתבר שהנשיאים היו פעילים גם בתחום הרוח.

באירועי חנוכת המשכן הם היו ראשוני המקריבים: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם… וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ". (במדבר ז, א-יא)

לא מדובר רק בתפקיד ייעודי ספציפי של ראשי צבא המארגנים את המחנה, אלא בשינוי מהותי של השיטה. המטרה איננה שלטון יחיד של משה, דמות מופת, אלא הגשמת הייעוד כאומת-מופת: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ו). למעשה בפסוק החותם את פרשת בְּמִדְבַּר המהפך מושלם. לאחר סיכום חנוכת המזבח נאמר: "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתו.ֹ וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פח-פט). משה יכול היה להיכנס, לשמוע את קול ה' ולדבר עימו רק אחרי שכל הנשיאים, נציגי השבטים, הביאו את קורבנותיהם. מכאן ואילך הקשר שבין משה לה' פועל מכוחו של העם.

במשך אלפי שנים אנשים הפקידו חלק גדול מחייהם וגורלם בידי מי שמחזיקים את הידע. למעשה, במציאות של בערות, מלאה או חלקית, רבים פשוט ויתרו על החופש לבחור בעצמם וקיבלו בהכנעה את הכרעותיו של 'זה שיודע'.

ממשלות בעידן המודרני, בעולם כולו, מתקשות להחיל משילות על אזרחיהן. המהפכה הטכנולוגית מנגישה את הידע ובכך מחזקת את חירותם של האזרחים ואת יכולתם להיות מעורבים ולקדם בעצמם את העולם. כך לדוגמא כיום חברות פרטיות מפתחות חיסונים, טיסות לחלל, כורות מנהרות ומפיקות מטבעות.

בעשור השני של המאה העשרים ואחת, אנחנו בפתחו של פרדיגמה אחרת. אינני יודע בוודאות מהי ה"הפרדיגמה האחרת", אבל היא מבוססת על ידע מבוזר עוד יותר. גם הנביא יואל חזה שבאחרית הימים: "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ". הדאטה שאנו צוברים מספקת לנו אפשרות לנבא את העתיד. ככל שלרבים יותר תהיה גישה אל הידע, האנושות תתקדם באופן משמעותי, בעוד סין ודומותיה, המנהיגות משטר ריכוזי, תשארנה (פעם נוספת) מאחור.

רואי השחורות יאמרו שהחמדנות האנושית תשתלט לרעה על החברות או על האדם היוצר. אפשר לראות זאת גם אחרת: נגישות הידע תעניק שקיפות. השקיפות של המאה ה-21 תאפשר לנו כלכלה אחרת ואמון אחר בבני אדם. המוצרים הטובים יפותחו על בסיס ערכי. אלו המוצרים שיבקשו הלקוחות החשופים לידע.

בפרשות הבאות בספר בְּמִדְבַּר יצוצו מהמורות בדרך שישבשו את מתווה הביזור. גם אנחנו נדע קשיים. לוקח זמן להתרגל לכלים חדשים ולאמצעים טכנולוגיים רבי עוצמה. לוקח זמן עד שערכים נצחיים, שמקורם עוד בטקסטים עתיקים, יחדרו יותר ויותר אל העולם המודרני ויאירו אותו מחדש.