ברית האחים של בנט ולפיד מתפוררת, וחידת ניר אורבך בדרך לפתרון

ביום שני הקרוב, ה-13 ביוני, תציין ממשלת בנט-לפיד שנה להשבעתה בשיא של סדרת משברים - פקיעת האולטימטום שהציב ח"כ ניר אורבך מימינה לבנט. אורבך הודיע השבוע לראש הממשלה שאם לא תימצא הדרך להעביר את תקנות יהודה ושומרון ביום הזה, הוא לא יוכל לתמוך עוד בקואליציה. המשמעות ברורה: ממשלה שהתחילה את הדרך בתמיכת 60 מחבריה בלבד - כשח"כ סעיד אלחרומי מרע"ם נמנע וח"כ עמיחי שיקלי מימינה הצביע נגד - תסיים את ימיה כשהשותפות עם רע"ם כשלה ומפלגת ימינה התפרקה מחבריה.

באופן סמלי, אורבך היה האחרון במאמצי השכנוע לכניסה לממשלה לפני שנה, והיום הוא זה שנמצא במוקד השכנועים של בנט כדי שלא לפרק אותה. מי שנקרא בבהילות ללשכת ראש הממשלה השבוע הוא ראש הסגל לשעבר, טל גן צבי, כדי לנסות ולסייע במשימות התחזוק המתרבות בקואליציה רגע אחרי שגם דוברו המדיני של ראש הממשלה, מתן סידי, הודיע שהוא נוטש את הלשכה.

בתוך חודש בלבד, בנט מצא את עצמו ללא יועצים קרובים במשבר ההולך ומחריף, כששאריות מפלגתו הרעועה מאיימים לשלוח אותו הביתה. חלקים בימינה כבר מסכמים את כהונת הממשלה במחיר הכבד ששילם בנט בהחלטתו לעמוד בראשה ובסיום צפוי למדי של הקריירה הפוליטית שלו בימין, ואומרים: "זה לא היה שווה את זה".

חידת אורבך: עיכוב נוסף או הכרעה?

בחזרה לאורבך - זכורה היטב אותה פגישה בהולה בכנסת בין אורבך לראש עיריית שדרות, אלון דוידי, שניסה לשכנע אותו שלא להיכנס לממשלה כפי שעשה בעצמו כשהתפטר. איילת שקד, שנכחה אז בכנסת, הובהלה לזירה ו"שמרה על אורבך" עד שהאיום (דוידי) עזב את האזור. גם השבוע נערכה פגישת שכנוע דומה בהשתתפות ראש עיריית שדרות, ומיד לאחריה נפגש אורבך עם שקד בניסיון לשכנע אותו שלא להכריז הכרזות. ממש בימים ההם, בזמן הזה.

 ח''כ ניר אורבך, יו''ר ועדת הכנסת / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

מקורביו של אורבך טוענים שההחלטה כבר התקבלה. בנט ושקד מנסים לעכב אותו ככל האפשר ולפי ניסיון העבר יש להם גם לא מעט סיכויי הצלחה בתחום. אולם מנגד, משפחתו הקרובה לוחצת עליו לחתוך הפסדים כל עוד אפשר ולהתפטר במחאה אידיאולוגית. אצל ח"כ עידית סילמן הייתה זו המשפחה שהכריעה את עתיד הקואליציה בזמן הפגרה, אצל אורבך נדע כאמור ביום שני הקרוב. סער צפוי להביא את חוק תקנות יהודה ושומרון שנפל השבוע במליאה להצבעה מחודשת, ואם חברי הכנסת ג’ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים יצביעו נגד - אורבך יידרש להכריע ומיד אחריו שקד, שנצפתה לוחצת יד השבוע לשרה נתניהו פלוס חיוך.

ברית האחים (לשעבר): נאיביות חסרת היגיון

מה שהתחיל בסממני שותפות וחברות בין יאיר לפיד לנפתלי בנט לפני כשנה, מסתיים בקרב שכבר איננו סמוי על לשכת ראש הממשלה בתקופת הבחירות. לפיד אמנם ויתר על הלשכה לטובת הקמת הממשלה ביוני האחרון, אך הוא נחוש להיכנס אליה לפני תחילת הקמפיינים, גם אם לא במועד הרוטציה. אם אורבך וסילמן יצביעו בעד פיזור הכנסת - דרכו של לפיד ללשכה סלולה, ואם חברי הכנסת רינאוי זועבי וגנאים יתמכו גם הם או אפילו אחד מהם - בנט יזכה למספר חודשי חסד נוספים בלשכה המתרוקנת.

בשבוע הבא יכריעו גנאים, זועבי ואורבך על עתיד הקואליציה ובפרט את עתידם הקרוב של בנט ולפיד. ביש עתיד טענו השבוע שאיבדו שליטה על רינאוי זועבי ואינם יכולים לצפות את מהלכיה. כמו כן, ברע"ם לא מצליחים להפריש את גנאים בניגוד לסיכומים מאחורי הקלעים. בינתיים, גנאים ממנף את המחלוקות האידיאולוגיות האחרונות במליאה כדי לקדם עוד קצת את מועמדותו לראשות עיריית סכנין. אם השבוע שניהם ימשיכו להיות חלק מהקואליציה, אפילו ביש עתיד כבר לא מאמינים שיצליחו לסיים את המושב ולצאת לפגרה.

 ג'ידא רינאוי זועבי / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

אחרי שנה אפשר להכריז שמיזם "80-20" של בנט-לפיד, לפיו עובדים על ה-80% המוסכמים בתוך הקואליציה המקוטבת ודוחים מחלוקות ב-20% הנותרים ככל הניתן - נכשלה כישלון מר. אי אפשר לדחות הכרעות לאומיות, כמו חוקי צבא וביטחון ויהודה ושומרון, ואפילו נושאי דת ומדינה הם חלק אינטגרלי מקיומה של מדינת ישראל. הנאיביות של השניים ושותפיהם לפיה מחלוקות יכולות להישכח בצד רק למטרות שימור שלטון, הכתה דווקא בחברי הכנסת שנדרשו להתמודד עם המציאות הזו יומיום במליאה ובוועדות.

ממשלה חלופית והשת"פ העתידי עם הערבים

אחרי שנה, בממשלה דיווחו שבניגוד לחברי הכנסת בקואליציה, לרבות הנורבגים, הם נהנו משגרת עבודה, אבל תשתית הקיום הנשענת על הכנסת הוכחה כבלתי אפשרית. הניסוי כשל, והאפשרויות על השולחן הן שלוש: האחת, חברי ימינה תומכים בפיזור הכנסת ולפיד ראש ממשלת מעבר. השנייה, חברי הכנסת הערבים תומכים בפיזור ובנט נשאר בלשכה. והאפשרות השלישית: מוקמת ממשלה אחרת בראשות בנימין נתניהו בכנסת הזו.

דרישות תקווה חדשה, שממשיכה להכחיש בתוקף את המגעים, עוברות דרך זהות שר המשפטים והטלת וטו על מועמדי מסוימים מטעם הליכוד כמו יריב לוין, וכן בניסיון לגייס ערבויות מוצלחות מאלו שקיבל בני גנץ להבטחת אורך חייה של הממשלה שתקום. אם תקום.

נאומי הזעם של זאב אלקין נגד הליכוד היו השבוע דווקא סימן נוסף למגעים מאחורי הקלעים בניסיון להרים מחירים, אלא שבליכוד לא ממהרים להתכנס גם הם להסכמות וטוענים שאין להם שליטה בתהליך. כנראה שהממשלה תיפול, אך העיתוי - לא בידיים שלהם.

ההזדמנות של לפיד לכהן כראש ממשלת מעבר עוברת דרך הכאוס באגף הערבי בקואליציה. ככל שחברי הכנסת הערבים יפעלו על פי צו מצפונם - סביר להניח שאורבך, שקד ותקווה חדשה יחליטו לקצר את ימיה של הממשלה ויכניסו את לפיד ללשכה של בנט.

ביש עתיד פעלו בכל השבועות האחרונים לכונן יחסים עם חלקים מהרשימה המשותפת, וכך עברו חלק מהחוקים הממשלתיים במליאת הכנסת מאז פרישת סילמן. כמו הקשר שנוצר עם מנסור עבאס טרם הקמת הממשלה, גם הפעם מעריכים במסדרונות הכנסת שיהיה פה שיתוף פעולה המשכי בין המשותפת ליש עתיד, אולי אפילו בממשלה עתידית. בשורה התחתונה, בזמן שבימין מציינים את הניסוי עם רע"ם ככישלון, באגף המרכז-שמאל מגדירים אותו כהצלחה עם פוטנציאל עתידי גבוה.

הסוחרים בטבריה בלב הכאוס הפוליטי

לכאוס בממשלה יש השלכות נוספות מלבד פוליטיות. משרדי הפנים והתיירות מגבשים בשבועיים האחרונים החלטת ממשלה לתקציב מיוחד לעיריית טבריה בעקבות נזקי הסופה "שרקיה", שהכתה בעיר לפני שלושה שבועות. מאז, בטיילת - שהיא מוקד התיירות העיקרי בעיר הרוסה - בעלי עסקים טרם קיבלו פיצויים והעיר רחוקה מלהיות מוכנה לעונה החמה. בניסיון לבדוק איפה עומדת אותה החלטת ממשלה, הפנינו בשבועיים האחרונים שאלות חוזרות ונשנות למשרדי התיירות והפנים באשר לתקצוב שמייחלים לו בעירייה. 90 מיליון שקלים בדרך הייתה התשובה גם בשבוע שעבר וגם השבוע, אלא שמאחורי הקלעים מתברר ששר האוצר אביגדור ליברמן תוקע את התקצוב.

בימינה וכן גורמים נוספים במערכת הפוליטית המעורים בנושא, הסבירו השבוע שליברמן מעוניין בהחלפת ראש העיר המכהן, בועז יוסף, מינוי מימיו של אריה דרעי כשר הפנים, ולכן הוא מתנה את התקצוב בהקדמת הבחירות לראשות העיר. בלשכת שר האוצר הכחישו את האשמות וטענו בתוקף שמדובר ב"הבל הבלים". "שר האוצר מתקצב פרויקטים ותוכניות ממשלה ליישובי הפריפריה מתוך שיקולים מקצועיים ודאגה אמיתית לפיתוח והעצמת הפריפריה בישראל", אמרו גורמים בלשכה.

 נזק בטיילת בטבריה / צילום: אושרי ויצמן

אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. שלושה שבועות ואין תוכנית ממשלתית שנמצאת על סדר היום, ובמשרד טוענים שאין בכלל מקום לתוכניות תקציביות במהלך דיוני תקציב. טבריה נקלעה ליריבות פוליטית שתקבע מה יעלה בגורל תקציביה. הרי אם הסופה הזו הייתה מכה בטעות בחופי תל אביב ולא בעיר הנושקת לכנרת, החלטת הממשלה לא הייתה מתעכבת ביום, ודאי שלא בשלושה שבועות ויותר מכך.

בינתיים, התקציב ממתין למשברים הפוליטיים הרחבים. מן הראוי ששרי התיירות והפנים - שהתחייבו לחלץ את התקציב הזה - יעמדו במילתם לפני שהבחירות הבאות יוצאות לדרך או עונת התיירות. המוקדם מבניהן.