תחת איזו ממשלה המחירים עלו יותר? קודם כל כדאי להשוות תפוזים לתפוזים

בתקופת נתניהו המחירים עלו יותר מבעולם ובתקופת בנט לא? בדקנו • המשרוקית של גלובס

מתוך פוסט בפייסבוק, מפלגת ימינה, 15.6.22
מתוך פוסט בפייסבוק, מפלגת ימינה, 15.6.22

גל התייקרויות המחירים במשק הגיע גם לקמפיינים הפוליטיים של המפלגות. באופוזיציה האשימו את הממשלה ברמת האינפלציה הנוכחית, שהיא גבוהה יחסית לשנים קודמות. בימינה השיבו אש: בפוסט בעמוד הפייסבוק של המפלגה (שהוא למעשה שיתוף של פרסום של "צעירי ימינה") שובצו שני גרפים: אחד שמתאר את מה שאירע תחת ממשלת בנט (השנה האחרונה), ומעליו נכתב "העולם מתייקר יותר מישראל", והשני שמתאר את המצב בממשלות נתניהו (2009-2021) מעליו נכתב: "ישראל מתייקרת יותר מהעולם".

לכאורה, הוכחה ניצחת. אלא שגם מי שאינו בקיא באופן מיוחד בתחום הכלכלי, יוכל לשים לב די בקלות כי הגרפים לא מודדים את אותו נתון. בתקופה של ממשלת נתניהו הגרף שמראה כי המחירים בישראל עלו יותר מהעולם, משקף, כפי שנכתב, את "רמת המחירים" בשנים 2009-2021. התקופה של ממשלת בנט מיוצגת באמצעות השינוי במדד המחירים לצרכן. מתחתיו מופיעה הטענה כי רק בחמש מדינות מבין 38 מדינות ה-OECD עליית המדד הייתה נמוכה יותר.

מתוך פוסט בפייסבוק, מפלגת ימינה, 15.6.22
 מתוך פוסט בפייסבוק, מפלגת ימינה, 15.6.22

האם הבחירה בשני מדדים שונים היא מקרית? נראה שלא. אם נחיל את הנתון שבחרו בימינה כדי לבחון את ממשלת בנט גם על תקופת ממשלות נתניהו נגלה כי בכל השנים שבין 2012 ועד 2021 - אז סיים נתניהו את כהונתו - שיעור עליית מדד המחירים לצרכן בישראל היה נמוך מממוצע ה-OECD (למעט 2013, אז הנתון היה זהה). יתרה מכך, גם ההישג הקונקרטי שבו מתגאים בימינה - "רק בחמש מדינות המדד נמוך יותר" - אינו מרשים במיוחד בהשוואה לעבר הקרוב. כמעט בכל השנים שמאז 2015, אז הושג נתון זהה, הנתונים של ישראל היו טובים יותר, ומעלינו בדירוג היו פחות מדינות. ב-2017, למשל, ישראל ניצבה במקום הראשון ב-OECD, ועליית המדד בה הייתה הנמוכה ביותר בארגון (אגב, לפי הבדיקה שלנו, כיום יש מעל ישראל רק 4 מדינות, ולא 5 כפי שנכתב בפוסט של ימינה).

 
  

ומהו "מדד רמת המחירים" שבו השתמשו בימינה כדי לבחון את תקופת נתניהו? זה מדד שמשווה את רמות המחירים בכל מדינה ביחס לרמת המחירים ב-OECD, תוך שהוא מתבסס על "יחס כוח קנייה" המוכר לחלק מהקוראים דרך ראשי התיבות שלו באנגלית: "PPP" (Purchasing Power Parity). יחס כוח הקנייה נמדד באמצעות המרה לדולרים, כך שהשוואה באמצעות המדד הזה עונה על השאלה: "מה אפשר לרכוש באותו סכום בדולרים בכל מדינה?". זאת, בעוד השוואה באמצעות מדד המחירים לצרכן עונה על השאלה: "בכמה השתנה המחיר של סל צריכה לאורך זמן במונחי המטבע המקומי?". איזו השוואה היא נכונה יותר? לא ניכנס כאן לדיון הכלכלי הזה - מן הסתם כל שיטת מדידה השוואתית טומנת בחובה יתרונות וחסרונות - אך מה שנראה שקל להסכים עליו הוא שבהשוואה בין שתי תקופות כדאי להחיל על שתיהן את אותה שיטת מדידה.

בשורה התחתונה: הפוסט של ימינה מטעה. ההשוואה שמוצגת בו עושה שימוש בשני מדדים שונים, שכל אחד מהם מודד את השינוי במחירים בדרך אחרת. אם היינו מחילים על תקופת נתניהו את המדד שבו השתמשו בימינה כדי לבחון את תקופת בנט (העלייה במדד המחירים לצרכן בהשוואה ל-OECD), היינו רואים שלפחות בשנות שלטונו האחרונות נתוני הממשלות שלו לא נפלו בדרך כלל מאלה של הממשלה הנוכחית, ולרוב אף היו טובים יותר.

תחקיר: יובל אינהורן

לבדיקה המלאה לחצו כאן

מפלגה: ימינה
מקום פרסום: פייסבוק
תאריך: 15.5
ציטוט: ממשלת נתניהו: ישראל מתייקרת יותר מהעולם; ממשלת בנט: העולם מתייקר יותר מישראל
ציון: מטעה

יוקר המחיה הוא אחד הנושאים שעולים שוב ושוב כסימן ל"כישלון" המתמשך של ממשלות ישראל. אבל מי בעצם אשם בו? לכאורה, מפלגת "ימינה" סיפקה תשובה לשאלה הזאת.

בפרסום בפייסבוק (שהוא למעשה שיתוף של פרסום של "צעירי ימינה") מופיעים שני גרפים שמתייחסים לרמת המחירים: הראשון מתאר את התפתחות רמת המחירים בממשלות נתניהו (בשנים 2009-2021) והשני את עליית המחירים בממשלת בנט (בשנה האחרונה). מהפרסום עולה שבתקופת נתניהו ישראל התייקרה באופן משמעותי ביחס לעולם, בעוד שבתקופת בנט ההתייקרויות בישראל קטנות בהרבה ביחס לעולם. האומנם זו הוכחה ניצחת להצלחה של בנט במאבק ביוקר המחייה לעומת הכישלון של נתניהו?

הדבר הראשון שצריך לשים לב אליו הוא שהפרסום משווה בין שני דברים שאינם שווים: ביחס לממשלת נתניהו, מופיע "מדד רמת המחירים", בעוד שאצל ממשלת בנט מופיע השינוי במדד המחירים לצרכן. עוד נעמוד על ההבדלים בין שני המדדים, אבל כבר כעת כדאי להתבונן בהתפתחות לאורך השנים של המדד ה"חיובי" שהוצג תחת ממשלת בנט - שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן. אם מסתכלים על המדד באתר ארגון המדינות המפותחות (OECD) בשנים של כהונת נתניהו (החל מ-2009), רואים שמאז 2012 ועד 2021, בכל השנים שיעור עליית מדד המחירים לצרכן היה קטן מה-OECD (למעט ב-2013, אז הנתון היה זהה).

כמו כן, הפרסום מתגאה בכך שתחת ממשלת בנט, בשנה האחרונה "רק חמש מדינות ספגו עליות מחירים נמוכות יותר" (אגב, לפי הבדיקה שלנו, כיום יש מעל ישראל רק 4 מדינות, ולא 5 כפי שנכתב בפוסט של ימינה). למעשה, כבר ב-2015 הושג נתון דומה - ומאז בכל השנים, למעט 2019, הושג נתון טוב יותר, כשב-2017 עליית המחירים בישראל הייתה המתונה ביותר בעולם (ב-2021 ישראל חזרה להיות מספר 5 ב-OECD).

וכעת נעבור להבדלים בין שני המדדים. בקצרה, המדד שמופיע תחת ממשלת נתניהו, מדד רמת המחירים, עונה על השאלה: מה אפשר לרכוש באותו סכום בדולרים בכל מדינה? לעומת זאת, המדד שמופיע תחת ממשלת בנט, עונה על השאלה: בכמה השתנה המחיר של סל צריכה לאורך זמן במונחי המטבע המקומי?

נסביר. "מדד  רמת המחירים" (באנגלית: Price Level Index) הוא מדד שמשווה את רמות המחירים בכל מדינה ביחס לרמת המחירים ב-OECD. כך, למשל, כשמצוין שבשנת 2021 הנתון של ישראל עמד על 137, המשמעות היא שעל פי מדד זה, ישראל הייתה "יקרה" ב-37% יותר מאשר בממוצע מדינות ה-OECD. במדד זה, רמת המחירים מחושבת על פי "יחס כוח קנייה" המוכר על פי ראשי התיבות שלו באנגלית "PPP" י(Purchasing Power Parity). את יחס כוח הקנייה מחשבים באופן הבא: נלקח סל סטנדרטי של מוצרים ושירותים ונבדק מה מחירו של סל כזה בישראל. את המחיר בישראל משווים למחיר הממוצע במשקי ה-OECD.

אם מחירו הממוצע במשקי ה-OECD במונחים דולריים הוא $1,000, ואילו בישראל מחירו $1,100, המסקנה תהיה כי מדד רמת המחירים בישראל גבוה ב-10%, שהרי כדי לרכוש את אותו סל מוצרים, יש לשלם 10% יותר.

בנייר  עמדה שהוכן במוסד שורש על ידי פרופ' דן בן-דוד ופרופ' איל קמחי, מוסבר שעל מנת לערוך השוואות רב-מדינתיות, יש להמיר את כל המחירים למטבע אחד (מקובל לעשות זאת לדולר אמריקאי) כדי שיהיה אפשר לחשב את ממוצעי המחירים. לדעת בן-דוד וקמחי, פה טמונה הבעייתיות בהסתמכות על מדד זה: לטענתם, ההשפעה של שערי החליפין על המדד יכולה להטות אותו, היות ששערי החליפין יכולים להשתנות מסיבות שאינן קשורות כלל למחירים יחסיים בין מדינות (כמו מדיניות מוניטרית של הבנק המרכזי, תנועות הון בין מדינות, אירועים פוליטיים שונים ועוד). שיטת החישוב של ה-OECD המבוססת על שערי חליפין מושפעת מעיוותים אלה - ולכן חישוב זה עלול להיות מוטה מאוד.

וכאן אנחנו מגיעים למקור ה"סתירה" בין המדדים שהוצגו בפרסום. בשונה ממדד רמת המחירים, מדד המחירים לצרכן (שנמדד על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בכל מדינה) בוחן את אחוז השינוי שחל בהוצאה הדרושה לקניית סל מוצרים ושירותים. השינוי במדד המחירים לצרכן - שבפרסום הוא צוטט כנתון ה"מחמיא" לממשלת בנט - לא מושפע משער החליפין, משום שהשינוי נמדד תמיד ביחס למחיר של סל צריכה שנקוב במונחי המטבע המקומי של כל מדינה. לכן, היות שהשינויים במדד המחירים לצרכן לא מושפעים (באופן ישיר) משער החליפין ושהשינויים ב"מדד רמת המחירים" כן - מתקבלות תוצאות שונות משני המדדים.

אלא שלפי ד"ר יניי שפיצר, מרצה במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית, מדד המחירים לצרכן לא משקף נכונה את יוקר המחיה. לדבריו, ההסתמכות בהקשר הזה על מדד המחירים לצרכן מניחה שיש ערך קבוע לשקל - אך זו תפיסה מוטעית. לכן, לדעתו, דווקא מדד רמת המחירים, שבוחן את כוח הקנייה של אותו סכום בדולרים בכל מדינה ומדינה, הוא המדד המתאים יותר להערכת יוקר המחיה (לדעתו תנודות שער החליפין לא מעוותות באופן משמעותי את התמונה על פני זמן). "העובדה שבמדד זה נרשמה עלייה חריגה של ישראל ביחס לעולם, עשויה לרמוז לכך שישנם מאפיינים מקומיים שגרמו לעליית יוקר

המחיה היחסי בישראל, או לכל הפחות, שלא מנעו אותה", הוא מציין - וממשיך: "אנחנו שייכים לליגה השנייה במונחים של הכנסה לנפש, אבל לליגה הראשונה של רמת המחירים. התוצאה היא שרמת המחיה שלנו היא של הליגה השלישית".

לסיכום, ההשוואה בין התפתחות המחירים בממשלת נתניהו לבין זו בממשלת בנט שמופיעה בפרסום של מפלגת "ימינה" אינה מדויקת, שכן היא משווה בין מדדים שונים. כאשר מסתכלים לאורך זמן על הנתון ה"מחמיא" לבנט, רואים שהוא דומה לזה שהיה בתקופת נתניהו. לכן דבריה של  ימינה מטעים.

צרו איתנו קשר *5988