האם עליית מחירי החיטה תביא למחסור בלחם בישראל?

בתחילת השבוע, מאפיית אנג'ל השיקה אריזה חדשה, במשקל 900 גרם במקום 750. המחיר עלה בדיוק באותה פרופורציה - מ-7.11 ל-8.53. לכאורה, שינוי הוגן. אבל בדרך כלל, עסקים נותנים על מוצרים "הנחת כמות". קילו, מכל דבר, עולה בדרך כלל פחות מפי שתיים מחצי קילו. המטרה היא לגרום לצרכנים לקנות יותר, וגם נוח יותר לעסק להתנהל עם כמויות גדולות. אז מה קרה כאן? למה אנג'ל החליטו להגדיל את הלחם, בלי לתת הנחה על הכמות?

הלחם בישראל מפוקח, והמחיר נקבע על פי משקל. ספציפית, 0.95 שקל ל-100 גרם. אלא שלאור התייקרות החיטה בכמעט 50% בשנה האחרונה, יצרני הלחם תחת לחץ, אבל המחיר לצרכן לא יכול לעלות. לכן, כשהעלויות מטפסות אבל אסור להעלות את המחיר, אנג'ל חיפשה דרך אחרת לפצות על ההפסדים.

הדרך הייתה הגדלה, פיזית, של המוצרים - והעלאת המחיר בהתאם. רוב האנשים לא צריכים כיכר לחם של כמעט קילו, וזו אולי תירקב לפני שתסתיים. לחילופין, אנשים שרגילים לקנות כמות מסוימת של כיכרות בכול קניה פשוט יקנו יותר. גם שימוש בפחות אריזות ושאר עלויות קבועות יחסוך להם כסף. אנג'ל הגדילו את הכמות והעלו את המחיר באותו שיעור בדיוק, ובפועל - העלו לכאורה מחירים תוך עקיפת הפיקוח.

זו התחכמות איזוטרית בפני עצמה, אלא שהיא עלולה לסמל גל הולך ומתקרב של מחסור בלחם. אנג'ל הגיבה על הפרסומים ואמרה שהמהלך נובע מ"הזינוק הבלתי נתפש בעלויות חומרי הגלם, החיטה וכל שרשרת האספקה". ואכן, מחירי החיטה שוברים שיאים - הם עלו ב-50% בשנה האחרונה, והסוף לא נראה באופק. טורקיה עושה מאמצים ניכרים לאפשר לאוקראינה לייצא חיטה למרות המצור הרוסי, אך אם תיכשל, ורוסיה ואוקראינה (שתיים מיצרניות החיטה הגדולות בעולם) לא יצליחו לייצא, אנחנו נהיה בבעיה.

 עשרות מיליוני מצרים בסכנת רעב 

יש כמובן מדינות בבעיות גדולות יותר. ממשלת מצרים, למשל, מסבסדת בכבדות את הלחם ומחלקת אותו כמעט בחינם, בהוצאה ממשלתית של 5.5 מיליארד דולר בשנה. לכן, כל התייקרות משמעה חובות כבדים עבור הממשלה, ועשרות מיליוני מצרים בסכנת רעב. אך גם בישראל, המחיר המפוקח מהווה אתגר ניכר להגעה של הלחם לצרכן. שכן, המאפיות לא יכולות להעלות מחירים כדי לפצות על עליית מחירי חומרי הגלם.

זה כבר קרה ב-2019, כאשר שר האוצר דאז משה כחלון סירב להעלות את מחירי המוצרים המפוקחים לצרכן למרות התייקרות החלב הגולמי. לכן, מוצרים מפוקחים עם שולי רווח נמוכים כמו חמאה פשוט נעלמו מהמדפים. לתקופה מסוימת, לא היה אפשר למצוא חמאה, וכשהיה אפשר - זו הייתה חמאת פרימיום שאינה בפיקוח. אם מחירי החיטה יעלו לרמה שמכירת הלחם הפסדית או קרוב לכך, אנחנו עלולים לראות מחסור של ממש והיעלמות של הלחם המפוקח מהמדפים. מי שייפגע מכך לא יהיו אלו שרגילים לקנות לחם יוקרתי, אלא החלשים ביותר שקונים תמיד את הלחם הזול ביותר. הם יצטרפו בעל כורחם לרוכשי הלחמים היוקרתיים.

הפתרון המתבקש, לכאורה, הוא העלאה מסוימת של המחיר המפוקח. זו הייתה המלצת ועדת המחירים בקשר לחמאה, אך כחלון ידע שלהעלות מחירים של מוצרים בסיסיים כמוהו כלצייר על המצח שלך מטרה פוליטית. אם זה נכון לגבי חמאה, קל וחומר שזה נכון לגבי לחם שהוא הסמל האולטימטיבי למוצר בסיסי.

זו כנראה הסיבה בגינה שרת הכלכלה אורנה ברביבאי סירבה לקבל את המלצת ועדת המחירים להסיר את הפיקוח מהלחם. היא ראתה שמחירי החיטה עולים, והבינה שאם תשחרר את הפיקוח עכשיו, המחיר עלול לעלות וזה ייזקף לחובתה. אז היא העדיפה לדבוק בסטטוס קוו, אפילו אם הוא עלול להביא לתוצאה גרועה הרבה יותר - מחסור של ממש.

הפתרון: ישראבלוף

גם להשאיר את הפיקוח ולהעלות את המחיר זה בעייתי, כי אם משבר החיטה יירגע, העלאת המחיר תבוא על חשבון החלשים בלי תועלת ניכרת - ועם מחיר פוליטי אדיר. פיקוח מחירים אינו אמצעי אפקטיבי לשמירה על מחיר נמוך, משום שהוא מעודד קרטלים.

בשווקים מפוקחים, לאף צד לא משתלם לייעל את הייצור וכך להוריד את המחיר. כך יוצא שהמחיר המפוקח לעיתים גבוה מבמדינות בהן הוא נקבע בשוק תחרותי. בלחם, קל במיוחד לראות את זה - הלחם הישראלי הוא ה-10 היקר ביותר בעולם.

אז מה קורה עכשיו? ישראבלוף: מחכים כדי לראות כמה מחירי החיטה יעלו וכמה לחץ יהיה על מחירי הלחם בישראל. אם הוא יהיה מספיק גבוה, נראה מחסור בסופרמרקט. ואז, אולי, אחרי שנסבול מספיק זמן מהמחסור ויאשימו את כל העולם, תהיה יותר לגיטימציה פוליטית להסיר את הפיקוח או להעלות את המחיר. חמור מכך - אולי מקווים בקואליציה הנוכחית שהפצצה הפוליטית הזאת תיפול על הממשלה הבאה.

האם זה יקרה בפועל? קשה לדעת, והדבר קשור יותר לשרשראות אספקה בינלאומיות ואירועים גאופוליטיים. אבל אם הסיכון יתממש ונראה מחסור בלחם, שווה לזכור - היה אפשר למנוע אותו, ובחרו שלא.