נפטר אדם מזור, מבכירי אדריכלי ישראל; "תמיד חלם רחוק וגדול"

האדריכל חתן פרס ישראל, שהיה חתום על כמה מפרויקטי הדגל של עולם התכנון, ביניהם תוכנית "ישראל 2020", הלך לעולמו בגיל 86 • "ידע לעשות חיבורים, איזונים וגישורים בין דעות ובין אנשים"

פרופ' אדם מזור ז''ל / צילום: אלבום פרטי
פרופ' אדם מזור ז''ל / צילום: אלבום פרטי

אדם מזור ז"ל, אחד מבכירי אדריכלי ישראל ומי שעיצב לא מעט מהתפיסות השולטות כיום בתחום התכנון, נפטר בשבוע שעבר בגיל 86. מזור ניסח וגיבש לאורך הקריירה עשרות תוכניות מסוגים שונים - החל בתכנון ביצוע של בניין בודד ועד לתוכניות מתאר ארציות, מחוזיות, עירוניות ואסטרטגיות - ומזוהה יותר מכול עם תוכנית האב האסטרטגית "ישראל 2020", מפעל שיזם ועמד בראשו במשך שנים. תוכנית ישראל 2020 היתה חדשנית לזמנה וביקשה לקבוע את עקרונות התכנון העתידיים של ישראל: "להבטיח שריכוזיות הפיתוח תישמר גם בעתיד ותמנע גלישת אוכלוסיות ופעילויות בצפיפות נמוכה אל המרחבים הסמוכים".

פרידה ממורה הדרך החשוב ביותר בתכנון העירוני העכשווי | דעה

נוסף ל"ישראל 2020", היה מזור אחראי לתוכנית החייאת לב העיר תל אביב - תוכנית שעליה זכה בפרס רכטר לאדריכלות. כן היה אחראי לתוכנית אב מטרופולינית לערי גוש דן, תוכנית אב לעיר תל אביב, תכנון מטרופולין ירושלים, תכנון מטרופולין חיפה והצפון ותוכנית מחוז חיפה. הוא היה חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פרופסור לאדריכלות ותכנון ערים בטכניון שבחיפה ונשיא הארגון הבינלאומי של המתכננים (SCUPAD). ב־2013 זכה בפרס ישראל בתחום האדריכלות.

"אבא היה מקובל מאוד, בהרבה מובנים", מספר בנו של אדם מזור ז"ל, האדריכל אורי מזור, שהיום עומד בראש משרד פירשט־מזור, שאביו הקים. "מקובל על אנשי מקצוע ועל קולגות, על החברים, על האקדמיה. כולם העריכו את הדברים שעשה, והוא מעולם לא נתפס כשנוי במחלוקת - דבר מאוד לא אופייני בתחום שלנו. תמיד הייתה סביבו הסכמה כללית, והוא ידע לעשות חיבורים, איזונים וגישורים, בין דעות ובין אנשים. זה אפיין אותו מאוד, גם ברמה האישית, ולא פחות מזה ברמה המקצועית, בדרך שבה פעל".

דור ההמשך מנהל את המשרד

"הוא לא היה אדם של פשרה או של ממוצע, ותמיד אמר שהאמצע הוא לאו דווקא הפתרון, אלא מציאת סינרגיה מסוימת, דרך שיכולה להיטיב עם כולם. מציאת שיטת תכנון ועבודה, וגם מסלול חיים שלא דורכים על אף אחד, שמשפרים את כולם, שלא שוכחים ולא מזניחים אף אחד, תוך הקפדה על הצדק. לכן אני חושב שהוא זכה לאותה הערכה רבה, גם ברמה האישית", מוסיף בנו.

מזור נולד בפולין בשנת 1936, ועלה לישראל עם הוריו ב־1939. הוא הקים את משרדו ב־1964, עם שותפו עוזי רוזן ז"ל, שנפל במלחמת ששת הימים. באמצע שנות ה־80 הצטרף למשרד שותפו, אדריכל אלי פירשט ז"ל, ויחד הם הנהיגו את משרד מזור־פירשט אדריכלים. פירשט עצמו נפטר בשנה שעברה, בגיל 73, וכיום מנהלים יחד את המשרד בני דור ההמשך: אורי בנו של אדם, והאדריכלית מעין פירשט, בתו של אלי.

"למצוא את כל הדרכים שמובילות ליעד"

"בכל מקום שאני מגיע אליו, כל אדם שמכיר אותו - והיו רבים כאלה - מרגיש את הצורך לספר לי על ההערכה הרבה שיש לו אל אבא שלי, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית", ממשיך הבן אורי. "אני חושב שיש מעט מאוד אנשים שהיו להם חיכוכים ומחלוקות איתו. הוא באמת היה בקונצנזוס, אבל עם זאת איש חולם, איש חזון אמיתי. תמיד חלם רחוק וגדול.

"יש משפט אחד שתמיד היה נר לרגליו, של הפילוסוף היווני לוקיוס אנאוס סנקה, שבתרגום חופשי אומר כך: 'ימאי שיוצא לים ולא יודע לאיזה נמל הוא מפליג, שום רוח שתיקרה בדרכו לא תהיה הרוח המתאימה'. כך הוא חשב: אם אינך יודע לאן אתה רוצה לשאוף, לא באמת תדע איזו דרך ראוי שתבחר כדי שתביא אותך לשם. הוא האמין בשרטוט של חזון ויעד, ובמציאת את כל הדרכים שיביאו אל היעד הזה, או הכי קרוב לשם. זה אפיין אותו בעבודה, בחיים, במשפחה. הוא שאף תמיד לכמה שיותר, לרחוק ביותר ולטוב ביותר, היה תמיד אופטימי - והצליח לממש חלקים ניכרים מהשאיפות שלו".

"הוא היה אבא מדהים", מוסיף הבן אורי את הזווית האישית, המשפחתית. "צנוע ושקט, שלא דחף אבל מאוד תמך. כשבחרתי ללמוד ארכיטקטורה שאלתי אותו - לא כטענה, אלא בניסיון תמים להבין - 'למה אף פעם לא דחפת, לא שאלת אותי מה אני רוצה? הוא ענה שהצעד הזה משמח אותו, אבל שהיה לו חשוב שאגיע להחלטה הזו לבד, שזה יבוא ממני - וכך היה".