סטירת הלחי הנחוצה מבנק ישראל והטלטלות המוגזמות בשירות הציבורי

מצוין: העלאת הריבית לפחות תרחיק שרלטנים

העלאת הריבית בחצי אחוז, האירוע הכלכלי הדרמטי של השבוע, היא סטירת לחי מצלצלת, אך נחוצה. כזו שאמורה סוף סוף להעיר רבים שחלמו בהקיץ, ולא שמו לב שפניהם לתהום. נכון שזה גם עלול מאוד לכאוב - למי שישלם יותר על המשכנתה, למי שישלם יותר על הלוואה שלקח לטובת עסק שפתח לא מזמן וכו', אבל זו האלטרנטיבה הכי פחות גרועה בסל האפשרויות. אחרי יותר מדי שנים שחילקו פה כסף בחינם (כפשוטו - לא מעט חברות למשל גייסו חוב מהציבור בריבית שלילית), הגמילה הכרחית, גם אם לא פשוטה.

והכי חשוב, מוכרחים להפנים שהפגיעה הכי קשה בעקבות העלייה הנמשכת בגובה הריבית (1.25% בתוך 3 חודשים ועוד 1.5% לפי תחזית בנק ישראל בעוד שנה), היא בשרלטנים הרבים שמילאו את הארץ. אלה שראו את הרעב של ישראלים לתשואה בעולם של ריבית אפסית, ומכרו להם כמעט כל דבר, תמיד במחיר מופקע, כי אפשר היה למנף כל הון עצמי עם הלוואות עתק במחירי רצפה. וכשהכסף עולה כסף, ואפילו מניב כסף בפיקדונות חסרי סיכון, השרלטנות לפחות מתכווצת.

בלתי מספיק: עד מתי הדלתות במגזר הציבורי יסתובבו

מחר או מחרתיים, כשיבקשו מאנשים טובים וראויים לבוא לשירות הציבורי, אל תתפלאו שהם לא ירצו לבוא. פשוט תיזכרו באלעד טנא, שעזב תפקיד מאוד בכיר בתאגיד השידור כאן, לטובת ראשות מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, ואחרי 9 חודשים הוא נזרק לטובת הבא בתור, בלי שום הסבר מניח את הדעת (ועם המון שבחים ומחמאות). ושלא יהיו אי הבנות: מחליפו, ליאור חייט, דובר משרד החוץ לשעבר, הוא אדם נפלא וברוך כשרונות (גילוי נאות: חבשנו יחד בהנאה רבה את ספסלי האוניברסיטה), אבל זה לא קשור לקלות שבה הדלתות מסתובבות במגזר הציבורי. ודאי כשההחלפה הזו מתבצעת כשראש הממשלה התמנה לחודשים ספורים.

הגעתו של חייט לתפקיד החדש, לאחר שמונה לדובר משרד החוץ רק באוגוסט 2019, יכולה גם ללמד עד כמה הקרקע בוערת ולא נעימה במקומות אחרים בשירות הציבורי. תראו כמה מהר הוא החליט לברוח מהצרות במשרד החוץ, אפילו אם לטובת משרה זמנית בלבד. שיהיה בהצלחה.