עיריות, משקים ועסקים מזהמים את הנחלים, ואת המחיר משלמים התושבים גם בבריאות

בשבוע שעבר, עדכנו משרדי הגנת הסביבה והבריאות את הציבור: בשל תוצאות חריגות של חיידקי קולי שהתגלו בדיגומי מים בנחלי הצפון, כניסה לנחלים עלולה להיות מסוכנת. להודעה צורפה רשימה ארוכה של כעשרה נחלים, מהחצבאני, לירדן, לג'ילבון, לנחלי זאכי וצלמון ונחל אל על. לא מדובר באזהרה חד פעמית, אלא לעניין שהפך לשגרה בחודשים האחרונים, ומתרחש מדי שבוע. בשבוע שעבר, עדכן משרד בני אזרחים ששכשכו בנחלי הסחנה והזאכי למרות נורות האזהרה, חלו בעכברת.

ביוב גולמי, מי נגר, שפכים תעשייתיים, שיירי תרופות, חומרי הדברה מהשדות החקלאיים וצרכים של חיות בר או בעלי חיים המשרתים את ענף המזון: כל אלו ועוד זורמים אל הנחלים המתייבשים ברחבי ישראל, וממלאים אותם במזהמים הפוגעים במערכת האקולוגית ומסכנים את בריאות האדם. 90% מנחלי החוף בישראל מזוהמים, אך לאורך השנים, לא נעשה מספיק כדי לשקמם ולמנוע את המפגעים הכבדים. דוחות מבקר מדינה בנושא לא הועילו, ולמרות שזיהום הנחלים הפך לשגרה, לישראל אין תוכנית מסודרת לשיקום הנחלים.

״נחלי ישראל נהפכו לקו עוקף של קולחין וביוב״, אומר פרופ' בני חפץ, דיקן הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, שבמחקר שערך לאחרונה גילה שנחל אלכסנדר הוא אחד הנחלים המזוהמים ביותר בעולם בשיירי תרופות, ורמת הזיהום בו זהה לאלו במדינות נכשלות . ״מנחל בצת בצפון ועד נחל לכיש בדרום, לא הייתי מציע לאף אחד לשחות בנחלי החוף, הם פשוט מזוהמים. יש שם שפכים, שיירי תרופות, נגר עם חומרי הדברה מהחקלאות ואולי אפילו זיהום מיקרוביאלי. מדובר בבית גידול שסובל היום מאוד. ראיתי אנשים דגים בנחל לכיש, בקצה הצפוני של אשדוד. אני ממש לא ממליץ לאכול את הדגים האלו, יכול להיות שהם מכילים חומרים שאנחנו לא רוצים בגוף שלנו. לא לדוג, לא להשתכשך במים״.

מעט מאוד מים טבעיים בנחלים

הם עוברים לכל אורכה ורוחבה של ישראל, וחוצים כמעט כל אזור גיאוגרפי. בעבר, היו הנחלים ערוצים של מים צלולים, מוקפים במערכת אקולוגית שוקקת. בקיץ הרותח, מה הפלא שהישראלים מעדיפים לבלות את זמנם בטבע לצידו של הנחל הזורם: שישה מתוך עשרה אתרי הטיול הפופולריים בישראל, כוללים בתוכם נחל. גם בהערכת חסר, לנחלים נקיים תועלת כלכלית: מחקר שבדק את התועלת הכלכלית בנחלים נקיים, מצא כי מדובר בתועלת של כ-115 שקל בשנה עבור משק בית ממוצע, ובסה״כ כ-300 מיליון שקל בשנה.

בעשורים האחרונים, מי הנחלים והמעיינות נתפסו לחקלאות ולשתייה, וכיום זורמת בהם כמות קטנה מאוד של מים טבעיים. את מקומו של הטבע, תפס זיהום. בשנה, מוזרמים עשרות מיליוני קוב של מי שפכים וקולחים באיכות נמוכה לנחלים, לצד מאות רבות של אירועי זיהום שפכים גולמיים עקב תקלות ואי תחזוקה ראויה של תשתיות ביוב עירוניות. מקורות הזיהום הם רבים, ולא אחת, 'יותקף' נחל אחד בכמה מהם. כל אלו, הופכים את הרצון של הישראלים לחסות בצל הנחל, למשימה בלתי אפשרית, ומדי שבוע בקיץ, נמנעת מהאזרחים הזכות לשכשך בבטחה במימי הנחל.

החודש, התגלתה שוב העכברת, שבשנת 2018 אותרה ב-720 בני אדם. מקור מחלת העכברת, בחיות בר או בחיות משק. ברמת הגולן ישנם 52 אלף ראשי בקר. ביום אחד, מייצרת פרה זיהום השקול ל-20 אנשים, ורפת של 700 חולבות, זיהום כמו ישוב שלם, כך לפי המשרד להגנת הסביבה. כדי לייצר פתרון, הציב המשרד שקתות במעלה ההרים, שם יכולות הפרות לשתות מים ולהימנע מירידה אל הנחלים. אך כשמגיע הגשם, גם צואת הפרות במעלה ההר, נשטפת אל הנחל. זיהום הנחלים לאורך שנים, גרם לא רק להתפשטות מחלות, אלא גם להכחדה של מערכת החי הסובבת את הנחלים, כשבעלי חיים השומרים על בריאות המערכת האקולוגית, נאלצו לשחות בביוב גולמי או לספוג בגופם כימיקלים ומזהמים תעשיתיים.

הנחלים הפכו לתעלות ביוב

מדי שנה מוזרמים כ-124 מיליון מ"ק של שפכים וקולחים לנחלי ישראל בהם רמת מזהמים משמעותית. נחלים מקומיים רבים, הפכו לתעלות ביוב: אורך הנחלים בהם זורמים שפכים וקולחים הוא פי 5 יותר מאשר מים ממקורות טבעיים . הנה רשימה חלקית: בנחל שורק לבדו, זורמים 580 טונות של חומרים מזהמים, ובמורד הירדן כ-260 טונות. לירדן הדרומי מוזרמים קולחיה של טבריה, לקישון קולחי המפעלים שלאורכו (וכעת מתחננת חברת נמלי ישראל אף להציב מכולות ענק), לנחל נעמן פלט ברכות דגים, לנחל חדרה - קולחים ממפעלי נייר חדרה. בנחל אלכסנדר זורמים שפכים מהרשות הפלסטינית - דם ופסולת בעלי חיים ועקב בתקופת המסיק, בעוד שהמט״ש המיושן ביד חנה קורס, לנחל הירקון זורמים קולחים מכפר סבא והוד השרון וקולחים גולמיים מקלקיליה. נחלי חברון, הבשור, הקישון ואלכסנדר סובלים מזיהומים חוצי גבולות.

המזוהמים שבנחלים הם נחלי שורק, מורד הירדן ואלכסנדר.

עד כמה קשה לעיריות, מתקני טיהור השפכים וחברות מסחריות לזהם את הנחל? מתברר שמדובר בפרוצדורה פשוטה, שלצידה אין כל עלות. אם גופים המזרימים שפכים לים מחויבים בהיטל הזרמה המגלם את עקרונות המזהם ישלם, הנחלים בישראל נזנחו לצד הדרך, והמזהמים נדרשים רק בצו הרשאה של רשות המים בכדי להזרים שפכים אל הנחל. העלות? 0 שקלים, כך שלאף גורם אין אינרס כלכלי לצמצם את המפגע, או למנוע את הזיהום מראש. לא בכדי, מדובר בהליך המבוצע תדירות: מאז 2018, אישרה רשות המים זיהום של הנחל ב-249 מקרים, חלקם אף בדיעבד, חודשים לאחר שהגורמים המזהמים החלו בהזרמת שפכים לנחל. לפי רשות המים: ב-2020 34 בקשות אושרו, 8 נדחו, בשנת 2019 אושרו 90 בקשות, ובשנת 2018 אושרו 90. רק מיעוט הבקשות שהוגשו, נדחו.

משרדי הממשלה, מתעלמים מהמלצות מקצועיות בנושא. בשנת 2011, פרסם דוח המבקר דוח חמור בו נכתב ששיקום נחלים נמצא בעדיפות נמוכה ולא נמנה עם הנושאים החשובים למשרד להגנת הסביבה בתוכנית העבודה. המבקר אך הדגיש כי מן הראוי שיושתו עלויות על מי שמבקש לזהם את הנחל במסגרת צווי ההרשאה. עד כה לא עשו הרשויות דבר בעניין, והמזהמים אינם נושאים בעלויות הזיהום. עם התוצאות, נותרים התושבים שנאלצים להתרחק מהנחל, משאב טבע אותו לא מצליחה המדינה לנהל בנאמנות עבורם. ״ מעט מאוד השתנה מאז פורסם דוח המבקר״, אומר מור גלבוע, מנכ״ל צלול. ״גם כיום נחלים לא נמצאים במוקד העניין ותשומת הלב. אגף מים ונחלים במשרד, מונה כחמישה עובדים בלבד והסרת מזהמים מהנחלים מתקדמת באיטיות רבה. בכל שנה מתרחשות כאלף תקלות ידועות במכונים לטיפול בשפכים ובצנרת, ועוד אלפי תקלות שמתגלות באיחור. יש להקים יחידה ארצית להגנת הנחלים והמים, בדומה ליחידה הארצית להגנת הים, שפקחיה יסיירו בנחלים, יפקחו וייתנו דוחות למזהמים״.

צריך תקציב חיצוני לטיפול בקולחים

גם קולחים מטופלים משנים את המרקם האקולוגי באזור הנחל ופוגעים בסביבה הטבעית. כ-15% ממי הקולחין המטופלים בישראל, מוזרמים לבסוף לנחלים, בעיקר בשל עודפי קולחים או איכות טיפול נמוכה, שלא מאפשרת להשתמש בהם לצורך חקלאי. לא אחת, מאשרות הרשויות למכוני הטיפול להוריד את איכות הקולחים, והדרך לטיפול באיכותם עד כדי הפיכתה לשלישונית, ארוכה. תקנות שאישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה ב-2011 אמנם קבעו שעד 2015 כל הקולחים צריכים להיות מטופלים לרמה שלישונית, אך למרות זאת ב-2022 רק מחצית מהקולחים מטופלים כך. בזמן שישראל מדשדשת, מדינות דוגמת שוויץ כבר מתקדמות לטיפול רבעוני במים (טיפול המפרק בין היתר מולקולות של שיירי תרופות). ״כדי להעלות את רמת הקולחים, יש צורך בתקציב חיצוני למשק המים, שיבוא מקופת האוצר״, אומרים בצלול. ״ללא תקציב, ספק אם אפשר יהיה לעמוד ביעד״.

"בעבר במרבית נחלי החוף בישראל זרמו שפכים. כיום כמעט ואין נחלים בהם זורם ביוב באופן קבוע כמו בעבר״, מסביר ד״ר אמיר ארז מאגף נחלים במשרד להגנת הסביבה. "אך נחל שזרמו בו בעבר מים טבעיים, וכיום מקבל עודפי מי קולחין עדיין נמצא בבעיה, זה יותר טוב משפכים, אבל זה עדיין זיהום״, מסביר ד״ר אמיר ארז מנהל אגף מים, שפכים ונחלים במשרד להגנת הסביבה. ״בעלי חיים שמותאמים לתנאי סביבה מסוימים, לא יודעים איך להתמודד עם זיהום קבוע או עם זיהום בתדירות גבוהה ולא שורדים. בעבר כשזרם בנחל ביוב, הוא "מת", וכיום אם נחל סובל מתקלות ביוב או מהזרמות אקראיות של עודפי קולחין התפקוד האקולוגי של הנחל יהיה ירוד. אנחנו צריכים שמערכות הביוב שלנו יהיו הרבה יותר טובות. לחלק ממכוני הטיהור ותחנות השאיבה אין בכלל יתירות. הם מתקשים לטפל בספיקת ביוב גבוהה יותר מהממוצע. כמות הביוב אינה קבועה ויש עליות חדות בזמנים שונים. למשל, בירושלים מכון הטיהור מקבל גל ביוב שהוא לא יכול לעמוד בו בכל יום שישי אחר הצהריים ואז מתרחשת הזרמת שפכים לנחל שורק (מקימים כיום בריכת ויסות גדולה להתמודד עם בעיה זו). מערכות הביוב שלנו צריכות להיות הכי טובות בעולם כי האוכלוסייה פה הולכת וגדלה, וכי אין אח ורע לשימוש שלנו בקולחין (מעל 85% משמש להשקיה חקלאית). המשרד להגנת הסביבה יחד עם אגמא (המרכז לאגני היקוות, נגר ונחלים) מכינים תוכנית אסטרטגית לשמירה ושיקום נחלים, לכלל הנחלים בישראל".

הייתה מהפכה סביבתית, אך זה לא הספיק

למרות המצב העגום בשטח, נחלי ישראל מצויים בנקודת הזמן הזו במצב טוב מבעבר, ברובם. עד לפני 30 שנה, במרבית נחלי ישראל זרם ביוב גולמי. כיום, 50 ישובים נעדרי תשתיות טיפול בשפכים מזרימים ביוב לנחל, לעומת 264 לפני שלושה עשורים. בשנות התשעים, ממשלת רבין חוללה מהפך, אז החליטה להקים מערכות איסוף שפכים ולטהר אותם, כדי למנוע את הזיהום. ״זאת הייתה מהפכה סביבתית והזיהום בנחלים צומצם בצורה דרסטית״, אומר פרופ' דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים באוניברסיטת תל אביב. ״לקחו את הביוב העירוני - אויב הסביבה, והפכנו אותו למשאב מים. האם זה פתר לחלוטין את הבעיה? לא״.

מלבד הדרך הארוכה שעוד נדרשת בכדי לטפל בנחלים הפגועים, אבישר צופה פני עתיד, ומזהה בעיה הולכת וגוברת: גידול האוכלוסייה בישראל הצפופה, לצד טבע עם כושר נשיאה מוגבל. ״בגלל שאנחנו מדינה צפופה ותשתיות יושבות בקרבת הנחלים, גם אם תיקחי בחשבון 2-3 תקלות לרשות או למפעל בשנה ולא זיהום כרוני, תקבלי עשרות תקלות מצטברות בשנה, וזיהום שהופך כרוני. הנחלים בישראל הם נחלים יבשים שאין בהם מים שפירים שיכולים למהול את המזהמים, ובמצב הזה הם נחנקים. הם לא מסוגלים לשאת תקלות אקוטיות ולהתאושש. בגלל זה, יש גם נחלים שסובלים היום מזיהום גבוה יותר ממה שהיה לפני 20 שנה. כשיש צפיפות אנושית גדולה על מערכות, אז מאוד קשה לטפל. על מעט הנחלים שלנו, מופעל לחץ גדול. לכל מערכת בטבע יש כושר נשיאה ועברנו את כושר הנשיאה הזה. המצב דורש טיפול מקסימלי בשפכים חקלאיים ותעשיתיים, חינוך של הציבור ואכיפה בנחלים, לצד השבת מים שנתפסו לצרכים אחרים, אל הנחל. יש אצלנו מעט פקחים, הרבה אנשים ולכלוך, המון תעשיות וחקלאות״.

עלות זיהום הנחלים לשני העשורים הקרובים: יותר ממיליארד שקל

לפי דוח של חברת היעוץ tesc עבור החברה להגנת הטבע, זיהום הנחלים עולה למשק הישראלי 130 מיליון שקל בנה. היוון הנזק השנתי ל-20 שנה, מציג עלות העומדת על כ-1.1 מיליארד שקלים - אילו תפחת כמות המזהמים בכ-7% בעשור. בחברה להגנת הטבע דורשים מהממשלה לקדם פתרון כלכלי לזיהום הנחל: קביעת היטלי הזרמה למקורות מים, לצד החמרת מיצוי הדין הפלילי או המנהלי עם העבריינים. כיום, רק ארבעה מפעלים המזרימים שפכים לקישון משלמים היטל, אך מדובר בהיטל נמוך, המגיע לעיתים למאות שקלים בשנה בלבד למפעל, עלות שאינה מבטאת את הנזק הנגרם לסביבה.

לצורך כך, נותנים בחברה להגנת הטבע לדוגמה שורה ארוכה של מדינות שבהן השוט הכלכלי, הוא אשר הוביל לשינוי סביבתי רצוי לטובת התושבים. באוסטרליה, למשל, בשנת 2011 שולמו היטלי זיהום בהיקף של 60 מיליון דולר, שהוקצו ברובם להפלה ולבקרת נזקי זיהום. הולנד גבתה 11 מיליון דולר ב-2015 ממיסים הנוגעים למקורות מים, מערכת ההיטלים בהולנד הובילה לעלייה של 70% בכמות המים המטוהרים ובשיפור איכות תהליך הטיהור. בספרד 55 מיליון שקל של היטלי זיהום מים, הוקצו לבקרת נזקי זיהום. בגרמניה, בשנת 2010 הכנסות היטלי זיהום המים עמדו על כ-450 מיליון דולר, שהוקצו לשיפור איכות המים והשקעה בתשתיות מים במדינה. בדנמרק, היטל שנכנס לתוקף ב-1997, תמרץ מט״שים להשקעות סביבתיות, ובשלוש השנים הראשונות לחוק, 16% מהמפעלים המירו את פעילותם בכזו המזהמת פחות.

בין היתר, בעבודה רחבת היקף שביצעה החברה, עלה כי היטל על מט״שים הקולטים חומרים אסורים שפוגעים ביכולת הטיהור ומובילה לזיהום הטבע, יוביל לגביית 10 מיליון שקל בשנה, שיכולים לסייע להקמת איגום חירום והתמודדות עם הבעיה. הטלת היטל על הזרמת ביוב גולמי לנחל, תוביל לגבייה של כ-14 מיליון שקל בשנה, אותם ניתן להשקיע בסיוע לרשויות לשיפור תשתיות הביוב.

דנה טבצ'ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים בחברה להגנת הטבע, מסבירה כי כדי לתקן את הלקונה החוקית, הגישה השנה ח״כ גבי לסקי הצעת חוק בנושא. ואולם, ההצעה לא קודמה על ידי הממשלה. לדברי טבצ'ניק, ״הנחלים שלנו הפכו ממשאב טבע יקר ערך, שמשרת את הסביבה והאדם, למטרד. הם מקבלים יחס של תעלת ניקוז וביוב. ההיטל חשוב, כי רק תמריץ כלכלי, יוביל לשינוי התנהגותי ניכר ולמציאת פתרונות אחרים. הצעת החוק מקדמת את קביעת עקרון המזהם משלם והופכת את המגמה כיום, לפיה משתלם כלכלית לזהם את הנחל״.