הריבית בארה"ב זינקה, הצמיחה יורדת וההחלטות הקשות של הפד עוד לפנינו

יש לא מעט סימנים לכך שכלכלת ארצות הברית נמצאת בהאטה, וג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב, הזכיר אותם במסיבת העיתונים שלו ביום רביעי. הצמיחה בהוצאה של הצרכנים האמריקאים האטה משמעותית: יש להם פחות הכנסה פנויה, והתנאים הפיננסיים קשים יותר. גם שוק הדיור מתקרר, בין היתר בגלל שהריבית על המשכנתאות עלתה. וזה לא רק משקי הבית: אחרי פתיחה חזקה לתחילת השנה, גם החברות החלו להשקיע פחות.

בבוקר למחרת כבר התפרסמו נתונים המצביעים על כך שהתוצר האמריקאי התכווץ זה רבעון שני ברציפות (בשיעור שנתי של 0.9%), מה שמכניס את ארה"ב 'למיתון טכני'. אם כי, ההכרזה הרשמית על מיתון מצויה בידי צוות כלכלנים של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי. פאוול, בכל מקרה, משוכנע שהכלכלה עדיין במצב טוב.

אבל פאוול לא מודאג מהנתונים. הם לא מבהילים את הפד, אולי אפילו להפך. הבנק המרכזי, ששוב העלה השבוע את הריבית בחדות, ב־0.75%, מתכוון גם להמשיך ולעלות אותה מעבר לרמה של 2.5% בה היא עומדת כרגע. הוא היה רוצה לראות את הכלכלה מאיטה עוד.

הסיבה לכך היא כמובן האינפלציה בארה"ב, שנמצאת בשיא של עשורים, והפתיעה לרעה בחודש יוני (מדד המחירים לצרכן רשם עלייה של לא פחות מ־9.1% ב־12 החודשים האחרונים). המסר של פאוול בתחילת מסיבת העיתונאים שלו היה ברור: "אני ועמיתי מחוייבים בחוזקה להוריד את האינפלציה, ואנחנו נעים במהירות כדי לעשות את זה. יש לנו את הכלים ואת הנחישות שנדרשים על מנת להחזיר את יציבות המחירים למען המשפחות והעסקים האמריקאיים".

  

הכלכלה האמריקאית צריכה לעבור במיתון?

לפי החישובים של הפד, אחרי העלאת הריבית הטרייה, הריבית של הפד 'נייטראלית' כעת. היא לא ממריצה את הכלכלה ולא מאיטה אותה. העלאות הריבית שבדרך כבר יכניסו אותה לטריטוריה שבה הן מאטות את הכלכלה. אם כי, כפי שפאוול הדגיש, גם ההשפעה של העלאות הריבית האחרונות עדיין לא מורגשת במלואה. לוקח לזה זמן.

אבל מה קונקרטית הפד הולך לעשות עכשיו? האם בפגישה הבאה שלו בספטמבר הוא שוב יעלה את קצב הריבית? או שאולי יאט אותו? פאוול רמז על האטה, אבל השאיר את האופציות פתוחות.

למעשה, וזה אחד החידושים של החלטת הפד, אחרי שפאוול וחבריו נכוו בתחזיות שלהם מספר פעמים השנה, הפד לא הולך לספק 'הכוונה קדימה' ולהתחייב לנתיב מוגדר של העלאות ריבית. במקום, הוא יתקדם בהתאם לנתונים. לפי חלק מההערכות, הפד יעלה את הריבית ב־0.5% בספטמבר, ואז עוד פעמיים ברבע אחוז עד סוף השנה - אך כאמור, הכל פתוח.

אבל מעבר לשאלה מה חברי ועדת השווקים הפתוחים של הפד, שקובעת את גובה הריבית, יעשו בפגישה כזאת או אחרת, יש שאלה גדולה יותר שמרחפת מעל הפד. מה צריך לקרות כדי שהאינפלציה תרד? האם הכלכלה האמריקאית צריכה לעבור במיתון בדרך להורדת האינפלציה?

למעשה, יש רבים שחושבים שאמריקה כבר נמצאת במיתון, וחלקים ניכרים ממסיבת העיתונאים שערך פאוול ביום רביעי הוקדשו לשאלה הזאת - שאלה טעונה במיוחד בארה"ב ערב בחירות האמצע לקונגרס, ובאופן צפוי כבר נצבעה בגוונים פוליטיים.

פאוול הבהיר שהוא לא חושב שארה"ב במיתון כרגע, וחזר שוב ושוב לחוזק שמפגין שוק העבודה: האבטלה בארה"ב עדיין עומדת על 3.6%, שפל של כמעט חמישים שנה. ככה לא נראה מיתון מבחינתו. וזה בדיוק אחד הגורמים שמשכנעים אותו שצריך להמשיך ולהעלות את הריבית. "החוזק המתמשך של שוק העבודה מצביע על כך שהביקוש המצרפי עדיין איתן". בשלב הזה, פאוול היה רוצה לראות ביקושים יותר חלשים.

אבל עד כמה צריך לקרר את הביקושים ולהחליש את השוק? האם הפד מכוון למיתון? פאוול, באופן די צפוי, לא קבע שהוא רוצה לראות מיתון. הוא דיבר על כך ש'הכרחי להאט את הצמיחה', שתהיה 'התרככות מסוימת בשוק העבודה', ושהפד היה רוצה להוריד את הביקושים למשך תקופה אל 'מתחת לפוטנציאל שלהם'. הוא חזר על הקו המוכר לפיו השאיפה היא להשיג 'נחיתה רכה' של הכלכלה, שבה האינפלציה יורדת בלי מיתון, אבל שזו מטרה קשה יותר להשגה.

מה שברור, לפי פאוול, הוא שחזרה ליציבות מחירים היא "משהו שאנחנו חייבים לעשות", ולמעשה, אין כאן סתירה מבחינתו. בטווח הארוך, יציבות מחירים היא גם תנאי הכרחי לשוק תעסוקה משגשג: "בלי יציבות מחירים אי אפשר לקיים תעסוקה מלאה".

הדרך להשתלטות על האינפלציה עוד ארוכה

יש החושבים שעוד דרך ארוכה בפני הפד עד להשתלטות על האינפלציה. אחד מהם הוא פרופ' לארי סאמרס, שהיה אחד הקולות הבודדים שהתריעו בשנה שעברה מפני זינוק באינלפציה, כולל בראיון לגלובס. החודש, סאמרס פרסם, יחד עם עמיתיו, ניתוח ולפיו "אין אמצעי קסם", והמלחמה באינפלציה תדרוש עלייה באבטלה וירידה במספר המשרות הפנויות.

לפי סאמרס ועמיתיו, שיעור האבטלה 'הטבעי' בארה"ב עלה בעקבות השיבושים שזרעה המגפה בשוק העבודה. המשמעות היא שכדי שהאינפלציה תפסיק לעלות, דרוש שיעור אבטלה גבוה יותר - 4.9% לפי החישוב שלהם, או 1.3% יותר מהרמה הנוכחית. סאמרס לא קורא בהכרח למיתון, אלא מצביע על העובדה הפשוטה (מבחינתו) שכדי להשתלט על האינפלציה, תידרש עלייה באבטלה.

פאוול, כשנשאל במסיבת העיתונאים על האפשרות לפיה התחולל שינוי עומק בשוק העבודה בעקבות המגפה, ענה שהתחושה שלו היא שאכן היתה עלייה בשיעור האבטלה שנדרש על מנת שהאינפלציה לא תאיץ. אבל מצד שני, לדעתו שיעור האבטלה הזה גם יכול לרדת, ברגע ששוק העבודה יחזור קצת יותר לשגרה.

האינפלציה קשורה לביקושים או להיצע?

קול אחר מגיע מכיוונה של הכלכלנית קלאודיה סאהם, יוצאת הפדרל ריזרב, ומבקרת עיקשת של סאמרס ושל הקו הכללי, לפיו יידרשו מיתון ועלייה באבטלה על מנת לגרום לאינפלציה לרדת. סאהם אמנם תומכת בהעלאות הריבית של הפד, אבל היא מסבירה שהמתאם בין אבטלה לאינפלציה נחלש מאוד בעשורים האחרונים, ולדעתה אי אפשר לבסס רק עליו את המדיניות הכלכלית.

יותר מכך: במאמר שפירסמה השבוע בפיננשייל טיימס, היא מזכירה שחלק גדול מהאינפלציה בכלל לא קשור לביקושים, אלא לבעיות היצע. "אין שום העלאה בשיעור האבטלה שתיצור יותר שבבים למכוניות חדשות, תסיים את הסגרים בסין, תביס את ולדימיר פוטין, תקדוח נפט או תבנה דירות… בין אם הפד יגרום שלא במכוון למיתון או לא, שערי ריבית גבוהים יותר לא יתקנו את בעיות ההיצע, וכנראה ירעו את המצב, כי הם ידכאו השקעות".

לפי סאהם, גם המחוקקים צריכים להיכנס לתמונה - וזה אכן מה שקרה אתמול בוושינגטון, עם ההכרזה על עסקה בין הממשל לסנאטור ג'ו מנצ'ין, שעיכב עד כה את יוזמות החקיקה של הממשל. תחת כותרת של מלחמה באינפלציה, מנצ'ין הסכים לעסקת חבילה של מאות מיליארדרים, שתכלול השקעה באנרגיה ירוקה, הורדת מחירי תרופות, העלאת מסים והעמקת גביה, והורדה של הגרעון.

בעסקה הזאת, שצריך לחכות ולראות שתתממש, יש המחשה חשובה. הבנקאים המרכזיים אולי מחזיקים בידיהם כלים רבי עוצמה, ובינתיים מפגינים גם נחישות - אבל הם לא חייבים להיות השחקנים היחידים על המגרש.