שלושה דברים חשובים שמנהל מינהל התכנון החדש צריך לטפל בהם בדחיפות

מינהל התכנון צריך להוביל באומץ דילול רציני בעולם מסמכי התוכניות, ולהוביל חשיבה על עירוניות ועל קהילה

ניו יורק. לחשוב מחדש על קווי בניין ועל מגבלות תכסית / צילום: Shutterstock
ניו יורק. לחשוב מחדש על קווי בניין ועל מגבלות תכסית / צילום: Shutterstock

הכותבת היא מהנדסת עיריית בית שמש, בעבר עוזרת למנהלת מינהל התכנון בינת שוורץ 

על שלושה דברים עומד עולם התכנון בישראל: על תכנון, על רישוי ועל אדריכלות ובשלושתם צריך מנהל מינהל התכנון הנכנס לערוך כמה שינויים חשובים מאוד.

על התכנון


את מדינת ישראל תכננו, הקימו ואכלסו במהירות שיא עם תב"עות ותוכניות מפורטת שאורך התקנון שלהן היה כעמוד וחצי. מתכנן הערים פטריק גדס תכנן את תל אביב לבדו עם נספח אחד, סרגל, קצת צבעי מים ויאללה לעבודה.

ואם תשאלו, מרבית האדריכלים והמתכננים יגידו לכם בכנות שהשכונות שתוכננו אז טובות ואיכותיות הרבה יותר ממה שאנחנו מתכננים היום.

מה היום? ובכן אורך תקנון ממוצע של תב"ע מפורטת הוא כ־30 עמודים. מתוכם לפחות חצי הם סתם "העתק־הדבק" של חוקים ותקנות קיימים. נוסף לכך, לכל תוכנית יהיו מינימום שישה נספחים ואפשר להגיע גם לעשרות נספחים לתוכנית אחת.

לאחרונה פתחתי תקנון שכלל שני עמודים וחצי המסבירים איך להקים את חדר השנאים וצחקתי בקול. אני פשוט מכירה את אנשי חברת החשמל שבונים אותם, ולא חושבת שמישהו מהם אי פעם פתח תקנון בשביל לדעת איך לבנות חדר שנאים. וזאת רק דוגמה.

תוכניות מפורטות הפכו לאוסף מעייף של מילים על גבי מילים, אלף אלפי מגבלות מוזרות שאף אחד לא קורא ואין שום היגיון בלקבוע אותן בשלב התב"ע וגם אין שום צורך בכך. ערימות ערימות של נספחים אינסופיים שתוכננו ממעוף הציפור ולכן בסופו של דבר הקשר בינם לבין המציאות בשטח הוא לרוב קלוש עד לא קיים, ובשלב ההיתר הכל משתנה.

רפי אלמליח, מנהל מינהל התכנון הנכנס / צילום: יח''צ
 רפי אלמליח, מנהל מינהל התכנון הנכנס / צילום: יח''צ

עורכי ובודקי תוכניות יקרים, אני מצטערת לפוצץ לכם בועה: אף אחד בשלטון המקומי ובמחלקות הרישוי לא קורא את הנספחים האלו. למעשה, אנחנו בקושי פותחים אותם. כל מה שאנחנו צריכים בתקנון זה להבין את טבלת השטחים ולבדוק מה נקבע כמחייב ומה הכנסתם הפעם בסטייה ניכרת. זה הכול.

החלום שלי הוא לעשות פעם מחקר השוואתי בין תב"עות לבין מה שהוקם מכוחן בפועל בשטח. זה בוודאי יהיה משחק השידוכים המצחיק בעולם. נקרא לזה "תב"ע ממבט ראשון" ולא נבין מה חשבו לעצמם השדכנים כי לרוב אין שום קשר. יש הבדל עצום בין מה שמציירים יפה על הנייר לבין מה קורה כשהטרקטור עולה לשטח. זה המצב מה לעשות.

מינהל התכנון צריך להוביל באומץ דילול רציני בעולם מסמכי התוכניות, אין שום צורך ביותר מחמישה עמודי תקנון וזה כולל את עמוד השער והביבליוגרפיה, תשריט, ולכל היותר עוד נספח אחד או שניים מחייבים בלבד. לא שום דבר מעבר לכך. כי כמו שמיס ואן דר רוהה אמר ודייק: לס איז מור, גבירותיי ורבותי.

על הרישוי


בדומה למהלך הנדרש בניקוי ודילול מסמכי התוכניות, גם מהליך הרישוי יש לנקות ביסודיות כל רגולציה עודפת וכפולה שאיננה רלוונטית באופן ישיר ומיידי להקמת המבנה עצמו.

יש להפסיק לכבול את ההליך הזה לאישורי גורמי חוץ, לנטרל פונקציות מקבילות שמטייבות את התכנון של אדריכלי הערים ומהנדסי הערים כמו משרד החינוך ומשרד הבריאות ומשרד הכלכלה. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים בעיר שלנו, ובשביל זה הציבו אותנו בתפקידים הללו. צריך לקצוב זמני התייחסות באגרסיביות ולהפסיק להפוך היתרי בנייה למנגנוני גבייה של תאגידי מים, רשות העתיקות, רשות מקרקעי ישראל ועוד.

רישוי הוא אך ורק הליך לבדיקת תכנון ואדריכלות ראויים ואיכותיים, התאמה להוראות התוכנית ולזכויות שניתנו בה - וזהו. כל השאר יכול להיבחן לאחר קבלת ההיתר, בנפרד לגמרי ממנו או בשלבים מאוחרים יותר כמו רישוי עסק.

מהפכה כזאת יכול לחולל רק אגף הרגולציה של מינהל התכנון ורק אם הוא ישכיל לצלול לעומק התהליך של היתר בנייה ולהבין ממש מה הוא כולל בפועל ובמציאות. רק ככה ניתן יהיה לעשות פלאים ודי בקלות.

על האדריכלות


נכון אנחנו צריכים להצטופף, נכון אנחנו חייבים לנצל את הקרקעות שלנו כמו שצריך, אנחנו חייבים לייצר כלכליות ליזמים, אחרת שום דבר לא יקום פה. אבל האם באמת מגדלים זאת האופציה היחידה שלנו לעשות את זה? אני לא בטוחה.

חשוב לתכנן, לשחרר ולבנות מהר, זה נכון, אבל חייבים לשים לב שאנחנו לא מאבדים דברים חשובים מאוד בדרך.

אסור לנו לאבד את האופי האורבני שלנו, את החשיבה על איזו חברה וקהילה אנחנו בונים פה, על איך נתחזק את הדברים האלו ועל איך הם יראו בעוד 20 שנה ומה אנחנו משאירים פה מעתה והלאה.

לא יכול להיות שצורת המגורים היחידה שאנחנו יודעים לעבוד איתה היא מגדלים, בטוח יש עוד אופציות, וייתכן שבכדי לייצר אותן אנחנו נדרשים לשחוט כמה פרות קדושות בדרך, פרות כמו קווי בניין, מגבלות תכסית, רוחב דרכים ואולי עוד. גם בעניין הזה, רק מינהל התכנון יכול באומץ להגיד "מספיק, אנחנו יכולים גם אחרת". 

על שלושה דברים יקום מחדש תכנון בריא יותר במדינה הזאת, על השארת גמישות, על ניקוי באומץ ועל יצירתיות. בעיני אלו סוגיות הליבה, ואם רק בשלושת אלו יטפל המנהל הנכנס - דיינו. 

צרו איתנו קשר *5988