שקד לא לקחה בחשבון את מגבלות הממשלה שאליה נכנסה

חברי ממשלת בנט־לפיד ואנשי האופוזיציה כאחד סימנו את איילת שקד במשך שנה שלמה כסכנה המוחשית ביותר לשלומה של הקואליציה. כמעט בכל ראיון שנערך איתה נדרשה שקד להשיב על השאלה: האם תמנע מיאיר לפיד לכהן כראש ממשלה? הקלטות שלה נגד מי שהפך לימים לראש הממשלה כיכבו במהדורות החדשות. אך בזמן שהעיניים התמקדו בה, הגיעו עידית סילמן, ניר אורבך וג'ידא רינאווי זועבי ועשו את מה ששקד לא עשתה עד לעצם כתיבת שורות אלו: לפרוש מהקואליציה.

בימי הרכבת הממשלה דרשה שקד לקבל מקום סביב שולחן הוועדה למינוי שופטים. בשבועות האחרונים בלמה את מינוי יוסי ביילין ליו"ר רשות הטבע והגנים, ולפני כן את הניסיון לחוקק את חוק יסוד: השוויון שנועד לתת מענה משמאל לחוק הלאום. בימי שגרה, היא נתנה רוח גבית למתיישבים ביו"ש דרך תקציבים ממשרדה, דחפה להקמת 14 יישובים חדשים בנגב, ומינתה לתפקידים בכירים אנשי ימין מובהקים.

הפיקוח של שקד נותר על הנייר בלבד

אחד המאבקים המתוקשרים ביותר של שרת הפנים היה נגד העברת תקציבים לרשויות המקומיות הערביות ללא הקמת מנגנוני בקרה. חשיפת גלובס בנושא הגעת תקציבים קודמים לידי עבריינים הניעה את מה שכונה לימים "דוח הירש", שהורה על הקמת מנגנון פיקוח פנים־משרדי לטובת העברת התקציבים ליעדיהם. אלא שמנסור עבאס לחץ, ובגיבוי יש עתיד הכסף הועבר ויועבר ללא פיקוח.

הבטחות שקד למימוש מדיניות ימנית יצאו לפועל, כל עוד הייתה לה זכות הווטו. אולם, במקרים שבהם הייתה רק עוד אצבע אחת מסביב לשולחן, היא הוכיחה את טענות מבקריה נגד הממשלה. מנגנון הפיקוח על הכספים לרשויות הערביות הוא הדוגמה המובהקת ביותר ללחצים המוצלחים שהפעילו רע"ם על הממשלה ככלל ועל שקד בפרט, וזכו לגיבוי יש עתיד. אך יש עוד: גם במינוי השופטים, שקד נאלצה ליישר קו עם שר המשפטים גדעון סער ולא למנות שופטים שמרניים.

לאחר סבב המינויים, שקד הודתה בעצמה: "לו הייתי מכהנת כיו"ר הוועדה, התוצאה הייתה שונה. אין זה סוד שרציתי למנות שופטים אחרים בישיבה. הוכחתי גם קבלות בנושא. יו"ר הוועדה שר המשפטים הוביל קו אחר, אבל עמד על עיקרון האיזון החשוב ועל כך שיהיו שני מועמדים לכל צד". מאבק נוסף שבו הייתה מעורבת שקד התרחש מול שר האוצר אביגדור ליברמן על הקמת יישוב חדש בעוטף עזה. תוכנית שסוכלה סופית בעקבות עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה לגבי הבחירות.

האקטיבציה הימנית של שקד בממשלה לא הספיקה כדי לתגמל אותה בקלפי, ולראיה מצבה בסקרים. המדיניות שעליה חשבה שתעמוד למבחן הייתה רק חלק מהתמונה הרחבה: לא רק מעשים וכוונות של השרה, אלא גם השותפים לדרך, ההישענות על רע"ם ותמיכת המשותפת בממשלה בימיה האחרונים של הכנסת. השותפים הם שהתוו את הדרך בצמתים המרכזיים, ומלאכת הפשרה שהושגה בפעמים אחרות לא הספיקה למצביעים שאיתם יצאה לדרך. את אותו קהל מצביעים שקד מבקשת לגייס מחדש בימים אלו כדי להתקיים, וזה גם האתגר הגדול שלה: לתת מענה לחוסר האמון, ולהוכיח שהישגיה היו רבים ומשמעותיים יותר.