בשורה רעה לביידן: אופ"ק פלוס הסכימו על הגברה זניחה של הפקת הנפט

מדינות אופ"ק פלוס הסכימו היום (ד') להעלות ברמה מדודה את קצב הפקת הנפט, של 100 אלף חביות ביום בספטמבר - או 0.1% מהביקוש העולמי. מדובר, למעשה, באחת מהעלאות התפוקה הזניחות ביותר של מפיקות הנפט אי-פעם. זו אמנם בשורה טובה יותר מהורדת הקצב, אבל עבור נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שמעוניין בירידה דרסטית של מחירי האנרגיה עוד לפני בחירות האמצע ב־8 בנובמבר - זה עלול להתגלות כבשורות רעות. ההשפעה על המחירים לא צפויה להיות משמעותית, אם בכלל.

על אחת כמה וכמה לאחר שמביקורו בג'דה בחודש שעבר הוא יצא עם התחייבות מפי נסיך הכתר של ערב הסעודית, מוחמד בן סלמאן, כי יגביר אך ורק את יכולת התפוקה ל-13 מיליון חביות נפט ביום. האכזבה בשוק הנפט באה לידי ביטוי במחירי החביות, עם עליות קלות. הבנצ'מרק האמריקאי WTI הגיב בעלייה של כ־0.9% ל־95.22 דולר, ואילו מחיר הברנט עלה בכ־0.8% לכ־101.33 דולר. במקרה של שניהם, העליות הספיקו להתאזן די במהרה - אך המבחן, כמובן, יהיה לאורך זמן בימים הקרובים.

מול האינטרסים של ביידן עומדת רוסיה, שהיא אמנם לא חברה באופ"ק (ארגון המדינות מייצאות הנפט) - אך היא הגורם המשמעותי מכל משותפותיה של אופ"ק במסגרת אופ"ק פלוס. בחודש יוני, למשל, רוסיה הפיקה 73.5% מכל המדינות שהן השותפות של אופ"ק. ודווקא למוסקבה, בעקבות פלישתה לאוקראינה ומשבר האנרגיה שהיא גרמה באירופה, אין רצון שמחירי הנפט יירדו.

מעידה על כך העובדה שהגברת ההפקה ב־100 אלף חביות ליום בספטמבר תתרחש לאחר זינוק של 648 אלף חביות ביום ביולי ובאוגוסט. קודם לכן, אופ"ק פלוס הגבירה את ההפקה ב־432 אלף חביות ביום - בניסיון לחזור באופן מדוד לקצב ההפקה של טרום ימי הקורונה.

חברות אופ"ק לא הגיעו ליעד ההפקה היומי בחודש מאי

עצם הגדלת המכסות של אופ"ק פלוס לא מעיד במישרין על היקף הפקת הנפט בפועל. בחודש מאי, חברות אופ"ק פלוס הפיקו כשלוש מיליון חביות ביום פחות מהיעד של 42 מיליון חביות. שורש הבעיה אינו רק ברוסיה, או במעצמת הנפט המקבילה מאופ"ק - ערב הסעודית, אלא גם באפריקה ובראש ובראשונה ניגריה.

המדינה שמדורגת במקום העשירי בעתודות הנפט בעולם ובמקום השני באפריקה סבלה מבעיות שונות ומשונות. בין השאר, לפי בכירי תעשיית הנפט בניגריה, מתוך 141 מיליון חביות שהופקו ברבעון הראשון של השנה - אך ורק 132 מיליון הגיעו לטרמינלי היצוא. כלומר, 9 מיליון חביות נפט, שהיו שוות הכנסות בסך מיליארד דולר, נגנבו. סוגיות בעייתיות נוספות היו תקלות טכניות, ואף שביתות. בעקבות ההתרחשויות בניגריה, מי שהפכה לאחרונה למפיקת הנפט המרכזית באפריקה היא אנגולה. אף שקצב ההפקה האנגולי ירד מ־1.18 מיליון חביות באפריל ל־1.16 במאי, בניגריה הייתה צניחה של ממש - מ־1.22 מיליון חביות ביום ל־1.02.

מי שככל הנראה שאפה להגביר את קצב ההפקה בספטמבר באופן משמעותי יותר היא קזחסטן, ספקית של 6% מצריכת הנפט של האיחוד האירופי. בנור־סולטן מעוניינים לנצל את משבר האנרגיה ביבשת בגלל רוסיה להפקת רווחים - במיוחד בהתחשב בעובדה אשר 70% מיצוא הנפט הקזחי הוא לאירופה. "אנחנו תמיד אמרנו שטווח המחיר המועדף הוא 80-60 דולר לחבית, אך המחיר היום הוא 100 דולר לחבית", אמר היום שר האנרגיה הקזחי, בולאט אקצ'ולקוב. "אנחנו עשויים להידרש להגביר את קצב ההפקה למניעת התחממות השוק יתר על המידה".

הערכה ל-2023: הביקוש העולמי לנפט ירד ל-2.7 מיליון חביות ביום

לצד רוסיה, כאמור, מי שעשויה להועיל מעשית למחירי הנפט זו ערב הסעודית, שהפיקה בחודש יוני 10.55 מיליון חביות ביום. אולם, לריאד יש כיום יכולות מוגבלות להגביר את קצב ההפקה לאורך זמן - וזו גם הסיבה שנסיך הכתר מוחמד בן סלמאן סיפק לנשיא ביידן התחייבות מדודה מאוד. לפי הערכות, הסעודים לא יכולים לעמוד בקצב של 11 מיליון חביות ביום לאורך יותר מכמה חודשים, או 12 מיליון חביות ביום (קצב ההפקה המקסימלי שלה) במשך יותר משבועות ספורים.

באופ"ק מעריכים כי הביקוש העולמי לנפט ירד בשנה הבאה ל־2.7 מיליון חביות ביום, לאחר 3.4 מיליון חביות ב־2022. בארגון מוסיפים כי להערכתם, הצמיחה העולמית תרד מ־3.5% השנה ל־3.2% ב־2023 - בעקבות המאבק של מדינות אירופה וארה"ב באינפלציה הגואה ועליות הריבית.

"הימשכות משבר האנרגיה והיעדר ההשקעות בפיתוח התשתיות בתקופת הקורונה גרמו למחיר הנפט להישאר גבוה", אומר לגלובס ד"ר אומוד שוקרי, מומחה אנרגיה ממכון ניתוח מדינות המפרץ (GSA) בוושינגטון. "הניסיון של מוסקבה להותיר את מחיר הנפט בעינו מהווה מסר למדינות שהמערב שרוסיה יכולה לאתגר באופן משמעותי את הביטחון האנרגטי של המערב, ובפרט בנפט שמחירו לא צפוי לרדת בתקופה הקרובה".
ד"ר שוקרי מציין כי מכירת הנפט במחיר נמוך היא אחת הדרכים של רוסיה ושל איראן כאחד לעקוף את הסנקציות נגדן. "אם קצב ההפקה של מדינות אופ"ק פלוס יעלה מבלי לקחת בחשבון את האינטרסים של כלל החברות, אז הכלכלה הרוסית תסבול יותר. כמו כן, במצב שבו מחיר הנפט יירד - מוסקבה תיאלץ לתת הנחה ברמה שכבר לא עומדת באינטרסים של המדינה".

בנוגע לשתי מפיקות הנפט הגדולות של אופ"ק פלוס, ערב הסעודית ורוסיה, מומחה האנרגיה מוסיף כי האינטרסים של שתיהן בשוק האנרגיה כיום דומים. "מפיקות הנפט והגז משתמשות ביצוא האנרגיה לצבירת כוח בזירה הבינלאומית. רוסיה משתמשת ב'נשק' יצוא האנרגיה לאינטרסים הגיאו־פוליטיים שלה. במקרה הסעודי, מתקני הנפט שלהם הותקפו שוב ושוב, והם לא קיבלו את הגיבוי הנדרש מהמערב. ריאד זקוקה למחירי הנפט הגבוהים לטובת צמיחתה הכלכלית ועבור מקור כלכלי לתוכנית 2030".