המורה למחול שפתחה סטודיו בגיל 22: "כל ההכנסות מתבססות על תזרים חודשי, אין יכולת להעריך את זה"

סול שגיא, תושבת רעננה בת 32 • גרושה ואם ל־2 בנות • בעלת בית הספר למחול "סול דאנס" • "יש תחרות רבה בין בתי ספר פרטיים למחול, לבין חוגים של העירייה. המחירים אצלם זולים בהרבה, ואנחנו חייבים ליצור בידול שמתבטא ביחס האישי לכל תלמיד" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז

סול שגיא, בעלת בית הספר למחול "סול דאנס" / צילום: תמונה פרטית
סול שגיא, בעלת בית הספר למחול "סול דאנס" / צילום: תמונה פרטית

בשנת 2012, כשהיא רק בת 22 וכבר מורה מוסמכת למחול, החליטה סול שגיא להקים בית הספר למחול - סטודיו סול דאנס. מה שמייחד את הסטודיו, והיווה מנוף להצלחה שלו, היא העובדה שהוא מתמקצע בעיקר בהיפ הופ, על כל סגנונותיו, ומתאפיין בריקוד מאוד עוצמתי ואינטנסיבי. זה גם מה שמאפשר לו להיות חממה לכמה מהרקדנים הטובים בישראל, ביניהם נועה קירל.

"חשוב לי מאוד שהסטודיו יגרום להעצמה אישית לכל תלמיד ותלמידה ואני ממש רואה במקצוע ובעבודה שלי שליחות ומקום שמהווה בית ובסיס להתפתחות אישית", סול מסבירה. "זו אחת הסיבות שאני ממשיכה לשמור על קשר עם בוגרי הסטודיו".

לבית הספר למחול 'סול דאנס' יש ארבעה סניפים - שניים ברעננה, אחד בכפר סבא ואחד ברמת השרון. יחד, הם מונים כ־500 רקדנים, החל מגיל 4 ועד לבוגרים. בספטמבר הקרוב צפוי להיפתח סניף נוסף בהרצליה.

על אף ההצלחה לה היא זוכה כיום, ההתחלה כלל לא הייתה פשוטה. "בעולם המחול והחינוך הבלתי פורמאלי יש קשיי מימון ונזילות גבוהה מכיוון שכל ההכנסות מתבססות על תזרים חודשי שתלוי במספר התלמידים. אין יכולת להעריך בצורה איכותית את ההוצאות הצפויות אל מול ההכנסות. לכן, כל התחייבות שמעל לשנה היא התחייבות לטווח הארוך ומהווה סיכון ליכולת לעמוד בה.

"נוסף על כך, ישנה תחרות רבה בין בתי ספר פרטיים למחול לבין חוגים של העירייה. כל האלמנט של שכירות נכסים והתחייבויות לטווח ארוך אינו קיים אצלם, מכיוון שנעשה שימוש בנכסים השייכים לעירייה. כתוצאה מכך, חוגי עירייה יכולים להימכר במחירים זולים בהרבה מהחוגים הפרטיים. על כן, החוגים הפרטיים חייבים ליצור בידול שמתבטא ביחס האישי לכל תלמיד וברמה הגבוהה של התכנים, באופן שיצדיק משמעותית את פער המחירים".

בכל הקשור לעלויות, סול מציינת כי "רק הוצאות על מורים ושכירויות זה סדר גודל של 1.3 מיליון שקל לשנה. וזה בלי הוצאות נלוות כמו: מערך שיווק, מנהלה, ניקיון, תחזוקה, ורכישת ציוד (הכולל לבוש, תפאורה וכו') שהם עוד כ־120,000 שקלים בשנה".

כיום, סול לקחה "צעד אחורה" והיא כבר לא מלמדת בסטודיו, אלא נמצאת בו מאחורי הקלעים בפן הניהולי. "אני עדיין לוקחת חלק בלתי נפרד ביצירות ובכוריאוגרפיות, ומעורבת מאוד בהתנהלות השוטפת של השיעורים בכל הסניפים והגילאים. כמו כן, חשוב לי מאוד לבחור מורים לסטודיו מן השורה, כאלו עם רעב בעיניים לעולם המחול, ואהבה לילדים כמו שקיימת אצלי".

לסיכום, סול משתפת בחלום שלה לעתיד. "השאיפות שלי הן פשוטות - לגדול ולפתוח סניפים ושלוחות נוספות, תוך שמירה על האותנטיות והאווירה הבוטיקית הקיימת אצלנו. כמו כן, למצוא עובדים ושותפים טובים לדרך, כאלו שיאמינו בדרך שלי וירצו יחד לגדול ולצמוח. ברצוני לתת לכל אחד ואחת את האפשרות הכי טובה ואיכותית ללמידה בבית ספר למחול".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל atzmaim@globes.co.il