בין איתמר בן גביר לדוד ביטן: כל החזיתות של בנימין נתניהו

בנימין נתניהו נמצא במספר זירות פעילות - אחת מהן גם מול ח"כ דוד ביטן שטוען שנתניהו פעל נגדו בפריימריז. אך החזית שבה ראש האופוזיציה מעורב ביותר היא זו שמחוץ לליכוד: בגזרת הציונות הדתית־בן גביר־שקלי.

נתניהו מעוניין באיחוד בין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, אלא בחודש האחרון התברר שלבן גביר תוכניות אחרות. הוא שכר משרד אסטרטגיה, נעדר מחדר המו"מ והתנהל מול מי שאמור היה להיות שותפו הפוליטי - בעיקר במסיבות עיתונאים. המסע שעבר בן גביר למיינסטרים בימין עבר דרך ארבע מערכות בחירות, שבחלקן, כשרץ לבד, לא עבר את אחוז החסימה. הפעם הוא מתכוון לבחון את כוחו גם מחוץ לפאנלים של הסוקרים שמנבאים לו הצלחה מטלטלת.

לאחרונה שיחק בן גביר מול שער ריק, סמוטריץ' כמעט שלא תקף אותו. לראיה הסקרים מסוף השבוע הורידו אותו נמוך מבן גביר ובאחד מהם גם אל מתחת לאחוז החסימה. בשבוע הקרוב יו"ר הציונות הדתית יעלה להתקפה. כשמאחור נתניהו מבקש לדחוף לאיחוד, סמוטריץ' מנהל כעת מגעים עם עמיחי שיקלי על ריצה בבלוק טכני. מספר שתיים של שיקלי הוא ראש מח"ש לשעבר משה סעדה.

אם אכן סמוטריץ' ירוץ עם שיקלי, סעדה ומפלגת נעם ומהצד השני בן גביר עצמאית, נוצר לנתניהו סיכוי כמעט חלומי להבקיע אל מעבר ל־61 מנדטים. אבל הניסיון מלמד אחרת, ואחת המפלגות עשויה למצוא עצמה סמוך לאחוז החסימה מהצד הלא נכון, ולהותיר לימין ארבעה מנדטים בחוץ.

הצדדים משחקים פוקר: סמוטריץ' יכול לרוץ עם השותפים החדשים ולעבור את אחוז החסימה בקלילות, ובן גביר, מצויד בסקרים, לא מביט לאחור ודורש עכשיו לא פחות מריצ'רץ' כדי לשוב לחדר המו"מ. נתניהו עובד מאחורי הקלעים פעמיים: פעם אחת כדי ללחוץ על בן גביר להיכנס למו"מ עם סמוטריץ', ופעם שנייה כדי לשריין את שיקלי בציונות הדתית ולהוריד את הלחץ בליכוד פנימה נגד השריונים. אם שיקלי לא יתמודד אצל סמוטריץ', הוא ישוריין בליכוד על פי ההבטחה שקיבל מראש על ידי אנשי נתניהו. מניסיון העבר, נראה שגם הפעם האיחודים בימין יסגרו רק ערב הגשת הרשימות.

מאבק נשות הליכוד

קרב הנשים בליכוד יגיע לסופו בשבוע הבא, או כשנתניהו יחליט - מה שיגיע קודם. בסוף השבוע הסתיימה בדיקת הקלפיות מטעם המועמדות שחושדות לאי־סדרים בתוצאות הפריימריז, וגם רצף ההקלטות של הטחת העלבונות בין חברות הכנסת אתי עטיה לקטי שטרית, ובמקביל בין נציגי מאי גולן לאלו של עטיה.

בין שטרית לבין עטיה, שבמקום ריאלי, מפרידים 180 קולות בלבד, התחרות צמודה והמתח בשיאו. ההקלטות שפורסמו בכלי התקשורת בשבוע האחרון חשפו במעט את המתרחש במפלגה מאז נסגרו הקלפיות, והתוצאות שהובילו לכך שחמש נשים בלבד התברגו ברשימה מתוך 35 המקומות הריאליים (על פי הסקרים).

נציג אחת המועמדות, שישב בספירה החוזרת של חלק מהקלפיות, מתאר תוצאות "ששופצו" בקלפי בדרום הארץ, וכן בקלפי בנתניה שבה לא היה שטח סטרילי כנדרש, ונחזתה התערבות פעילה בהצבעת המתפקדים. גם טעויות הקלדה נמצאו למכביר אבל הסיפור הוא אחר: השיטה. כשנתניהו החליט לשריין חמישה מקומות לנשים בלבד - הוא גרם להן לפעול אחת נגד השנייה במעין "רשימות חיסול" במקום להתחרות על מקום ריאלי כמו כל אחד מהמועמדים האחרים - והתוצאה עגומה.

בשבוע הבא יוגשו הערעורים, וספק אם תמונת המצב תשתנה לטובת מי מהמועמדות, אבל נתניהו מחזיק בידו את כרטיס הזהב. אם יוותר על השריון במקום ה־28, תיכנס גם קטי שטרית למקום ריאלי, אף אחת אחרת לא תידחק אחורה במקומה ובא לציון גואל והשקט ישוב למצודת זאב.

אבק הכוכבים של שקד

בינתיים, איילת שקד ניסתה השבוע לייצר תנופה לרוח הציונית וצירפה למפלגה את אמיתי פורת, איש הקיבוץ הדתי. אלא שבסקרים היא נותרה שוב מתחת לאחוז החסימה. ניסיון לחיבור שאמור להרים מעט את המפלגה הוא עם ראש עיריית גבעת שמואל שנפגש השבוע תכופות עם שקד ואנשיה, אך הציב דרישה מוגזמת מבחינתם: שני מקומות בחמישייה בתמורה לשימוש באות ב' ולמנגנון ותיק ועייף שמחזיק אלפי קולות בודדים. תמונת המצב מבחינת שני השרים הפעלתנים היא עגומה וספק אם תימצא הנוסחה שתוביל אותם בבטחה אל הכנסת הבאה.

"קללת השרים" בשמאל

הפריימריז במרצ ובציונות הדתית חיזקו את המגמה שנצפתה גם בפריימריז שהתקיימו קודם לכן בעבודה: חברי הכנסת הבולטים נדחפו קדימה, בעוד השרים במפלגות השמאל נשלחו הביתה. השבוע היה זה שר הבריאות, ניצן הורוביץ, שזכה ב־3,608 קולות בלבד, אחרי שחמישה מחברי הכנסת שלו שהתברגו במקומות הראשונים. במפלגת העבודה נזכיר - עמר בר לב ונחמן שי נשלחו גם הם לירכתי הרשימה על חשבון חברי הכנסת הפעלתנים.

"המחנה שלנו נרתע מהכוח, מהשררה", אמר לי השבוע אחד מהשרים שכבר לא יכהנו בכנסת הבאה. "זה פשוט היעדר תגמול על העבודה הקשה. בעוד בימין - העבודה במשרדים מתגמלת את השרים, בשמאל - העבודה הפרלמנטרית זוכה לתגמול עודף". השר המתוסכל כינה זאת "קללת השרים" כמאפיין של מחנה השמאל. ואכן, ניסיון העבר מוכיח שמפלגות שמאל שכיהנו בממשלה נחלשו בקדנציה העוקבת.

בעוד שבימין ממשלה רדפה ממשלה, בשמאל גם יש עתיד התרסקה אחרי 2013, והפעם באופן חריג "תשבור" את קללת המחנה. מצביעי מרצ רצו שהשרים יחזיקו את הממשלה בכל מחיר, אך גם רצו מאבקים לסיום הכיבוש; מצביעי העבודה שנותרו היו רוצים לראות את השרים שלהם נאבקים בנושאים סוציאליים ולא מנהלים את משרד הבט"פ. גם השרה מרב מיכאלי, שאמנם נבחרה לכהונה נוספת, מקבלת מסר דומה בסקרים. זו גם הסיבה לתחיית קמפיין התחבורה הציבורית בשבת סמוך לבחירות.

בספירת המלאי בשמאל ייעלמו מהכנסת הקרובה: עמר בר לב, נחמן שי, ניצן הורוביץ, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג (השניים האחרונים פרשו טרם התמודדות). שרה אחת בלבד מכל אלה תפסע לעבר הכנסת הבאה והיא מיכאלי, כשלצדה זהבה גלאון שנבחרה השבוע שוב לראשות מרצ על פני יאיר גולן. במרצ מניחים את הקרקע לאיחוד, במפלגת העבודה ממשיכים להתנגד ומקווים שיאיר לפיד לא יתפנה לעסוק בניגוחם, עד כדי אילוץ לריצה משותפת בדומה לעיסוקיו של נתניהו בימין.

לסיום, אי אפשר בלי סיכום פריימריז גם בגזרת הלובי החקלאי, שנחל אכזבות מהממשלה היוצאת: אופיר סופר, שנבחר ראשון בציונות הדתית ייצג את המאבק החקלאי נגד הרפורמה בשנה האחרונה, לצדו רם שפע במפלגת העבודה ובכחול לבן אלון שוסטר שמדלל את נוכחות הח"כים הליברליים מתקווה חדשה. אם יהיה נס, יצטרף אליהם גם אמיתי פורת מהרוח הציונית ונציג הקיבוצים הדתיים. שינוי מצבת הכוחות ישפיע לבטח על הצעדים של הממשלה הבאה (אם תקום) למאבק ביוקר המחיה.