פריימריז | טור סופ"ש

פריימריז הם חגיגה דמוקרטית? שיעורי ההצבעה הנמוכים רומזים אחרת

המתפקדים למפלגות משלמים על החברות, אבל בבחירות המקדימות בליכוד ובעבודה הצביעו פחות מ־58% • במרצ ובציונות הדתית שיעור ההצבעה עמד על כ־80% • מה הקשר ל"מפקדי הארגזים", והאם זה יכול להסביר מדוע לעתים נבחרי הציבור פועלים באופן שנראה לנו משונה

מחוץ לקלפי בבחירות המקדימות בליכוד / צילום: שלומי יוסף
מחוץ לקלפי בבחירות המקדימות בליכוד / צילום: שלומי יוסף

בבחירות לכנסת ה־24 בשנה שעברה הצביעו 67.4% מבעלי זכות הבחירה. בבחירות המקדימות (הפריימריז) לרשימת הליכוד באוגוסט הצביעו פחות מ־58% מהמתפקדים. למרות שיו"ר המפלגה נתניהו האריך פעמיים במהלך היום את שעות ההצבעה, ולמרות שהבוחרים יכלו להצביע בכל אחת מ־110 הקלפיות ברחבי הארץ.

כשחושבים על כך, מדובר בנתון מדהים. הבחירות לכנסת פתוחות לכל אזרח ישראלי מגיל 18 - גם מי שלא מתעניינים בפוליטיקה, לא מעורבים בפוליטיקה והיא לא חשובה בעיניהם. אנשים על ערש דווי, אסירים, ונטורי קרתא שלא מכירים בלגיטימיות של השלטון - כולם בפנקס הבוחרים. לעומת זאת, הבחירות לרשימת הליכוד פתוחות רק למי שחתמו על טופס התפקדות ומשלמים כסף מדי שנה לקופת המפלגה עבור הזכות להיות חברים בה. אין לחברות שום משמעות מלבד היכולת לבחור ולהיבחר לרשימה. כשאדם מצטרף למפלגה הוא מצהיר, כי הוא "מזדהה עם מטרותיה של תנועת הליכוד, איני חבר/ה במפלגה אחרת. ידוע לי כי דמי החבר הינם שנתיים וכי תשלומם יעשה אחת לשנה באמצעות הוראת קבע הרשאה".

יותר מ־40% ממי שהצהירו בכתב שהם מזדהים עם מטרות תנועת הליכוד ומשלמים על הזכות לבחור בפריימריז של התנועה, בפועל לא מימשו את זכותם. נתון מדהים.

יו''ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי מצביעה בקלפי / צילום: יח''צ
 יו''ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי מצביעה בקלפי / צילום: יח''צ

לא נוקפים אצבע

אלא שהליכוד לא חריג. קחו את מפלגת העבודה. רק 57.3% מהמתפקדים הרשומים והמשלמים שלה הצביעו בפריימריז לכנסת ה־25. למען האמת, כאן הנתונים מדהימים בהרבה. הבחירות בליכוד היו פיזיות, אומנם למתפקדים הייתה פריבילגיה שלא קיימת בבחירות לכנסת - להצביע בכל קלפי שיראו לנכון. אך על כל פנים, הם היו צריכים להגיע פיזית, להמתין בתור, להיות חשופים לעין הציבור. מדובר בחופשת הקיץ, אנשים רבים בנופש, חלק לא מבוטל בחו"ל. אבל מתפקדי העבודה יכלו להצביע בטלפון החכם. הם יכלו להצביע בקלפי, אך יכלו לעשות זאת גם בלחיצת כפתור בעודם נופשים אי שם. מעל 40% לא עשו זאת. אז למה למען השם הם פקודים משלמים של העבודה או של הליכוד?

נמשיך. שתי מפלגות ותיקות החליטו גם הן לאפשר לציבור הרחב להתפקד ולבחור באופן ישיר את נציגיו לכנסת: הציונות הדתית ומרצ. שתיהן איפשרו, כמו העבודה, להצביע באופן מקוון. כ־81% ממתפקדי מרצ מימשו את זכותם שנקנתה בכסף והצביעו בפריימריז של המפלגה. נתון דומה נרשם גם במפלגת הציונות הדתית.

הנתון הזה מדהים ממש. בניגוד למתפקדי הליכוד והעבודה שייתכן שמשלמים דמי חבר מכוח האנרציה עוד מתקופת שמיר ופרס, כאן מדובר על מתפקדים טריים. לא מדובר באנשים שייתכן שמשלמים מדי שנה למפלגה כי אין להם כוח לבטל את המינוי כמו שאין להם כוח לבטל את החיוב שלהם לחברות הסלולר. לא אנשים שברבות השנים שיבה זרקה בהם ומתקשים להתנייד ולהגיע לקלפי, או לא יודעים לתפעל את המכשיר הנייד. מדובר במי שהתפקדו אך לאחרונה כדי להשתתף בפריימריז הללו. מפקד הציונות הדתית יצא לדרך בשלהי 2021 ונחתם בתחילת אוגוסט. איך יכול להיות שאחד מכל חמישה אנשים שהתפקדו, כלל לא מימש את זכותו שקנה בכסף להצביע, חרף העובדה שמדובר בהליך שנגיש מכל מקום בגלובוס בלחיצת כפתור?

יו''ר מרצ, אחרי הפריימריז במפלגה
 יו''ר מרצ, אחרי הפריימריז במפלגה

מה מסתתר בארגזים

הנתון הזה יותר מדי מדהים מכדי להתעלם ממנו. צריך להבין מה גורם לאנשים להתפקד אך לא לצאת להצביע. לעניות דעתי, מדובר בחלק מהתופעה המגונה של מפקדי הארגזים הידועים לשמצה. אנשים בעלי עניין פוקדים קבוצות בעלות אינטרס כדי שתהיה להם אחות בבית המלך. הם לא בהכרח מזדהים אידאולוגית עם המפלגה. כלל לא בטוח שביום הבחירות הם יצביעו לה או בכלל. ההתפקדות היא נטו רצון לצבור כוח כדי להכניס לכנסת נציג מטעם הקבוצה ו/או לדאוג שמי שייכנסו לכנסת יהיו חייבים את בחירתם לקבוצה בעלת האינטרס.

למה אם כן רבים כל כך מהמאגר הנכבד לא מצביעים? פוקדי הארגזים פוקדים אנשים מן הגורן ומן היקב. אנשים שמוכנים לחתום על הצטרפות, אך הם חסרי כל עניין בתוצאות הפריימריז ובהליך עצמו. אנשים שאם תתקשר אליהם ביום הבחירות המקדימות, הם יופתעו לגלות שהן היום. אם תרימו טלפון למתפקדים הללו, תופתעו לגלות כמה מתוכם לא בדיוק זוכרים שהם התפקדו בכלל לא כל שכן שהם שילמו על כך. חלקם מבינים שמצופה מהם כעובדים של גוף גדול להתפקד לרשימה, ואם לא יעשו זאת, יסתכלו עליהם בעין שלילית. אבל להצביע? כיוון שאף אחד לא יודע אם פלוני או אלמוני הצביעו בפועל, הם יעדיפו לחתוך ורידים לפני שיממשו את זכותם "הדמוקרטית".

לפוקד הארגזים חשוב שאנשיו ייצאו להצביע בפועל, אולם חשוב לו לא פחות שרשימת הפקודים שלו תהיה גדולה - כך שבמסגרת הדילים שנעשים הוא יוכל להציג את מאות טפסי ההתפקדות שתחת אמתחתו ונתונים למרותו. במסגרת הדיל, מתקשרים לאנשים האלה והם מצהירים שהם אכן חלק מהרשימה של אותו פוקד ארגזים, ובכך הוכח כוחו. בערים גדולות והטרוגניות קשה מאוד לדעת כמה מתוכם באמת מימשו את הדיל, בטח כשההצבעה היא מקוונת ולא מחלוקת למחוזות.

להצביע, ואז לבחור

הפריימריז, בכל המפלגות, הן לא חגיגה לדמוקרטיה. אפשר למצוא עיר חרדית בה אלפי אנשים התפקדו לליכוד, למרות היותה מפלגה חילונית וסמי־ליברלית. ניתן לגלות שאחד מכל 11 מתפקדי מרצ גר משום מה דווקא בעיר הבדואית רהט. השיטה הזו מחזקת את התלות של נבחרי הציבור במוקדי כוח ובקבוצות בעלי עניין. בכנסת הבאה, כשלא נבין למה נבחרי הציבור פועלים באופן שנראה לנו משונה; בניגוד להיגיון הכלכלי; כדי לקדם או למנוע רפורמות; כדי להעביר חוקים שלא ברורה התועלת שבהם; נלחמים על עניין שנראה איזוטרי; או בניגוד לעמדת גורמי המקצוע - ייתכן שהם פשוט חושבים אחרת מאיתנו וזה בסדר, אך ייתכן שהם פשוט משלמים את התמורה בעד האגרה.

ראש ממשלת בריטיניה וינסטון צ'רצ'יל אמר, כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". אני בספק אם דבריו נכונים גם ביחס לשיטת הפריימריז בצורתה הנוכחית.

גם מי שמאמין בחשיבות בחירות דמוקרטיות לרשימת המפלגה, יכול להפוך את ההליך לשקוף יותר ותקין יותר. אופציה אחת: הרשימה נבחרת ביום הבחירות, לאחר שהמצביע סימן את המפלגה בה הוא בוחר. הטכנולוגיה קיימת. כמובן שיש פתרונות ורעיונות נוספים. השאלה היא מה הסיכוי שהמנגנון שנותן כוח למוקדי הכוח יוחלף, כשנבחרי הציבור חייבים את כוחם לפוקדי הארגזים?