


כולנו עומדים יום-יום בפקקים. הסטטיסטיקה מראה שרבים מהישראלים מעבירים לפחות שעה ביום בכבישים, שחלקם בוודאי פקוקים למדי. אחד מהפתרונות שקובעי מדיניות ואפילו שרי תחבורה לשעבר מצדדים בהם הוא סלילת כבישים חדשים. וכך אכן קרה השבוע, כאשר בכניסה לירושלים נחנך כביש 16, שמחבר בין מחלף מוצא לדרך בגין. המתכננים שלו חזו שחלק מכלי הרכב שמגיעים מכביש 1 ייפנו לכביש החדש וכך תיווצר הקלה בעומסי התנועה. בהקשר זה, לא פעם, משווית התנועה למים, שתכולתה נחלקת לשניים כאשר נפתח כביש חדש. ואכן, במעמד חניכת כביש 16 אמר מנכ"ל חברת נתיבי ישראל, ניסים פרץ, כי: "הרי ברור ש-100 חלקי שתיים הם 50".
אך האם תנועה באמת עובדת כמו מים? מתכנן התחבורה אריה פרידסון, דווקא סבור שהתנועה דומה יותר לגז. לדבריו, "במילותיו של החוקר איאן לוקווד מהארוורד, התחבורה העירונית דומה יותר לגז, שמתרחב וממלא את כל החלל הפנוי".
ניסיון העבר אכן מלמד שכבישים חדשים אכן הובילו לא פעם רק ליותר פקקים. הסיבה לכך: אנשים שלפני כן נמנעו מלהגיע לכביש בשעות העומס בשלל הרתיעה מן הפקקים, יצטרפו עכשיו אל קבוצת הנהגים הקיימים, וגם הכביש החדש יתמלא במהרה.
כיצד מסבירה הכלכלה ההתנהגותית את התופעה שזה עתה תיארנו ואילו פתרונות טובים יותר ישנם לבעיית הפקקים? האזינו לפרק השבוע של "הצוללת של גלובס".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.