צירוף הזמנים היה כמעט מושלם: ב־15 באוגוסט, הודו ציינה את יום השנה ה־75 לשחרורה משלטון בריטניה. ב־3 בספטמבר, סוכנות הידיעות בלומברג נברה בסטטיסטיקה הכלכלית העדכנית, והגיעה למסקנה שכלכלת הודו חלפה על פני זו של בריטניה, והתייצבה במקום החמישי בטבלה העולמית.
טינה עמוקה לשלטון הבריטי מוסיפה לפעם בהודו. מפתיע להיווכח שהיא נמצאת במידה שווה בימין ובשמאל, בין הינדו ומוסלמים, בין דתיים וחילוניים. רוחשי הטינה מאמינים כי הבריטים הביאו רק רעות. הם תקפו, למשל, את הוליווד לפני חמש שנים, כאשר העניקה שישה פרסי אוסקר לסרט על ווינסטון צ'רצ'יל. פוליטיקאי הודי מפורסם שערק אל הנאצים, והיה סמוך על שולחנו של היינריך הימלר בברלין בימי המלחמה, נהנה ממעמד של גיבור לאומי בהודו.
נקל אפוא לשער מה רב היה הסיפוק, כשהודו חלפה על פני "האדונית הקולוניאלית". "רגע גאה להודו להכניס לבריטניה, 3.5 טריליון דולר לעומת 3.2 טריליון", צייץ אודאיי קוטאק, מנכ"ל בנק קוטאק מהינדרה. עם זאת, הוא מיהר להזכיר לעוקביו את היחס הדמוגרפי. "הודו: 1.4 מיליארד מול 0.068 מיליארד בבריטניה. מכאן, התמ"ג לגולגולת שלנו הוא 2,500 דולר לעומת 47,000 דולר. דרך ארוכה לפנינו".
אנשי עסקים בכירים בהודו התענגו על המספרים. "עתה זה הפכנו לכלכלה החמישית בגודלה בעולם!" צייץ אניל אגארוואל, יו"ר ענקית המכרות ודאנטה. "איזה ציון דרך מרשים לכלכלת הודו הצומחת במהירות. בתוך כמה שנים נהיה בין שלוש הראשונות!" ציוץ הניצחון של אגארוואל היה פחות מעניין מכמה מן התגובות עליו. מגיב אחד הזכיר הודעה של בנק העולמי כי הודו הפכה ל"כלכלה השלישית בגודלה בעולם" עוד ב־2011. אחר הזכיר, שההכנסה השנתית לגולגולת בהודו היא רק חמישית מזו של סין.
קריקטוריסט בעיתון ההודי "Asian Age" צייר את הודו כצב החולף על פני ארנבים ישנים. הארנבים הם כלכלות העולם, ששקעו במשברי הקורונה, האנרגיה והאינפלציה. זה כמובן נכון. הודו אמנם יוצאת נשכרת, לפחות לצורכי סטטיסטיקה, מן המשבר העמוק, שאליו שקעה בריטניה. היא תצא נשכרת, שוב רק לצורכי סטטיסטיקה, מן המיתון הממשמש ובא בגרמניה. הן יתכווצו, והיא תגדל, מפני שארץ של 1.4 מיליארד איש מוכרחה לגדול. אם היא לא תגדל, בדילוגים מהירים, היא תתקשה להאכיל את תושביה המתרבים.
קריקטורה בעיתון ההודי Asian Age מתארת את מעברה של הודו על פני בריטניה כנצחונו של צב על ארנבים ישנים. הארנבים הם כלכלות העולם
הנה מה שאנחנו יכולים להסיק מציון הדרך ההיסטורי הזה: הוא מדגדג את נחירינו, הוא מזכיר לנו את פוטנציאל הצמיחה העצום של הודו; הוא מחייב אותנו להודות שהעולם משתנה, ומוקדי הכוח הפוליטי והכלכלי עוברים מזרחה ודרומה. אבל הוא אינו רחוק מלקרב את הודו אל סיפור ההצלחה היחסית של סין, או אל רמתן של המעצמות התעשייתיות הגדולות של המערב. עדיין חזון למועד.
קונקרטית, הצמיחה בהודו עומדת בסימן האטה. זו האטה מעוררת קנאה, מפני שהיא מעמידה את הודו הרחק לפני שאר העולם, 13.5% ב־12 החודשים שקדמו לרבעון הנוכחי. אולם, הבנק המרכזי שלה חזה 16.2% צמיחה. הצמיחה בשנה הקודמת עמדה על 20.1%, והצמיחה ברבעון הראשון של השנה הייתה 4.09%. המטבע הלאומי, הרופי, נסחר כעת בערך ב־80 לדולר אמריקאי, שיעורו הנמוך ביותר מאז ומעולם. זה קורה על אף התערבות מסיבית של הבנק המרכזי.
המים הציפו את בנגאלור
אף כי השבוע הזה התחיל בטפיחה קולקטיבית על שכמה של כלכלת הודו, הוא נמשך בתזכורות על חולשות היסוד שלה. קחו לדוגמה את בנגאלורו, שזרים מכירים בשמה הקודם, בנגאלור. היא בירת מדינת קארנאטאקה, בדרום הודו, והיא גם עיר הבירה של תעשיית הטכנולוגיה העילית של הודו. ישראלים מ"סיליקון ואדי" מכירים אותה יפה.
בנגאלור היא אחת מ־46 מרכזי ההייטק של העולם, שנייה באסיה רק לשנחאי ברשימת קושמן־ווייקפילד (cushmanwakefield.com). יש בה יותר מתכנתי מחשבים למטר רבוע מאשר באיזשהו מקום עלי אדמות. על פי הרשימה הזו, מספרם מגיע כמעט ל־214 אלף (פרופורציה קצת מעוותת, אבל זה המצב). הקמפוסים הטכנולוגיים של בנגאלור אינם נופלים מאלה של עמק הסיליקון.
ובכן, בתחילת השבוע המים הטביעו את בנגאלור. העיר בת 13 מיליון התושבים נכנעה לשיטפון היסטורי. רחובותיה ובתיה הוצפו, מכוניותיה שטו למקום אחר, אספקת החשמל לחלקים ממנה פסקה, האינטרנט השתתק, וידה של הממשלה המקומית קצרה מלהושיע. הצילומים על העמוד הראשון של "טיימס אוף אינדיה" מדברים בעד עצמם. מנכ"לית טכנולוגיה הודית התחלקה במר ייאושה עם הבי.בי.סי. האם היא שוקלת לעבור לעיר אחרת? שאל אותה המראיין בלונדון. "אני שוקלת לעבור לארץ אחרת", היא ענתה.
עיר הטכנולוגיה טובעת בשיטפון של צרות״, מכריז העיתון ההודי ''טיימס אוף אינדיה'' ב-6 בספטמבר בעקבות האסון הכבד בבנגלור
הבה לא נגזים. אסון טבע אחד אינו מביא את החורף. אבל כאשר אנחנו מדברים על עליית הודו, בייחוד בענף הטכנולוגיה העילית, קצת קשה להחמיץ את הקשר בינו לבין מצב התשתית. בנגאלור אמנם אינה העיר היחידה בעולם המשלמת הקיץ מחיר כבד על שינוי האקלים. כמותה אפשר למצוא באסיה ובאירופה. אבל את האסון אי אפשר לייחס לטבע בלבד. הזנחה ומיעוט חזון אפיינו את ניהולה של עיר המפתח הזו במרוצת השנים.
מאות מיליונים מאחור
הודו אמנם התקדמה כברת דרך מרשימה בתחומים שונים ב־30 השנה האחרונות, מאז התחילה רפורמות כלכליות. עם זאת, התקדמותה מעולם לא הייתה מאוזנת. היא הצמיחה מעמד בינוני ענקי (גדול מכל אוכלוסיית ארה"ב), אך לא הקדישה את תשומת הלב ואת המשאבים לתשתית שתכיל את המעמד הזה.
היא השאירה מאות מיליונים מאחור. את אומללותם של הנשארים מאחור ראינו בחודשי הקורונה הראשונים, כאשר ערי הודו נסגרו לעסקים, ומיליוני פועלים קשי־יום נאלצו לחזור לכפרי הולדתם, לעתים קרובות ברגל, מהלך ימים או שבועות. ממשלתה התפארה שהיא שיווקה חיסונים לכל רחבי העולם, אבל כאשר בא הגל השני של הקורונה - הודים גססו במגרשי חניה בחזית בתי החולים מאין להם חמצן, או תרופות, או מיטות.
לעומת זאת, הודו אמנם רשמה הישגים ניכרים בפיתוח חיסונים ל־11 מחלות. תחקיר בכתב העת הרפואי The Lancet מעריך, כי חיסוניה של הודו הצילו את חייהם של 37 מיליון בני אדם ב־20 השנה האחרונות. מדהימה היא העלות הנמוכה להפליא של החיסונים ההודיים. למשל, נסיוב של חיסון שפותח נגד פנאומוקוק, החיידק הגורם בין השאר את דלקת קרום המוח, עולה פחות משלושה דולר.
השמיים הם קצה גבול התקדמותה של הודו, אבל לפי שעה היא יותר מדי קרובה אל פני הקרקע. היא זחלה על הקרקע עד סוף שנות ה־80. הפילוסופיה הפוליטית והכלכלית שלה ינקה מבית הגידול של מפלגת הקונגרס, שהאתוס שלה היה מעוגן בשוויון של עוני. נתוני התמ"ג של הודו ב־20 השנה הראשונות של קיומה מדברים בעדם: צמיחה שנתית של שניים עד שלושה אחוזים.
הליברליזציה של כלכלת הודו התחילה במחצית הראשונה של שנות ה־90. לא במקרה, זה גם היה הזמן שבו הודו הסירה את הטאבו וכוננה יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, שהתפתחו בדילוגים דרמטיים. אין זו כלל הגזמה לטעון שמערכת היחסים של ישראל עם הודו שנייה בחשיבותה רק למערכת היחסים עם ארה"ב, בייחוד בענייני צבא וביטחון. קשה להגיד שהפקטור ההודי נהנה מתשומת הלב הראויה לו בפוליטיקה, בתקשורת ובדעת הקהל של ישראל.
כלכלן מקצועי היה מאנמוהאן סינג, ראש ממשלת הודו בין 2004 ל־2014. אולם, הוא היה נטול בסיס פוליטי, וסגולות התקשורת שלו היו מוגבלות. הוא היה שייך למפלגת הקונגרס, מקבילה הודית מובהקת של מפא"י ההיסטורית. עלייתן, שלטונן, ירידתן ופרפורי שקיעתן התרחשו כמעט בו־זמנית. הקונגרס פסחה על שני הסעיפים בענייני כלכלה. היא רצתה רפורמות, אבל הייתה תלויה בציבור בוחרים כפרי ועני. היא ניסתה להוסיף ולהחזיק בו, אך הוא נשמט מידיה - ועבר אל מפלגה דתית־לאומנית, "מפלגת העם של הודו" (BJP).
ציניקן עתיר חיוכים
בשמונה השנים האחרונות מנהל את הודו נרנדרה מודי. הכריזמה שלו הניבה ניצחונות אלקטורליים חסרי תקדים. ההודים סלחו לו על חטאים כבדים. הוא רוחש בוז עמוק לערכים הליברליים החילוניים של מפלגת הקונגרס. הוא הגדיל את הקיטוב הפוליטי והדתי, והנמיך את קומתה של הודו במחנה הדמוקרטי העולמי. אבל הוא הפך אותה לשותפה חיונית ורצויה בזירה הבין לאומית.
הוא ציניקן עתיר־חיוכים, המתחבק ברצון עם ולדימיר פוטין ועם מנהיגי המערב, עם ראש ממשלת ישראל ועם נשיא איראן; שולח את צבאו לתמרונים משותפים עם רוסיה ועם סין, ואחר כך שולח את הצי שלו לתמרונים עם ארה"ב, יפן ואוסטרליה; מצטייד בנשק חדיש מרוסיה, מארה"ב, מצרפת, מבריטניה וכמובן גם מישראל.
מבית, מודי ואנשיו מהדקים את החגורה. חופש הדיבור מצטמצם, וגוברים הסימנים של התנכלות לחופש ההתארגנות והפעילות. הממשלה המרכזית משתמשת יותר ויותר במשטרה הפדרלית (CBI), כדי להצר את צעדיהם של מתנגדים פוליטיים. היא מנסה להפיל ממשלות של האופוזיציה במדינות אינדיבידואליות של הודו (יש 28 כאלה). היא מעודדת פולחן אישיות של מודי. בשבוע שעבר, שרת האוצר בממשלה המרכזית נזפה בזבן בחנות לעניים במדינה של האופוזיציה, מפני שלא תלה תמונה של מודי במשרדו.
עצבנותה של הממשלה גוברת, מפני שמפלגות אזוריות (בניגוד למפלגות ארציות) מהדקות את שיתוף הפעולה שלהן לקראת הבחירות של 2024.
''הגיע הזמן להדיח את ממשלת מודי'', מכריז ראש הממשלה של מדינת טלאנגאנה, צ׳אנדראשקאר ראו, המבטיח להקים ''ממשלת איכרים'' ב־2024
נראה בעליל שהממשלה הזו מאמינה, כי הדרך להזנקתה של כלכלת הודו עוברת בממשלה ריכוזית. זה עניין לא קל בארץ עם מסורת ארוכה של פלורליזם אזורי. מפלגת הקונגרס ניסתה לכונן ממשלה כזאת ב־1975, באמצעות השעיית הדמוקרטיה. זה לא עבד, אבל אולי מפני שהיא ניסתה לעשות את זה בן לילה, השליכה רבבות אל בתי הסוהר והשתיקה את כל מתנגדיה. הצנטרליזציה בהודו של מודי, לעומת זאת, מתנהלת צעד אחר צעד, ולפעמים קרטוע אחר קרטוע.
הרפורמות הכלכליות המוצלחות ביותר באסיה התרחשו תחת ממשלות ריכוזיות, או קורפורטיביות: ביפן, בדרום קוריאה, בטייוואן, ובסין. חוץ מיפן, הממשלות היו דיקטטוריות, לפחות עד סוף שנות ה־80. האם הודו זקוקה לכלים כאלה, כדי לקרוא דרור לפוטנציאל שלה? שום מנהיג לא הביע דעה כזאת, אבל מעשיה של מפלגת השלטון מחשידים את כוונותיה.
ראש הממשלה של מדינת טלאנגאנה, בדרום הודו (שהעיר היידראבאד, מרכז טכנולוגיה גדול, היא בירתה), נמצא בימים אלה על הכוונת של מפלגת השלטון. הוא משיב אש. "BJP מפיצה שנאה", הוא אומר על מפלגת השלטון, ומבטיח לטאטא אותה מדלהי ב־2024, ולהחליף אותה ב"ממשלת איכרים". הוא אפילו מודיע, כי לא ירשה שימוש במשטרה הפדרלית נגד פעילי מפלגתו. ניסיון לממש את ההבטחה הזו יעמיד במבחן את עצם המסגרת החוקתית של הודו.
להודו מצפות שנה וחצי רבות אירועים. מאבק ענקים עומד להתחולל בה על השלטון, על דמות חברתה ועל עתיד כלכלתה. יש טעם לצפות, וגם לעצור את הנשימה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
