הגרמנים הרסו את פולין ומעולם לא נתנו לה פיצוי כלכלי

הכותב הוא ראש ממשלת פולין

יש פשעים עליהם אין מחילה, והזמן אינו משכיח. הזמן גם לא פוטר את הפוגע מחובתו כלפי הנפגע.

היקפי הטרגדיה של פולין במלחמת העולם השנייה עדיין אינם מובנים לעולם. המלחמה, שהייתה פשע בדם קר שכוון לחיסול עמים, שללה מהעם הפולני את הזכות לחיות. גרמניה הנאצית ראתה בנו גזע של עבדים בהם ניתן לבצע פשעים וניסויים מחרידים. תפיסה של עליונות גזעית ושאיפות קולוניאליות של הרייך השלישי הובילו לטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות ארצי והרסו סיכויים ותקוות של אומה שלמה. השפעות המלחמה ההיא עדיין מורגשות בפולין. 

■ אחרי שנים של חישובים: פולין דורשת מגרמניה פיצוי של 1.3 טריליון אירו

תוכנית הרייך הייתה להשמיד את רוב פולין ולהפוך את המיעוט הנותר בה לכוח עבודה בכפיה. ההפגזות הראשונות על פולין ב־1 בספטמבר 1939 לא כוונו למתקנים צבאיים אלא לבתי החולים ולבנייני המגורים ברצח עם סדיסטי ומזעזע נגד אזרחים תמימים. מתחילת המלחמה חיסלו יחידות הוורמאכט ילדים ונשים חסרי הגנה.

פשעים מתמידים

זו הייתה המציאות של פולין תחת הכיבוש הגרמני, פשעים מתמידים, מעשי טבח באזרחים, ביזה מאסיבית של רכוש ואמנות וכיוב'. ערים שלמות הפכו להריסות, נחרבו אתרי תרבות ודת, נוהלו מסעות הרג בחוצות הערים, ניסויים רפואיים באסירים ושבויים, חטיפת ילדים מהוריהם. ומעל לכל, על אדמת פולין הופעלה מכונת המוות האיומה: מחנות הריכוז.

מסעות ההרג כללו מבצעים נגד האליטה הפולנית: פרופסורים, עורכי דין, רופאים, מהנדסים ועוד. רק במבצע טננברג בתחילת המלחמה רצחו הגרמנים כ־55,000 אזרחי פולין, בהם פקידי ממשל, מורים ושוטרים. במהלך שש שנים נרצחו למעלה מ־5.2 מיליון אזרחי המדינה שלי, ועד סוף המלחמה נחרבו ערי פולין עד היסוד.

ומה עלה בגורל מפעילי הטרור? לעתים קרובות הם הפכו לאליטות מקומיות במערב גרמניה שלאחר המלחמה וחיו בשפע, תוך התחמקות מאחריות לפשעיהם. היינץ ריינפארט, ממחסלי מרד ורשה, מונה אחרי המלחמה לראש העיר וסטרלנד. הוא אחד מאינספור דוגמאות לאופן בו הסתיימה המלחמה, בעוול גדול.

לכן, אנו מעלים את סוגיית הפיצויים על פשעי גרמניה נגד העם הפולני. עם זכרם של הקורבנות בלבנו, הכנו דוח על האבדות שספגה פולין תחת הכיבוש הגרמני בשנים 1939-1945. לפי הדוח, גרמניה חייבת לפולין פיצוי בסך 1.3 טריליון דולר על הנזקים.

הלקח ממלחמת העולם השנייה הוא כי פשעים עליהם לא נשפטו הפושעים, עלולים לבשר משהו רע לעתיד. פשעי מלחמה מתרחשים היום לנגד עיניה של כל אירופה - הם מבוצעים בידי חיילים רוסים כלפי העם האוקראיני. הברברים של היום חייבים לדעת שהם לא יימלטו מאחריות לפשעיהם, רצח עם, הרס וביזה, ולהבין כי הצדק בהכרח יגיע.

כבוד וזיכרון

עמדת גרמניה היא כי נושא פיצויי מלחמת העולם השנייה הוסדר מזמן. רק לאחרונה החליטה גרמניה לפצות קבוצות אתניות בהן פגעה במהלך רצח העם בנמיביה לפני למעלה מ־100 שנה; לאחר 50 שנה, הסכימה גרמניה לשלם פיצויים למשפחות קורבנות הפיגוע נגד הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. כל קורבנות האגרסיה הגרמנית ראויים לאותם כבוד וזיכרון. ההיקף הבלתי נתפס של ההרס שנגרם לפולין בין 1939 ל־1945 הופך את הפיצויים על האבדות לתהליך שנמשך שנים.

"לעולם לא עוד", אנו מזכירים מדי שנה. ובכל זאת, שילומים לעם הפולני מעולם לא התממשו. נכון שאין דרך להעריך חיי אדם, כאן יכולה רק ההיסטוריה לשפוט. עם זאת, על מדינות וחברות מוטלת אחריות אותה בהחלט ניתן למדוד.

אנו מאמינים שאחריות זו לפשעים היא הבסיס לבניית עתיד משותף בין מדינות. לא נצליח להביט אל העתיד בלי להשלים את האמת על העבר. אנו חייבים ורוצים להמשיך הלאה, אבל רק בדרך האמת. כולי תקווה שכך נוכל לסגור את אחד הפרקים האפלים בהיסטוריה של פולין, אירופה והעולם.