הריבית עלתה היום, זו התמונה המסובכת שעומדת בפני בנק ישראל בדרך להעלאת הריבית הבאה

אחרי שכבר העלו פעמיים ברציפות את הריבית בשיעור של 0.75%, חברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל החליטו היום (ב') להעלות אותה 'רק' בקפיצה של חצי אחוז, לרמה של 3.25%. הריבית עדיין עולה, אבל הדהרה הואטה. ברקע ההחלטה של בנק ישראל, שבכל זאת העלה את הריבית, כלומר פעל לרסן עוד יותר את הפעילות במשק, עומדים שני שיקולים שמושכים בכיוונים הפוכים.

● אופטימיות לצד נורות אזהרה: הסיבות לגישה המתונה של בנק ישראל, ומה צופים הכלכלנים?
● ריבית הפריים קופצת ל-4.75%: בכמה תתייקר המשכנתה שלכם?  

קודם כל, האינפלציה בישראל גבוהה ונרחבת. אפשר לראות את זה בשקף אחרי שקף במצגת הנתונים הכלכליים העיקריים שנלוותה להחלטת הריבית. קצב עליית מדד המחירים הכללי עומד על 5.1%, הרחק מעל יעד האינפלציה העליון של בנק ישראל, והוא גבוה גם בניכוי אנרגיה ופירות וירקות (5.0%), וגם בניכוי הפחתות מחירים שיזמה הממשלה (4.7%).

קצב האינפלציה עלה גם במדדים הסחירים, וגם במדדים הלא סחירים. לא פחות מ-51% מהסעיפים במדד המחירים לצרכן גבוהים מ-5%, ומחירי הדירות עלו ב-12 החודשים האחרונים בלא פחות מ-19.8%. וכך הלאה והלאה.

קצב האינפלציה בישראל אולי נמוך בהשוואה עולמית, אבל זה לא פותר את בנק ישראל. האינפלציה מחייבת אותו לפעול, או ליתר דיוק להמשיך ולפעול. כשהעובדה שבמשק הישראלי עדיין נרשמת פעילות כלכלית 'איתנה', בניסוח הוועדה המוניטרית, נותנת לבנק עוד מרחב להעלות את הריבית.

הזמן שלקח לבנק לפעול

אבל מנגד, כמו שהבנקאים המרכזיים אוהבים להזכיר, לוקח זמן למדיניות המוניטרית לפעול, ולהשפעות שלה לחלחל אל כלל המשק. כפי שבנק ישראל מציין מפורשות בהודעת הריבית, המדיניות שלו תביא 'להאטה מסוימת' בפעילות בישראל (זה בעצם הרעיון), ועכשיו אפשר כבר לזהות סימנים שההאטה כבר בפתח.

בין היתר, בבנק מזכירים כי קצב הצמיחה ירד ברבעון השלישי (ועמד על קצב שנתי של 2.1%), שנרשמה ירידה בצריכה הפרטית, ושגם שוק העבודה מראה האטה מסוימת. לכך אפשר להוסיף ירידה במספר העסקאות בשוק הנדל"ן, וגם החלשות בביקושים בעולם.

האינפלציה היא עניין של יותר מדי ביקוש ופחות מדי היצע. לצד הביקושים שמתחילים להיחלש, אפשר להוסיף לשיקולים של בנק ישראל את העובדה שאפשר לזהות הקלה בעומס על שרשראות האספקה, וירידה במחירי התובלה. כלומר, שיפור בצד ההיצע. אם כי, חלק מההקלה על העומסים בשרשרת האספקה נובעת לא רק מהחזרה לשגרה אחרי הקורונה, אלא גם מהעובדה שהכלכלה העולמית מאטה. כלומר גם כאן חלק מהעניין הוא היחלשות בביקוש.

להאטה הזאת יש שלל סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא העובדה שהבנקים המרכזיים בעולם, בהנהגת הפד, פתחו במסע של העלאות ריבית, שהשפעתו הולכת ומורגשת.

התמונה מסתבכת

בספטמבר, תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל צפתה שהריבית תגיע בסופו של דבר לגובה של 3.5%. כלומר לכאורה, יש עוד העלאת ריבית של 0.25% בקנה. אבל אפשר להעלות (לפחות) שני שיקולים שמסבכים את התמונה.

הראשון הוא הכרזתו של יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, לפיה השאלה שצריך להתמקד בה כעת היא לא כמה מהר צריך להעלות את הריבית, אלא לאיזו רמה היא צריכה להגיע. פאוול אותת בכך על האטה אפשרית בקצב העלאות הריבית בארה"ב ׁ(במובן הזה, בנק ישראל הקדים אותו), אבל במקביל גם רמז שהריבית עשויה להגיע לרמה גבוהה מהצפוי. השאלה היא האם זה התהליך שנראה גם כאן: העלאת ריבית איטית יותר, לרמה סופית גבוהה יותר. צריך לזכור שבנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, לא יכול להרשות לריבית בארץ להתרחק יותר מדי מהריבית האמריקאית.

מתישהו, כשתושבע ממשלה חדשה ויעבור תקציב (מה שייקח עוד כמה וכמה חודשים), יצטרף עוד גורם לשיקולים של בנק ישראל. הגדלה של ההוצאה הממשלתית, בוודאי כשהיא מלווה בהורדות מסים, עשויה להיות דווקא גורם שימריץ את הפעילות במשק - מה שעשוי להביא את בנק ישראל להעלות עוד את הריבית. אבל זה כאמור ייקח זמן, וצריך לחכות ולראות באיזה מצב יהיה במשק כשהתקציב יעבור, ואיך התקציב ייראה. עוד חזון למועד.