רשות המסים ביקשה לבטל הסכם שומה כי "טעתה". מה קבע ביהמ"ש?

"סליחה טעינו" - כך אמרו פקידי השומה לשלושה רופאים שהמציאו פטנט, כאשר רשות המסים רצתה למסות את הרווחים ממכירת הפטנט בסכום גבוה יותר ממה שסוכם עם הממציאים.

שלושת הממציאים חתמו מול הרשות על הסכם שומה שלפיו התקבולים ממכירת הפטנט ימוסו במס רווח הון (25% ו־27%), אך לאחר זמן מה הרשות חזרה בה מההסכם, בטענה כי זו "טעות" למסות את הרווחים במס הנמוך - וביקשה למסות את התקבולים שהתקבלו במס גבוה יותר (עד 50%). לטענתה, היא לא מחויבת להסכם, והוא חל רק על התקבולים שהתקבלו בנוגע לשנים שהיו במחלוקת כשהוא נחתם.

● כך השתלטו פירמות עורכי הדין על מגדלי המשרדים 
● תושב עזה זכה ב-45 מיליון שקל בטוטו וביקש פטור ממס. מה קבע ביהמ"ש? 
● כיצד ניתן לקבוע אם דירה הועברה במתנה כדי לחמוק מתשלום חוב 

האם רשות המסים יכולה לחזור בה מהסכם שומה עליו חתמה כיוון שהמס נראה לה פתאום נמוך מדי? והאם הסכם שומה שנחתם ביחס לשנות מס מסוימות מחייב את פקיד השומה גם בשנות המס הבאות ביחס לתקבולים עתידיים שנוצרו מאותו מקור הכנסה?

גבולות לרשות המסים

בפסק דין חדש חסמה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי, את ניסיון רשות המסים להתחמק מהסכם השומה עליו חתמה, לטענתה, ב"טעות". השופטת שרטטה את גבולות המותר והאסור עבור רשות המסים כאשר קיים הסכם שומה חתום.

הפסיקה עסקה, כאמור, במחלוקת בין פקידי שומה גוש דן ותל אביב לבין שלושה רופאי שיניים - ד"ר בן ציון כרמון, פרופ' ניצן ביצ'צ'ן וד"ר יובל יעקובי - בשלושה ערעורים מאוחדים שהגישו בנוגע למיסוי תמורות שהתקבלו ממכירת פטנט שהמציאו.

בשנת 2004 הגישו שלושת הרופאים בקשה לרישום פטנט בינלאומי לשתל דנטלי בעל ראש מתכנס, וכעבור שנה מכרו את זכויותיהם בפטנט לחברת Nobel Biocare תמורת 750 אלף אירו. בד־בבד, הוסכם על תמורות עתידיות לתקופה של עשר שנים, אשר יחושבו כנגזרת מאחוז המכירות של השתלים המבוססים על הפטנט. מכירת הזכויות בפטנט קדמה להחלטת נובל לרכוש את חברת השתלים המתקדמים הישראלית אלפא־ביו ב־2008, תמורת 95 מיליון דולר במזומן ומניות.

ב־2006 דיווחו הרופאים על הכנסותיהם מהמכירה והכנסותיהם העתידיות, וסיווגו אותן כרווחי הון המחוייבים במס בשיעור 20% (ב־2005 שיעור מס רווחי הון עמד על 25%, וב־2006 על 20%), אך פקידי השומה סירבו לסיווג תקבולי העסקה כרווחי הון. בין הצדדים התנהלו לאורך תקופה מגעים בנוגע לסיווג העסקה: הוני (מס שנע סביב ה־35%) או פירותי (המס עלול להגיע ל־50%).

המשיכו לקבל תקבולים

לאחר כמה שנות דיונים, הצדדים חתמו על הסכמי שומה ביחס לתקבולי עסקת נובל, שבמסגרתם הוסכם כי שניים מהממציאים ישלמו עבור תקבולי הפטנט מס בשיעור 25% והשלישי ישלם מס בשיעור 27%, מאחר שהיו בבעלותו פטנטים נוספים. ההסכמים התייחסו לשנות המס 2006־2011, אך שלושת הממציאים המשיכו לקבל תקבולים עבור הפטנט גם לאחר מכן, ודיווחו עליהם כהכנסה הונית.

פקידי השומה לא קיבלו את סיווג התקבולים החדשים כרווחי הון והוציאו לממציאים שומות מס לשנים 2013־2016, שבהן נקבע כי תקבולי הפטנט מהווים הכנסה מעסק או עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. פקיד השומה טען כי בהתאם לעיקרון לפיו כל שנת מס עומדת בפני עצמה, הסכמי השומה אינם מחייבים אותו בשנות המס שבערעור. אדרבה, הפקיד הוסיף כי מאחר שהוא סבור כי נפלה טעות באופן סיווג התמורות בהסכמי השומה - הוא אינו מחויב להמשיך להנציח את הטעות. מנגד, המערערים השיבו כי מדובר ברווחי הון, ועל כן יש למסותם בהתאם למה שהוסכם בהסכמי השומה ביחס לשנות המס המוקדמות.

השופטת לא קיבלה את ניסיון רשות המסים לבטל את ההסכמות עם הממציאים, וקבעה כי יש להחיל את הסכמי השומה גם על הרווחים שהתקבלו לאחר חתימת ההסכם.

"ההלכה כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה מתייחסת בעיקרה לאירוע מס עצמאי שנוצר בשנה מאוחרת, שלגביו המשיב חופשי להחיל עקרונות שונים מאשר אלה שנקבעו ביחס לאירוע מס דומה שחל בשנים הקודמות", ציינה השופטת. "ברם, זה לא המקרה בענייננו. התקבולים שהתקבלו בשנות המס שבערעור נובעים מעסקת נובל משנת 2005, שהתקבולים ממנה כבר דווחו, נבחנו ואושרו על־ידי המשיב (פקיד השומה; א' ל"ו) במסגרת הסכמי השומה".

ראשית קבעה השופטת כי מבחינה לשונית, ההסכמים מלמדים על כך שהרשות עצמה התכוונה להחיל את ההסכמות על תקבולים עתידיים. כך, בהסכם השומה הראשון של ביצ'צ'ן, נכתב כי "אם בעתיד יקבע שיעור מס מוקטן הנישום שומר לעצמו זכות למסוי בהתאם". כלומר, נקבע באופן ברור כי מדובר בחיוב של רווח הון, שחל גם לעתיד לבוא, שכן אם ייקבע בעתיד שיעור מס מוקטן ממס רווחי הון - אז הממציאים שומרים על הזכות למיסוי בהתאם. "לו היה מדובר בהסכמות שחלו על השנים המצוינות בהסכם בלבד", קבעה השופטת, "לא היה כל צורך להתייחס לשיעורי מס רווח הון עתידיים".

שנית, השופטת ציינה כי הצדדים ניהלו משא־ומתן והסכימו על שיעור מסוים (25% או 27%) נכון לאותן השנים, וכשהממציאים דיווחו על אחוז נמוך מהמוסכם לאחר חתימת ההסכמים - פקיד השומה ביקש לאכוף את האמור בהסכמי השומה. "כלומר, גם לתפיסתו של המשיב (פקיד השומה; א' ל"ו), ההסכם חל גם ביחס לתקבולים עתידיים. אם לצורך העניין, לאחר שהמערערים (הממציאים; א' ל"ו) דיווחו באופן שונה מהמוסכם, המשיב היה מבקש לחייב את התקבולים כהכנסה פירותית - הרי שהדבר היה מלמד כי להסכמים אין תוקף מבחינת המשיב. אבל המשיב לא נהג כך, והוא דרש את אכיפתם כאמור".

סיכום צופה פני עתיד

שלישית, צוין בפסק הדין, "הדעת נותנת כי לאחר ששני הצדדים השקיעו משאבים רבים בהתדיינות אינטנסיבית שנמשכה לאורך שנים בקשר לאותה עסקה יחידה, הם יגיעו לסיכום אחד ממצה, שצופה פני עתיד".

לבסוף קבעה השופטת כי גם מטעמים מהותיים יש לדבוק בהסכמי השומה. "אני מקבלת שההסכמה הייתה מבוססת על שיעור רווח ההון נכון לשנת קבלת התמורה בתוספת אחוזים. אם המשיב, לאחר דיון, הסכים שכך יש למסות את התקבולים בנוגע לאותה עסקה, אין מקום שהוא יחזור בו מהסכמתו, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו", קבעה השופטת.

עם זאת, השופטת ציינה בפסק הדין כי "לולא הסכמי השומה... נכון היה לסווג את עסקת נובל כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי".

בה־בעת, פסק הדין עסק בפטנט נוסף שפיתחו פרופ' ביצ'צ'ן וד"ר יעקובי, ומכרו את זכויותיהם בו לחברת MIS. בעניין זה קיבלה השופטת את עמדת רשות המסים, לפיה התקבולים מהווים הכנסה פירותית. "אין מקום להחיל את הסכמי השומה על תקבולי עסקת MIS, שעה שמדובר בעסקה אחרת, שהסכמי השומה אינם נוגעים אליה", קבעה השופטת.

בהתאם, נקבע כי פרופ' ביצ'צ'ן וד"ר יעקובי ישלמו מס על תקבולי עסקת נובל בשיעור מס רווח ההון בשנות המס שהיו במחלוקת בתוספת 5% לכל שנה, בהתאם להסכמי השומה שנחתמו - ועסקת MIS תסווג כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. ד"ר כרמון נדרש לשלם מס על תקבולי עסקת נובל בשיעור מס רווח ההון בשנות המס הנדונות בערעור, בתוספת 7% לכל שנה.

משקל מוגבר להסכמים

"מדובר בפסיקה תקדימית אשר נותנת משקל מוגבר לחשיבותו של הסכם שומה ועל חשיבות ניסוחו", אומר עו"ד אפי אוחנה ממשרד דורון, טיקוצקי ושות', שייצג את המערער, ד"ר בן ציון כרמון.

 עו''ד אפי אוחנה / צילום: סיגל סבן

לדבריו, "יש להשקיע בחשיבה יצירתית בניסוח הסכם השומה, הואיל ומניתוח פסק הדין עולה כי כל עוד לא חל שינוי משפטי או עובדתי שהיה ידוע במועד ההסכם, ולא הוצהר כי הסכם זה חל רק על שנים ספציפיות, אין מקום לשנות מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. בעת הגעה להסכם שומה יש להביא בחשבון גם הכנסות שיצמחו בשנים הבאות מאותו מקור הכנסה, ולדעת כי בהיעדר שינוי עובדתי או משפטי, ייתכן כי ההסכם שייחתם ישפיע על השנים הבאות".

לצד עו"ד אוחנה שייצג את ד"ר כרמון, עו"ד מיקי מיכאלוביץ' ממשרד עו"ד דרוקר ושות' ייצג את פרופ' ניצן ביצ'צ'ן ואת ד"ר יובל יעקובי.