האם נמצא אי פעם את גן העדן המקראי?

מעטים הסיפורים בתולדות האנושות שההשפעה שלהם רחבה ומרחיקת לכת כל כך כמו סיפור גן העדן. הסיפור, חלק מסיפורי הבריאה בספר בראשית, מתאר גן בשם "עדן", שהאל קבע במקום פורה, שמיקומו במזרח (קדם) ובו "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל". את גן העדן הרווה נהר שהתפצל לארבע נהרות שהשקו את שאר העולם. האדם צוּוה לעבוד בגן ולאכול מכל פירותיו מלבד מפרי עץ הדעת. אם יאכל ממנו - ימות.

במהלך ההיסטוריה, סיפור גן העדן הצית את דמיונם של אנשי דת וחוקרים, שניתחו אותו לפרטי פרטים, כל בדל רמז ומילה, והתדיינו ממושכות בנוגע לכל רובד משמעות המקופל בו. במשך שנים הרפתקנים ונוסעים ניסו לאתר את מקומו הגאוגרפי המדוייק של הגן. מסעות אלו הביאו לציוני מיקום שונים במפות העולם הדמיוניות שציירו, והולידו ז'אנר ייחודי של סיפורי מסעות לגן העדן שהיו פופולריים בימי הביניים, ושיאם בא לידי ביטוי בפואמה "הקומדיה האלוהית" שכתב דנטה.

כבר בתקופה הביזנטית, בא לידי ביטוי באמנות אחד התיאורים המרהיבים ביותר של גן העדן: פסיפס שהשתמר במאוזוליאום של גאלא פלקידיה ברוונה, הכולל מוטיבים מעגליים המייצגים את פרחי גן העדן. מיכלאנג'לו תיעד את סצנת גן העדן בתקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן.

 אדם וחווה בגן עדן. ציור: לוקאס קראנאך האב, המאה ה־16 / צילום: ויקיפדיה

מיקומו של גן עדן עומד להתגלות

החל מאמצע המאה התשע עשרה, כשארכיאולוגים החלו לחשוף את שרידי תרבויות המזרח הקדום, שומר, אשור ובבל, וככל שהתגלו עוד עדויות לקשר הברור שבין סיפורי המקרא לתעודות קדומות בכתב היתדות, כמו למשל סיפור תיבת נח והמבול, נראה היה כי גם מקורותיו של סיפור גן העדן צפויים להתגלות.

הנתונים נראו מבטיחים. מיקומו של הגן היה "מקדם", כלומר במזרח, בדומה לכתוב בבראשית, ושניים מארבעת הנהרות הזורמים בו, הפרת והחידקל, מרמזים על מקום כלשהו במרחבי מסופוטמיה. אלא שלמרבה האכזבה, סיפורים על גן עדן לא נמצאו בטקסטים המסופוטמיים שנחשפו.

האם גן העדן נמצא בעיר ארידו הקדומה?

בשנים האחרונות, עם התקדמות המחקר האשורולוגי, מתחילים להתברר מקורותיו המסופוטמיים של סיפור גן העדן המקראי. במקום סיפורים מקבילים או דומים, מתגלים מוטיבים ותֵמות העוסקים בגן הקדום ובבריאת העולם והאדם, שבהם, ככל הנראה, השתמש הסופר המקראי בסיפור גן העדן המוכר.

האשורולוג פרופ' נתן וסרמן מהאוניברסיטה העברית מציין במחקריו שהתפיסה המסופוטמית של גן קמאי שבו התרחשה הבריאה, בדומה למתואר בבראשית, אופיינית למסורות קדומות של העיר ארידו; עיר שומרית קדומה ששכנה בדרום מסופוטמיה, סמוך לבצרה שבעיראק של ימינו, הנחשבת לעיר הקדומה ביותר בדרום מסופוטמיה, ויש הטוענים שהיא העיר הקדומה ביותר בעולם.

במיתולוגיה השומרית, מסופר על גן פורה בו מתנהלים החיזור, הזיווג וההולדה. האל של העיר ארידו נקרא "אנכי", והוא מתואר כגנן או כמי שמתהלך אנה ואנה בגן. גם הנוף המתואר בספר בראשית דומה לנוף ארידו. רמזים נוספים טמונים בשמות הנהרות, חידקל ופרת, המוזכרים בטקסט המקראי, ומהדמיון בשמות השומרים: gan ("חלקת שדה") ו-edin ("שטח פתוח").

האל בסיפור המקראי הוא זה שנוטע את הגן והוא זה שבתחילה מעבד אותו. בכך, טוען פרופ' וסרמן, ייתכן והמקרא ממשיך מסורת מסופוטמית, המתוארת באופן הברור ביותר במיתוס האכדי 'אתרחסיס', ולפיה האלים הזוטרים הם שעיבדו את הארץ, עד שמאסו במלאכה זו, מרדו ודרשו להחליפם.

בסיפור המקראי האדם הגיע לגן העדן 'לעבדה ולשמרה'.

בסיפור המיתולוגי השומרי "אנכי ונינחורסג", לאחר בריאת העולם חיה אלת הפריון נינחורסג עם בן זוגה אנכי, אל החוכמה והמים המתוקים, שמצלעו נולדת נינטי, אחת משמונה אלות הרפואה. השם "נינטי" הוא משחק מילים בשומרית: טי פירושו "צלע" אך גם "חיים". ההיסטוריון והאשורולוג האמריקאי שמואל נח קרמר העלה במחקריו את האפשרות שסיפור זה היווה השראה לסיפור לידתה של חווה, שנולדה מצלעו של אדם ונקראה "אם כל חי".

 נפילת האדם. ציור: לוקאס קראנאך האב, המאה ה־16

מנין ידע הסופר המקראי על המיתולוגיה השומרית?

וסרמן מציג את השאלה המסקרנת מכל: כיצד הכיר הסופר או העורך המקראי את סיפור הבריאה של ארידו, המעוגן במסורת כה קדומה ולא מפורסמת, כמו מסורות בריאה מסופוטמיות אחרות? למרות הדמיון, אין כל הוכחה שהסופר המקראי הכיר טקסטים מספרות כתב היתדות המסופוטמית, בוודאי שלא בשפה השומרית, שלא היתה שגורה בתקופה שבה נכתבו ספרי המקרא. ויסמן משער שהיכרותו עם החומר המסופוטמי היתה מיד שנייה או יותר, וגם אז - לא מדובר ביצירות שלמות, אלא רק בשברי סיפורים ובקטעי עלילות ומוטיבים.

היכן בכל זאת הזדמן לסופר המקראי להיתקל בסיפור הבריאה של ארידו? וסרמן מעלה את האפשרות כי בתקופת גלות בבל החלו לחדור מוטיבים מסופוטמיים לטקסטים המקראיים. הוא לא שולל שרעיונות שונים יצאו מגבולות מסופוטמיה לאסיה, ועברו את מחסום הכתב והשפה - מעולם הכתב היתדי לעולם האלפביתי - בעזרת סוחרים, אנשי צבא ואולי גם סופרים, שנעו במרחבי הסהר הפורה וארץ כנען.