למה אנחנו מתקשים לבקש עזרה בעבודה, ואיך זה קשור לילדות שלנו?

פעמים רבות לאנשים יש הר בלתי נגמר של משימות, וסביר להניח שהם ירגישו הקלה עצומה אם העומס יפחת בדרך כלשהי. אבל רבים מהם לא באמת מבקשים עזרה. התוצאה: הם שוקעים בעבודה, ותחושת העומס גוברת.

בעבודתי כמאמנת בכירים, פגשתי אנשים שנמנעים מלבקש עזרה בגלל חשש ממה שיקרה אם הם יעשו זאת. בין היתר, הם פוחדים להיראות חלשים או לא כשירים, חוששים שהעמיתים יאבדו אמון בהם וקושי לסמוך על אחרים.

תחושת העומס גורמת לאנשים להרגיש בודדים, וכשהם לא מבקשים עזרה - היא גוברת. "סביר להניח שאנשים ירגישו חוסר רצון, מבוכה, בדידות, בושה וכדומה כאשר הם מבקשים עזרה", אומרת דבורה גרייסון ריגל, מאמנת בכירה ומחברת שותפה של הספר "עבור לעזרה: 31 אסטרטגיות להציע, לבקש ולקבל עזרה". לדבריה: "כתוצאה מכך, הם מאותתים כלפי חוץ התנגדות".

על כן, אם גישה זו מונעת מאנשים מלבקש עזרה כשהם טובעים בעבודה, הגיע הזמן לפרק או "להסיר" את האמונות הישנות האלה שפשוט לא משרתות אותם. כיצד ניתן לעשות זאת? באמצעות חמש דרכים.

זיהוי האמונות המעכבות

לעיתים קרובות, אנשים נוטים לפעול על "טייס אוטומטי". אולי יש להם מושג מעורפל לגבי ההתנגדות שלהם, אבל הם לא יוכלו לבטא בבירור מדוע הם מתנהגים ככה. כדי להתמודד עם הקושי, הם צריכים לשאול את עצמם מה הם מפחדים שיקרה אם הם יבקשו עזרה מעמיתיהם. לאחר שיענו על שאלה זו, עליהם לחקור לעומק ולשאול שוב: "ומה תהיה התוצאה הקשה של זה?".

הפחדים הם רגשיים - לא רציונליים - וקשה לרבים להודות בהם. לפיכך, מוטב לערער בשאלות האלה לפני שעונים עליהן. רישום ביומן או במהלך שיחה עם חבר, עמית, מאמן או מטפל מיומן, יכולים לעזור להעמיק דרך המחסום הפנימי העיקרי שמעכב.

לבחון הסיבות לעיכוב

חשיבה לעומק על הרתיעה מלבקש עזרה פותחה יכולות לספק תובנות שימושיות בהמשך. סם, יועץ שיווק דיגיטלי, תמיד התגאה בעצמאות שלו, אותה פיתח בשלב מוקדם בחייו. למרבה האירוניה, תכונה זו סייעה לו להצליח בקריירה שלו, אך מאוחר יותר הפכה למכשול שגרם לו לטבוע בעבודה. הוא החזיק באמונה המגבילה שהוא צריך לעשות הכול בעצמו, כי "אף אחד לא יהיה שם כדי לעזור". בתור ילד זה היה נכון, למרבה הצער. עם זאת, כיום, כאדם מבוגר שעובד, ההנחה הזו כבר לא רלוונטית לאנשים שעובדים איתו; הוא צריך את עזרתם.

בחינת שורשי מקור האמונה המגבילה יכולה לעזור להסתכל עליה בצורה אובייקטיבית יותר - וכך להבין שמה שהיה עד היום נכון לכאורה, הוא כבר איננו.

ביצוע ניסויים קטנים

אנו ממליצים לאנשים לבצע שינויים קטנים בהתנהגות כדי לראות את ההשפעה על ההרגשה שלהם, או את התגובה שהם מקבל מאחרים. זה יכול להיות משהו פשוט כמו לשאול עמיתים האם הם יכולים לעשות איתם סיעור מוחות קצר, או האם הם יהיו מוכנים להסתכל על הצעת הלקוח ולערוך להם משוב.

לשתף עם אחרים

שיתוף עמיתים עשוי להקל על אנשים לבצע את בקשת העזרה בבוא הזמן - זה יכול גם לעודד להיפתח יותר לבקשות דומות ולהפחית את חוסר הרצון שלהם להושיט יד ולקבל תמיכה כשהם סובלים מעומס בעבודה.

יצירת הזדמנויות לתרגול

הגדרת מטרות עצמאיות או מבנים מוחשיים וספציפיים המספקים הזדמנויות לתרגל מתן דין וחשבון - היא הכרחית לכל מי שחפץ לקבל עזרה. למשל, אפשר ליצור יעד יומי או שבועי סביב כמה בקשות לעזרה. ניתן אף לעבוד עם מאמן אישי, לדווח לחבר או לעמית על קצב ההתקדמות.

אנשים יכולים גם לעקוב אחר רמת הלחץ היומית שלהם ולדרג אותה בסולם של 1 עד 10. אם הציון שלהם הוא 8 ויותר, מוטב שהם יקבעו מה הסיבה לכך - ואז בקש עזרה כדי להוריד את רמת הלחץ ל־6 או 7 ומטה.

לקחת צעד אחורה

חשוב למצוא זמן לשאול כמה שאלות רפלקטיביות טובות שייסעו להשתפר בהמשך:

● איפה ניתן לבקש עזרה?
● מה הקל על כך?
● מתי לא באמת זה קרה?
● מה מנע זאת?
● באילו הזדמנויות נוספות ניתן לבקש עזרה?
● מה אפשר לנסות אחרת בפעם הבאה?

בחינה זו לא חייבת לקחת הרבה זמן, אבל חשוב לתת לה משקל - בין אם בוחנים את השאלות האלה, רושמים את התשובות, מדברים עליהן עם מישהו אחר או כל האפשרויות יחד.

התגברות על החשש מלבקש עזרה דורשת תרגול ושילוב של דפוסי חשיבה חדשים. על ידי הסרת דפוסים ישנים, התחושה תשתנה והעומס יפחת.

© Harvard Business School Publishing Corp