הצוואה לטובת בת הזוג של המנוח נפסלה: "ניצלה את מחלתו"

עדכון: בתאריך 10.12.23 התקבל ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב על פסק הדין כך שנקבע כי יש לקיים את הצוואה השניה משנת 2015 מאחר והמנוח היה כשיר באותה עת לכתוב צוואה. מספר ההליך בערעור: 69736-03-23

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ביטל צוואה של אדם שהוריש לבת זוגו מזה עשרות שנים רבע מנכסיו, הכוללים שלוש דירות בשווי מיליוני שקלים, זאת לאחר שנקבע כי בת הזוג ניצלה את מחלת המנוח ושכנעה אותו לחתום על צוואה המיטיבה עמה. 

● מתווה הפשרה של הנשיא הרצוג: דילוג מעל מוקשים וכמה סיבות לתקווה | ניצן שפיר, פרשנות
● האם התחייבות שלא לתבוע ירושה במסגרת הסכם היא חוקית? 
● האם בעל "רע" יירש את אשתו? זה מה שקבע בית המשפט 

במקום הצוואה שבוטלה, הוחלט לקיים צוואה ישנה, לפיה בת הזוג זוכה לזכויות כספיות, אך אינה זכאית לרשת חלק מדירותיו של המנוח. מי שיזכו לקבל חלק גדול יותר מהירושה הן שלוש הבנות של המנוח שהתנגדו לקיום הצוואה. בת הזוג חויבה בהוצאות של 75 אלף שקל.

בשנת 2020 הלך המנוח לעולמו בהיותו בן 80. במותו היה גרוש ואב לשלוש בנות. במשך קרוב ל-30 שנים ניהל מערכת יחסים זוגית.

בשנת 2004 הוא חתם לראשונה על צוואה, בה ביקש כי לאחר מותו, רכוש שצבר עד 1993 יועבר לבנותיו. באשר לרכוש שנצבר לאחר מכן כתוצאה מחייו עם בת זוגו, הוא כתב כי לא בהכרח יועבר לבנותיו, תוך שציין כי בת הזוג תוכל להתגורר בדירתו עד סוף ימיה ותקבל כסף וזכויות ביטוח. המנוח כתב כי "מאחר שחיי עם ח' היו מאושרים מכל בחינה שהיא, בחרתי להוריש לה את מעט הרכוש כאות תודה לכל מה שהעניקה לי בחיינו המשותפים, ואני מצפה מכן ילדותיי שתקבלו בהבנה עובדה זו".

בשנת 2015 ערך המנוח צוואה נוספת בפני נוטריון, בה הורה לחלק את כל עיזבונו, הכולל את הדירות, באופן שווה בין בת הזוג לבין הבנות - רבע לכל אחת. בשנת 2016 נוסף חלק לצוואה, לפיו אם בת הזוג תיאלץ לעבור להתגורר במקום אחר, היא תהנה מדמי השכירות של דירת המגורים.

עם מותו, בת הזוג ביקשה לקיים את הצוואות המאוחרות מהשנים 2015-2016, ואילו שלוש בנותיו ביקשו לקיים את הצוואה משנת 2004. 

הבנות: הצוואות המאוחרות לא משקפות את רצונו החופשי של המנוח

הבנות טענו, באמצעות עורכות הדין רונית א. זיסמן ורותם כהן ממשרד ארתור שני ושות', כי המנוח לא יכול היה להבחין בטיבן של הצוואות כאשר חתם עליהן, הוא היה בשלבים מתקדמים של מחלת הדמנציה והאלצהיימר, ולא יכול היה בשום אופן להבין את המציאות הסובבת אותו.

 עו''ד רונית זיסמן

"בת הזוג ידעה היטב שהמנוח לא יכול היה לערוך, להבין או לחתום מרצונו החופשי על מסמכים משפטיים לאחר שנת 2013, ומשם מצבו של המנוח רק הלך והתדרדר", טענו הבנות, והוסיפו כי הצוואות המאוחרות לא משקפות את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח.

השופט ארז שני קבע כי מצבו הרפואי של המנוח, שסבל מאלצהיימר בשילוב דמנציה, הוביל לכך שהוא לא יכול היה להבין את משמעותן של הצוואות המאוחרות. השופט שני גם קבע בסבירות גבוהה כי המנוח היה נתון ל"השפעה בלתי הוגנת".

"לטעמי, המנוח לא היה עצמאי, לא מהבחינה הפיזית וגם לא ההשכלתית, והיה תלוי במידה כזו או אחרת במי שבסביבתו ובפרט במבקשת, שהייתה האדם הקרוב לו ביותר", ציין השופט. לכן הוא קבע כי בת הזוג הייתה זו שיזמה והייתה מעורבות בצוואות המאוחרות.

השופט קבע כי בת הזוג ניצלה את היותו של המנוח אדם מוחלש ו"בחרה לנצל את מצבו תוך שכנועו לערוך מסמכים משפטיים חדשים לטובתה". נקבע כי "לאור מצבו הרפואי של המנוח והיותו אדם מוחלש, הרי אלה כולם מובילים למסקנה כי הן צוואת 2015 והן צוואת 2016 - דינן להתבטל".