האם ביהמ"ש קבע שבפרשת אונס לא הייתה אלימות משמעותית?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: משה סעדה

מפלגה: הליכוד

פלטפורמה: רדיו ירושלים

ציטוט: "בית המשפט בוחן חלופת מעצר של ערבי שאנס יהודיה באכזריות אחרי שהוא קובע שלא בהכרח מדובר באלימות משמעותית"

תאריך: 27.4.23

ציון: מטעה

הבדיקה המלאה
לא בכל יום החלטת ערר בדבר הארכת מעצר מגיעה לכותרות. לכן היה זה כה חריג שהחלטת שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב מחודש אפריל, בנוגע לחשוד באונס בשירותים ציבוריים בירושלים, יצרה הדים גם מחוץ לדלת אמות בית המשפט.

בין המגיבים לפרשה היה גם ח"כ משה סעדה, שבראיון ליומן הבוקר ברדיו ירושלים טען כי מערכת המשפט אינה מחמירה מספיק, והביא כדוגמה לכך את ההחלטה המדוברת: "כשבית המשפט בוחן חלופת מעצר של ערבי שאנס יהודיה באכזריות אחרי שהוא קובע שלא בהכרח מדובר באלימות משמעותית - מהמקום הזה קשה להיאבק בפשיעה", פסק. "נאבקים בפשיעה כאשר כל המערכות חדורות מטרה, חותרות למגע, ועושות כל אשר יהיה לידן להחמיר עם העבריינים ביד קשה".

אם כן, מה היה שם באותה החלטה שהוביל לסערה ציבורית כה עזה? האם אכן השופט כבוב קבע שיש לבחון חלופת מעצר, רק כי "לא הייתה אלימות משמעותית"?

עובדות המקרה
על פי כתב האישום, הנאשם עבד כעובד ניקיון בשירותים ציבוריים בגן הסוס בירושלים, שם פגש במתלוננת. הוא ביקש ממנה לשוחח עימו במחסן הסמוך, סיפר לה כי הוא יתום, והפציר בה לחבקו ולנשקו. לאחר מכן, נעל את דלת המחסן וביצע בה עבירות אינוס, מעשה מגונה בכוח וכליאת שווא.

עם הגשת כתב האישום, הגישה פרקליטות מחוז ירושלים בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו של הנאשם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, מבלי להפנות לתסקיר שירות המבחן, ומכאן בקשת הערר שהגיש הנאשם. השופט כבוב - בניגוד לטענות שנשמעו ברחבי הרשתות החברתיות - לא הורה "לשחרר" את הנאשם, אלא הנחה את התביעה לפנות לקבלת תסקיר משירות המבחן, בכדי לבחון חלופת מעצר. אל התנאים לחלופה שכזו נגיע בהמשך.

האם הייתה אלימות משמעותית?
ציטוט מפסק הדין, לפיו השופט כבוב קבע כי "הנאשם ביצע את מעשיו ללא שימוש באלימות פיזית משמעותית", עורר זעם ציבורי נרחב. אכן, הציטוט לקוח מתוך סעיף 13 להחלטתו של כבוב, אלא שממש בסמיכות למילים אלו פתח השופט סוגריים והוסיף: "הגם שאין להתעלם מכך שבכל עבירת אינוס קיים רכיב אינהרנטי של אלימות". כלומר, בניגוד לדברי סעדה, השופט סייג דבריו וקבע כי כל עבירות אונס מכילה מעצם טבעה רכיב של אלימות.

מהי חלופת מעצר?
מדבריו של ח"כ סעדה עולה כי הוא רואה במקרה המדובר דוגמה שמחלישה "את המאבק בפשיעה". לדבריו "יש להחמיר עם העבריינים ביד קשה". אלא שבניגוד למשתמע מדברי סעדה, חלופת מעצר אין פירושה פגיעה בהרתעה - זאת מכיוון שכלל לא מדובר באמצעי ענישה, כפי שמסביר פרופ' יואב ספיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומי שכיהן בעבר כסנגור הציבורי הארצי: "מעצר עד תום ההליכים הוא לא אמצעי עונשי. שיקולים כמו גמול והרתעה מיועדים לשלב העונש, אחרי שהנאשם הורשע. לפי החוק והפסיקה - מעצר עד תום ההליכים אמור להיות מאוד חריג, ולהתייחס לסיכון שנשקף מהנאשם הספציפי. מדובר בשלילת חירותו של אדם שעדיין לא הורשע, שעומדת לו חזקת החפות. לכן, ככל שניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שמגביל פחות את חירות האדם - חובה לשחרר לחלופת מעצר".

כפי שמסביר גם השופט כבוב בפסק הדין, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים והפסיקה, כדי להורות על מעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים צריכים להתקיים שלושה תנאים: הראשון - קיומה של עילת מעצר. כלומר, כאשר נשקפת מסוכנות לציבור או כאשר מתקיים חשש לשיבוש הליכים\הימלטות מהדין. התנאי השני הוא קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לביצוע המיוחס לו, והתנאי השלישי הוא היעדר אפשרות להגשים את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

השופט כבוב, כפי שעולה מפסק הדין, לא חלק על פסיקת המחוזי לפיה מתקיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות. אלא שבניגוד לבית משפט קמא, הוא סבר כי לא נכון לשלוח את הנאשם באופן אוטומטי למעצר עד תום ההליכים, והורה על קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, יחידה במשרד הרווחה האמונה על בחינת קיומה של חלופה העונה על מטרות אלה. "שירות המבחן בודק לעומק שורה ארוכה של קריטריונים כמו סביבת הנאשם, מידת המסוכנות הנשקפת ומידת מעורבתו בעולם הפלילי", מסביר פרופ' ספיר. הפנייה לשירות המבחן, אם כן, נועדה לספק לבית המשפט תמונה מלאה על הנאשם, "כך שבסופו של דבר, בהתאם לתסקיר, בית המשפט יחליט האם ישנה חלופת מעצר או שמדובר במסוכנות שלא ניתן לאיין בדרך אחרת". או במילותיו של השופט כבוב מפסק הדין המדובר: "קבלת תסקיר אין משמעה מתן הוראה על שחרור נאשם לחלופת מעצר".

כפי שמסביר פרופ' ספיר, החלטתו של כבוב, להורות על תסקיר שירות המבחן איננה חריגה - להיפך. אמנם על פי הפסיקה, תסקיר המעצר אינו חובה ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט - אך רק במקרים מאוד קיצוניים יורה בית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים, מבלי להפנות קודם לשירות המבחן. מקרה כזה יתרחש למשל, כפי שמפרט כבוב בפסק הדין "כאשר מדובר בשילוב של עבירות חמורות שעצם ביצוען מעיד על מסוכנות בדרגה גבוהה עם נאשם שעל פני הדברים יש לגביו אינדיקציות מהן עולה שדי ברור שלא ניתן ליתן בו אמון, או שמדובר בחשש ממשי של הימלטות או שיבוש הליכים".

בהחלטתו, בחן השופט כבוב את האישומים והרקע של הנאשם וקבע כי המקרה המדובר אינו עולה לכדי נסיבות חריגות שכאלו. "בענייננו, אין מדובר בנאשם שעל פניו יש לגביו אינדיקציות כי לא ניתן לתת בו אמון - שהרי מדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי (...); ולא הונחה כל תשתית בדבר חשש ממשי של הימלטות או שיבוש הליכים (...) זאת, ביתר שאת נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הפלילי הנקי; וכן, העובדה שעולה לכאורה כי העורר ביצע מעשיו ללא שימוש באלימות פיזית משמעותית (הגם שאין להתעלם מכך שבכל עבירת אינוס קיים רכיב אינהרנטי של שימוש באלימות)".

מה המגמה ביחס לעבירות מין?
כאמור, הסערה הציבורית פרצה סביב הקביעה שלא מדובר באלימות משמעותית, וכבר ציינו קודם לכן שהשופט כבוב סייג זאת בעצמו. אך עולה השאלה מהי המגמה בנוגע לעבירות מין, האם למשל כל עבירת אינוס מטבעה עולה לכדי אלימות כה קיצונית שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר?

כפי שמציין השופט כבוב בעצמו, עבירת האינוס מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, אלא שגם חזקה זו ניתנת לסתירה, ויש לפחות לבחון את האפשרות לחלופת מעצר. "יש חזקה של מסוכנות, אבל לעתים אפשר לתת לה מענה באמצעים אחרים. אלה יכולים להיות אמצעים מאוד מגבילים כמו מעצר בית מלא, ערבויות כספיות גבוהות, מפקחים ועוד", מסביר פרופ' ספיר. "ישנם לא מעט מקרי עבירות מין, שבהם הנאשם לא היה עצור עד תום ההליכים. גם אלון קסטיאל למשל היה בחלופת מעצר. שוב, העובדה שמשחררים את הנאשם לחלופת מעצר לא אומרת שאנחנו מפחיתים בחומרת מעשיו אם הוא יורשע", הוא מדגיש.

אלון קסטיאל הוא אמנם מקרה מפורסם, אך לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא פסיקות בהם נאשם באונס שוחרר לחלופת מעצר. הצייצן האנונימי אור כרמי התייחס לפרשה בחשבון הטוויטר שלו והפנה להחלטת ערר של השופט אלכס שטיין מתחילת חודש אפריל. במקרה זה, הנאשם הוא אזרח זר שהועמד לדין בגין עבירות אינוס ומעשה מגונה בשתי נשים שונות. הנאשם נשלח לתסקיר מבחן, שהמליץ על חלופת מעצר. אלא שבית המשפט המחוזי לא קיבל את ההמלצה ושלח אותו למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת הערר, השופט שטיין החליט שלמרות המסוכנות הנשקפת והחשש שהביעו נפגעות העבירה, יש לשחררו למעצר בית עם איזוק אלקטרוני, תחת פיקוח של שלושה מפקחים שונים בקיבוץ שובל.

"אי-שחרורו של נאשם לחלופת מעצר איננו יכול להתבסס על התנגדות המתלוננת כשיקול בלעדי", כתב השופט שטיין. "עלינו לעשות את כל אשר לאל ידינו כדי להקל על נפגעי עבירות מין, אולם לא נוכל - וממילא לא נרצה - להפקיד בידיהם את כוח הוטו אשר יאפשר להם למנוע מהנאשם שטרם הורשע בדינו, ושחזקת החפות עודנה עומדת לו, לקבל מבית המשפט הגנה מרבית על חירותו".

אז מה הפך דווקא את ההחלטה של השופט כבוב לסערה ציבורית? "מתעורר החשש שהרעש הציבורי הוא בין היתר כיוון שמדובר בנאשם ערבי ונפגעת עבירה יהודייה", אומר פרופ' ספיר. "זה עולה מהאמירה של חה"כ סעדה שמתייחסת לנתון הזה, שאינו נתון רלוונטי, וזה מאוד מטריד. הלאום של הנאשם או של נפגעת העבירה בוודאי לא אמור להיות שיקול במערכת המשפט שלנו, שאמורה לנהוג בשוויון ולא להיכנע ללחצים ציבוריים שמבקשים לנהוג אחרת".

משיחה עם דוברות הנהלת בתי המשפט כי לאחר החלטת הערר של השופט כבוב, התיק חזר למחוזי, שהורה בהתאם לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר עד ה-11 ביולי. עד אז, הנאשם ימשיך לשהות במעצר.

מטעמו של ח"כ משה סעדה נמסר: "בית המשפט ציין שלא מדובר באלימות פיזית משמעותית על מעשה אונס שארע במשך חצי שעה בניגוד לרצונה של המתלוננת. לא ברור כיצד ניתן לבצע אונס בלי לתקוף ולפגוע באופן משמעותי. בנוסף, מעצר עד תם ההליכים עניינו מסוכנות של התוקף. כאשר בית משפט מקל ראש ושוקל שחרור של הנאשם באונס, בית המשפט למעשה מעביר מסר סלחני ולא מרתיע כלפי עברייני מין, ופוגעני כלפי הנפגעות. ההתייחסות למוצא של הנאשם והמתלוננת, הייתה כי מדובר בחלק מעובדות המקרה".

לסיכום, מעיון בפסק הדין עולה כי השופט כבוב אכן ציין שבפרשת האונס בגן הסוס "לא מדובר באלימות משמעותית", אך סייג דבריו וקבע שיחד עם זאת, בכל אונס קיים רכיב של אלימות. בנוסף, בניגוד למשתמע מדברי סעדה, מטרת המעצר איננה להוות אמצעי ענישה, שכן לנאשם עומדת חזקת החפות. על כן שיקולי הרתעה אינם אמורים להילקח בחשבון. לכן, דבריו של משה סעדה מטעים.