אלו שנבהלים מהסיכון ואלו שמזהים את ההזדמנות: סוגי המנהיגים שמובילים חברות

איתיאל גולדויכט, רב, מרצה ומייסד TLI Advance, תכנית ניהול להצלחה עם משמעות

מנהיג אמיתי נמדד ביכולת שלו להתמודד עם אתגרים שעלולים לעלות לו בהפסד כבד. יש מנהלים שמוכנים לקחת את הסיכון הזה. הם מסתכלים אל עבר העתיד מתוך הבנה שנדרשת תעוזה והשתנות מתמדת.

לעומתם, יש מנהלים המתנגדים לשינויים. הם תופשים את משימתם כשימור הצלחת החברה, וכל תכנית חדשה שמגיעה אל שולחנם זוכה לאינספור שאלות ספקניות. בסוף, הם לרוב יחליטו שאין סיבה לקחת את ההימור.

את שתי התפישות האלה ניתן לזהות בכל תחום, לא רק העסקי. בחיים ישנם את אנשי ה"לא" - אלו שחושבים שבלתי אפשרי להתמודד עם אתגרים, ואנשי ה"כן", המרגישים שזה קשה אבל אפשרי.

המרגלים משכנעים את העם שאין עתיד בארץ ישראל

במרכז פרשת השבוע, פרשת שְׁלַח, עומד סיפורם של המרגלים ששלח משה לתור את ארץ ישראל ולשוב עם דו"ח מפורט אודותיה. מתואר כאן אחד הכישלונות המנהיגותיים הגדולים בתנ"ך. משה, שהבין את חשיבות המשימה, בחר באנשים מורמים מעם, התרים את הארץ במשך ארבעים יום. הם מגלים אדמות פוריות ויבול מרשים, אבל גם תושבים שהותירו עליהם רושם מאיים. עשרה מתוך שנים עשר המרגלים מעבירים ניתוח פסימי במיוחד: "אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם" (במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ח). שניים מהם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שבים עם מסקנה אופטימית: "עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ" (במדבר, פרק י"ג, פסוק ל').

ובכל זאת, עשרת המרגלים האחרים משיבים להם בשפה שונה לחלוטין: "וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃ וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא" (במדבר, פרק י"ג, פסוקים ל"א-ל"ב).

התוצאה העגומה הייתה שהמרגלים שחששו מהאתגר שכנעו את העם שאין עתיד בארץ ישראל. כעונש על חוסר האמונה, עם ישראל המשיך לנדוד ארבעים שנה במדבר, עד שלבסוף מתו כל יוצאי מצרים שפחדו מהכניסה לארץ, ורק בניהם היו אלה שזכו להיכנס אליה.

נקודות המבט השונות של 12 המרגלים

כיצד עשרה מהמרגלים ראו משבר ענק, בעוד שניים זיהו הזדמנות?

הפער ביניהם היה בנקודת המבט. כשמנהיג חושב רק על עצמו ומעמדו, הפחדים צפים ומכתיבים את קו המחשבה שלו. מנהיגים אחרים ישאלו: מה ירוויחו התאגיד, החברה, או הציבור מהמשימה הזו.

חכמת היהדות מלמדת אותנו שהמרגלים חששו שהמעבר מהמצב הנוודי במדבר למבנה חברתי חדש בארץ ישראל יגרום לכך שהם יאבדו את עמדות המנהיגות שלהם. החשש מפיחות במעמד שלהם גרם להם לראות בעיקר את הסיכונים הכרוכים בכניסה לארץ ולהפגין חוסר עניין בשינוי הזה.

באופן דומה, מנהיג יכול לחשוש שעל אף שמעמדו יישמר, הסביבה והתנאים שהוא רגיל לפעול בהם ישתנו, וידרשו ממנו להסתגל מחדש. חשש שכזה, ולו בתת מודע, עשוי לגרום לנו לומר "לא" במקום "כן".

המנהל האמיץ שיגיע רחוק

מנהלים החוששים משינוי מובילים את החברות שלהם במסלול התדרדרות. ראינו את ענקית הצילום "קודאק", שהשבב הראשון לצילום הדיגיטלי פותח במעבדות שלה, קורסת בגלל אותה מצלמה דיגיטלית. ראינו את "בלוקבאסטר" מסרבת לרכוש את נטפליקס - ואז מפסידה לה. ואנו רואים בימים אלה אנשים שאינם מוכנים להודות כי העולם שייך ל-AI.

יהושע וכלב לא מיקדו את הפוקוס בקדנציה האישית שלהם. הם בחנו בראייה הוליסטית את טובת הכלל, ומתוכה הם הבחינו ברווח שניתן יהיה להפיק מהצלחת המשימה. וכך, הם בחרו לצעוד קדימה.

מלקולם הונליין, העומד בראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית, סיפר לי שבהרצאה שהעביר בפני קהל לא יהודי הוא הזכיר את סיפור המרגלים. הוא שאל את הנוכחים אם הם יודעים את שמותיהם. הם זכרו רק שני שמות: יהושע וכלב. אף אחד לא זכר את שמותיהם של שאר המרגלים.

מפתיע? לא. האנקדוטה הזו ממחישה את מה שרובנו מבינים אינסטינקטיבית. לומר "לא" זה קל, אבל לא זו הדרך לתהילה. מי שמגיע רחוק הם אלו שרואים את טובת הכלל, ומבינים שהעתיד בכל מקרה לא יהיה כפי שהמציאות כרגע נראית.