התיאוריות הפוליטיות האלה עיצבו את המאה ה־20, לטוב ולרע

ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר

"...יש לשוב ולהדגיש ללא לאות שהתורה הדמוקרטית מבוססת על תפיסה אינדיבידואליסטית של החברה, וכך גם התפיסה הליברלית... מכך ניתן להבין מדוע קיימת דמוקרטיה מודרנית רק במקום שחירויות בסיסיות זכו להכרה חוקתית.

מובן ששום תפיסה אינדיבידואליסטית של החברה, אונטולוגית או מתודולוגית, אינה מתעלמת מהעובדה שהאדם הוא יצור חברתי שאינו מסוגל לחיות בבידוד, להלכה ולמעשה.

אולם יחסי היחיד והחברה נתפסים באורח שונה על ידי הליברליזם ועל ידי הדמוקרטיה: לדידו של הליברליזם היחיד מנותק מהגוף האורגני של הקהילה ונגזר עליו לחיות, לפחות חלק ניכר מחייו, מחוץ לרחם האם, בעולם בלתי מוכר ומנוכר, מלא סכנות המאיימות על מאבק ההישרדות שלו; לעומת זאת הדמוקרטיה יוצרת קשרים חדשים של היחיד עם יחידים אחרים הדומים לו, ומחיבור מלאכותי זה נוצרת החברה לא כמכלול אורגני אלא כהתאגדות של פרטים חופשיים.

הליברליזם מדגיש את יכולתו של הפרט לעצב את עצמו; הדמוקרטיה משבחת מעל הכול את יכולת הפרט להתגבר על הבידוד בעזרת תחבולות, המאפשרות בסופו של דבר כינון שלטון לא עריץ. ביסודו של דבר מדובר בשתי תפיסות שונות. של פוטנציאל הפרט: במיקרוקוסמוס, ככוליות שלמה לעצמה, או לחלופין כישות בלתי ניתנת לחלוקה אך ניתנת לחיבור באופנים שונים עם ישויות דומות אחרות, היוצרות ישות חדשה ברמה גבוהה יותר".

(נורברטו בּוֹבְּיוֹ, "עתיד הדמוקרטיה", תרגמה מאיטלקית: דליה עמית, עורך מדעי: גדעון רהט, הקדמה: פרופ' רות גביזון, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2002, פתח דבר עמוד ט"ו-ט"ז)

● הפאם פאטאל שכבשה את לב האינטלקטואלים והפילוסופית שחוללה מהפכה בתפיסת המיניות הנשית
● הרבה לפני המהפכה הפמיניסטית במאה ה-20 הוגות הדעות האלה קידמו את רעיון שוויון הנשים
● הוגות הדעות המוסלמיות שהעזו לכתוב על מעמד הנשים בארצות האסלאם

הדמוקרטיה והליברליזם - האם הולכים יחדיו?

לדעת פרופ' נורברטו בּוֹבְּיוֹ, המכנה המשותף בין הדמוקרטיה ובין הליברליזם הוא בהיותן שתי תורות המשתיתות עצמן על תפיסה לפיה יחידים (אזרחים) יוצרים את החברה.

התאגדות הפרטים והסכמתם לפעול יחד, בתֹאַם לתועלת משותפת ובכפיפות לחוק ומשפט מוסכמים, היא התשתית לכל חברה דמוקרטית או לכל כלכלת שוק חופשי.

מכאן עולה שזכויות האזרח וחירויות הפרט הניתנות בדמוקרטיות הן הבסיס העקרוני-הראשוני על גביו ניתן לקיים מצע חברתי-כלכלי משותף.

בין היתר, משום שהדמוקרטיות והחברתיות הליברליות מכירות בכך שהאדם הוא יצור חברתי ופוליטי, שאינו מעוניין להעביר את ימיו בבידוד או בניכור, וכי תפקיד החברה הוא להציע לו נתיבי השתלבות והתחברות (סוציאליזציה), כך שהוא יועיל לחברה והחברה תועיל לו.

לדעת בּוֹבְּיוֹ ההבדל בין דמוקרטיה לליברליזם מתבטא בגישות השונות שלהן בנוגע לפרט. המסורת הליברלית מדגישה את זכויותיו של הפרט, ובמיוחד את זכותו לחיזוק השפעתו על החברה, ככל שמרשה החוק. הליברליסט הוא בעצם יזם, המנסה לגרום ליוזמותיו לצאת מן הכוח אל הפועל, וזאת מבלי שהוא רואה עצמו בהכרח כחבר מחויב ואחראי לחברה ולקהילה אליהן הוא משתייך.

מנגד, המסורת הדמוקרטית מבקשת ליצור התאגדויות של פרטים, על מנת לקדם יוזמות פוליטיות, מדיניות וכלכליות - לטובת כלל האזרחים ותוך התחשבות מרבית בסוגיית הטוב המשותף (למרב המצביעים).

בניגוד לתרבות הליברליזם, המסתמכת על תכונותיהם הסוליסטיות של יחידים להוביל ולנווט, התרבות הדמוקרטית נשענת על משא ומתן, הידברות, ויתורים ופשרות. כל אלה מביאים אנשים מרקע שונה, המבקשים לקדם מטרות שונות, להתאגד יחדיו ולשתף פעולה, כדי להוציא לפועל יוזמות משותפות לטובת החברה כולהּ.

בוביו כמובן אינו שולל מכל וכל את האפשרות לפיה תתכן פעילות דמוקרטית וליברלית שתעלינה בקנה אחד עם הטוב המשותף. עם זאת, הוא מתריע על המתח הקיים בין שתי התפיסות, ועל כך שלמשל, פעילות ליברלית כוחנית נחושה מצד בעלי יוזמה, שאינה מוסכמת על חלק גדול מאזרחיה של הדמוקרטיה, מטילה איום על העתיד הדמוקרטי של החברה.

סוגיית השוויון - נקודת מבחן

לדעת פרופ' ג'וֹבַאנִי סַארְטוֹרִי, נקודה אשר באמצעותה ניתן לבחון את מחויבות הממשל במדינה דמוקרטית לערך השוויון בפני החוק (Isonomy), היא נכונותו לצמצם פערים בהכנסה ובהשכלה ולהעניק הזדמנויות לכלל האזרחים, בני המגזרים השונים. לדעתו, זו נקודת מבחן אקוטית לבחינת מערכת היחסים בין דמוקרטיה ובין ליברליזם בחברה.

על פי סַארְטוֹרִי, ערך השוויון מסמל את המאבק האנושי כנגד גורל ומקרה, פערי מעמדות שרירותיים, זכויות יתר מגובשות, ואי צדק כוחני.

שוויון הוא אידיאל המצריך טיפול מתמיד כדי לממשו בחיי החברה הדמוקרטית. הטיפול עשוי להיעשות בדרך "פחות שוויונית" על מנת להגיע לתוצאה "יותר שוויונית". לדוגמא: נקיטת העדפה מתקנת לזמן מוגבל בחלוקת משאבים למגזר מסוים שקופח בעבר. או לחלופין: עידוד כלכלי, השכלתי ותעסוקתי הכולל הענקת תמריצים ליושבי הפריפריה, על מנת לצמצם פערים ביניהם ובין תושבי הערים הגדולות.

מנגד, אפשר כי נהיה מוכנים להתפשר על תוצאות "שוויוניות בלתי מושלמות" על מנת להבטיח כי הפערים הסוציו אקונומיים או פערי השכלה אכן הולכים ומצטמצמים. לדוגמא: תכניות גיוס ותעסוקה מיוחדות, בתנאים מקילים, לאוכלוסיות שלא נהגו להתגייס לצבא או להיטמע בשוק העבודה.

סארטורי טוען כי הדרך היחידה לבסס בחברה הדמוקרטית את אידיאל השוויון החמקמק היא על ידי רגולציה מתמדת באמצעות ועדות מדינה, התרות כיצד לעקור מן השורש את סוגי אי השוויון ואת הפערים החברתיים.

מימוש ערך השוויון מעלה את הסיכוי שבחברה זו כל הקולות החברתיים והפוליטיים יוכלו להבטיח את זכותם לדבר ולהישמע (Isogoria), וכן לבחור ולהיבחר באופן חופשי למוסדות המדינה.

הוגים ניאו ליברלים כלכליים ודאי יערערו על ההצדקה שבתעדוּף ערך השוויון על פני ערך היוזמה הפרטית. הם יטענו כי אין כל הצדקה בהתערבות של מוסדות המדינה בחיי הכלכלה החופשית, וכי כל התערבות כזאת היא שריד של תפיסת עולם סוציאליסטית או סוציאל דמוקרטית.

עם זאת, עצם ההתנגשות שהוצגה כאן בין שוויון בפני החוק ובין יוזמה הפרטית, היא כשלעצמה ראייה לכך כי הדמוקרטיה והליברליזם עשויות לדור ביחד בתֹאַם יחסי, אבל גם תוך מתח בלתי פוסק. ספק אם ניתן לפוגג אותו, אבל יש לשוב ולבחון אותו מחדש, מעת לעת, וגם לגבש הסכמות רחבות לגבי תחולתו וגדריו.