רפורמת הארכת חיי המדף של מוצרי מזון תקל על יוקר המחיה

הכותב הוא מנהל הייעוץ PUBLIC SECTOR בפירמת הייעוץ BDO המייעצת לשירות המזון הארצי במשרד הבריאות

אחד השינויים שאושרו בחוק ההסדרים האחרון, בהובלת שירות המזון הארצי במשרד הבריאות, עוסק בשינוי רגולטורי לסעיף 23 לחוק המזון, הקובע כי אורך חיי מדף של מוצרי מזון ייקבע על־ידי היצרן ולא על־ידי משרד הבריאות. לכאורה מדובר בסעיף קטן, אולם יכולה להיות לו השפעה גדולה על הכיס של הציבור.

כדי להבין את המשמעויות של התיקון לחוק, ראשית נבין מה המצב בישראל עד כה ומה קורה בעולם. עד היום משרד הבריאות קבע הנחיות לאורך חיי המדף של מוצרים רגישים שונים, בהם דגים, בשר, עוף וביצים. כלומר, הוראות הרגולציה בישראל מתמקדות ברגולציה תהליכית, כלומר קובעות את התנאים ואת ההנחיות לטיפול וייצור מזון לאורך שרשרת הייצור, כמו טמפרטורת הקירור בזמן השינוע ותוקף המזון בהיבט של בטיחות המזון.

קווים מנחים לביצוע

לעומת זאת, באיחוד האירופי הרגולציה היא תוצאתית, הממקדת את היצרנים לגבי האחריות החלה עליהם לאימות אורך חיי מדף, וקובעת קווים מנחים לביצוע ניהול סיכונים ייחודי למוצרים השונים.

בניגוד לישראל, בעולם קיימות שתי גישות לתיארוך המוצרים. הראשונה היא תאריך "שימוש עד", המיועד עבור מוצרי מזון הרגישים מאוד לקלקול מיקרוביאלי, ומוגדר כתאריך המציין את סיום התקופה המשוערת בכל תנאי אחסון מוצהרים, שלאחריו ככל הנראה לא יהיו למוצר את תכונות הבטיחות הנדרשות, ולכן אסור לצרוך/לשווק אותו אחרי מועד זה.

הגישה השנייה היא תאריך "עדיף לפני" או "עמידות מינימלית" עבור כל סוגי המזון האחרים, המוגדרת כתאריך המציין את סיום התקופה בכל תנאי אחסון מוצהרים, במהלכם המוצר יישאר בעל תכונות האיכות הספציפיות של המוצר - מרקם, טעם וכו'. עם זאת, גם לאחר המועד "עדיף לפני" המזון עדיין עשוי להתאים לצריכה ונחשב בטיחותי.

החמרה רגולטורית

מדינת ישראל מחמירה ברגולציה הקיימת יותר ממדינות האיחוד האירופי וארה"ב, בהתייחס לזמן הנקבע לחיי מדף למוצרים. להחמרה ברגולציה, שבפועל גורמת לקיצור חיי מדף למוצרים שונים, עשויות להיות השלכות רבות על מגוון תהליכים. בהם קושי ביבוא ושיווק מוצרים רגישים, צמצום גיוון המזון, הגדלת אובדן מזון וזריקת מזון, צמצום התחרות כתוצאה מקושי ביבוא ועוד.

כדי לבחון את החיסכון הצפוי למשק בעקבות הרפורמה, ביצענו ניתוח והשוואה לרפורמת הבקר, שאומצה בשנים האחרונות, וכן ניתוח כלכלי השוואתי בין ישראל למדינות האיחוד האירופי. ב־2016, בעקבות ועדת קדמי, הוחלט על רפורמה ביבוא בשר בקר טרי, במסגרתה נפתחו מכסות נוספות פטורות ממכס והורד המכס הקצוב. בנוסף, המכס הקצוב הופחת מ־13 שקל לק"ג ל־5.6 שקלים לק"ג, כשב־2020 בוצעה הפחתה ל־0 שקלים. שינוי רגולטורי נוסף שחל בסוף 2017 קבע כי חיי מדף למוצר בשר מצונן יוארכו מ־45 ימים ל־85 ימים, שינוי שבעקבותיו החל יבוא של מכולות בשר מצונן מדרום אמריקה לישראל.

מניתוח שביצענו מצאנו כי הגדלת חיי המדף הביאה לירידה ריאלית של 10%-6% במחיר מוצרי הבשר לאורך זמן. בנוסף לפוטנציאל להגדלת מגוון המוצרים בשוק, החיסכון מהסרת החסמים הרגולטוריים ואימוץ הרגולציה האירופית עשויים להביא לחיסכון משקי ישיר של כ־340 מיליון שקל בשנה בתרחיש הנמוך, ויכולים להאמיר לכ־610 מיליון שקל בשנה בתרחיש הגבוה. לצד זאת, המשק יזכה לצמצום באובדן המזון והשלכתו ולצמצום הפגיעה בסביבה בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

לכן, המהלך ששירות המזון הארצי במשרד הבריאות קידם במסגרת חוק ההסדרים יביא להורדת מחירים, להפחתה של אובדן המזון, להגדלת מגוון המוצרים ולהגדלת התחרות במשק.