ממשלת ישראל החליטה שהיא לא תילחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב

נדמה שטור הסופ"ש הקודם נכתב לפני שנה או שנתיים. מישהו בכלל מצליח לדמיין ששעות לפני פרוץ המלחמה הארורה, כל המדינה סערה ועסקה בסכסוך המשפטי, מחיצה שעשויה מכמה דגלים בכיכר דיזינגוף לתפילת נעילה, והאם בעקבות כך צדקה העירייה כשהחליטה לשלול ל"ראש יהודי" את הרישיון לעריכת אירוע הקפות שניות במוצאי שמחת תורה.

● אחרי שבן משפחה נחטף: עורך הדין שהקים חמ"ל בתוך 72 שעות
● שאלות ותשובות | משבר החטופים: מה האפשרויות, ומה אומר המשפט הבינלאומי?

האירוע הגיע עד לבית המשפט העליון, שהכריח את העירייה, ממש שעות לפני כניסת החג, להסכים לעריכת מנהג ההקפות. ההקפות השניות לא התרחשו בפועל. כי בזמן שראש יהודי התקוטט עם העירייה וכל המדינה הצטרפה לחגיגה, שכנינו היו בהכנות אחרונות לקראת מסע טבח ועריפת ראשי יהודים, גברים נשים וטף.

בסופו של דבר, ההקפות הללו בכלל לא התקיימו. לא בגלל החלטת העירייה, לא בגלל בית המשפט העליון אלא בגלל החלטת החמאס. הסיפור הזה הוא למעשה סיפורה של התקופה.

בזמן שהיינו עסוקים למרוט איש את שיערות רעהו, החמאס היה עסוק בתכנון לערוף את הראש של כולנו.

סערת ההקפות השניות התרחשה בסך הכל לפני פחות משבוע, אבל נדמה כאילו נכתבה בעידן אחר. היא מעניינת כקליפת השום. אין בה לא טעם ולא ריח, ואני מניח שכל מי שעסק בה - מרגיש מבוכה על כילוי הזמן והאנרגיה בשטויות הללו.

מה שהיה הוא לא מה שיהיה - גם בתוך הבית

בזמן כתיבת שורות אלו אנו יודעים על יותר מ־1,300 נרצחים, כמות כמעט משולשת של פצועים, לא כולל נעדרים וחטופים רבים מאוד.

זהו פיגוע הטרור הגדול בתולדות המדינה, הטבח הגדול שחווה העם היהודי, למוד הסבל והאסונות, מאז ימי השואה. המלחמה הזו תשנה את פניו של מזרח התיכון אך תשנה גם את יחסי הכוחות בתוך המדינה.

ברור לכולם שלא משנה איזו ממשלה תקום כאן אחרי המלחמה, חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית שמעניק פטור גורף לתלמידי הישיבות החרדים - לא יישאר. לא בג"ץ יכפה את השינוי אלא ההבנה הציבורית שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.

הרפורמה המשפטית לא תקודם, לא תקרום עור וגידים ולא תעבור. כל האנרגיה האדירה שהושקעה בסוגיה שהעסיקה את כל המדינה מדי יום מאז ינואר - תלך לפח האשפה. הממשלה הזו תוחלף, ויחד עימה יוחלף גם סדר היום הציבורי.

בשבת בבוקר, חג שמחת תורה, התעוררנו לקול אזעקות וירי מקלעים. בשבת בבוקר התעוררנו מחדש גם בכל הנוגע לפרופורציות בחיים. הציבור התעורר והבין שאי אפשר להילחם נגד הטרור עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.

הצעד שמעולם לא מומש הוכשר משפטית

אחד המשפטים הכי מפורסמים של אהרן ברק מצוי בתוך פסק דינו בעתירת "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל". העתירה עסקה במדיניות "הטלטולים" שמבצע השב"כ כאשר הוא חוקר חשודים בעבירות טרור לצורך הצלת חיי אדם.

בסיום פסק הדין כתב ברק כך: "פתחנו את פסק דיננו בתיאור המציאות הביטחונית הקשה בה מצויה ישראל. בחזרה למציאות זו נסיים את פסק דיננו. מודעים אנו לכך כי פסק דיננו זה אינו מקל על ההתמודדות עם מציאות זו. זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות בהן נוקטים אוייביה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפישת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה".

בשעה ששורות אלה נכתבות, 99% מרחובות עזה מצויים בעלטה. ישראל הפסיקה את הזרמת החשמל והמים לעזה. שר האנרגיה ישראל כ"ץ כתב "עד עתה העברנו לעזה 54,000 קוב מים ו־2,700 מגה־וואט חשמל ביום. נגמר. ללא דלקים גם החשמל המקומי יושבת בתוך ימים ובארות השאיבה יפסיקו תוך שבוע. כך יעשה לעם של רוצחים ושוחטי ילדים. מה שהיה לא יהיה".

בעבר פרסמתי את דבריו של המשנה ליועמ"ש דאז רז נזרי על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו בדיון הקבינט המדיני־ביטחוני במבצע צוק איתן. "זה היה בשבת", סיפר, "וייצגתי את היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין בדיון הקבינט על המבצע בעזה. במהלך הדיון עלתה הצעה להוריד את החשמל לעזה. הבעתי את עמדת הדרג המשפטי, שאין בכך איסור, ושמבחינה משפטית, לאור תקדימים וכו’, צריך לדאוג רק לזרימת חשמל הומניטרית לבתי החולים. אמרתי שמדובר בהחלטה מדינית ולא משפטית, ושהדרג המדיני צריך להחליט אם הוא מעוניין לשאת בתוצאות המדיניות של צעד כזה".

נזרי המשיך ותיאר: "כיוון שאני שומר שבת, לא התעדכנתי באתרי החדשות במהלך השבת. כאשר יצאה השבת, נכנסתי לאתר ynet וראיתי כותרת גדולה המצטטת שר בקבינט, שטען כי היועמ"ש טרפד את הורדת החשמל בעזה ותקף אותו על כך שכבל את ידי הדרג המדיני".

לדברי נזרי, מדובר רק בדוגמה אחת שבאה להראות כי פעמים רבות הדרג המדיני מפחד לקבל החלטה ומעדיף לגלגל את האחריות אל עבר הדרג המשפטי, כדי שיוציא עבורו את הערמונים מהאש.

הנושא של הפסקת הזרמת מים לעזה מעולם לא עלה על השולחן. השבוע החליטה ממשלת ישראל, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. הפרקליטה הצבאית הראשית והיועצת המשפטית לממשלה קיבלו את המלצת גורמי הביטחון שתמכו בצעד הדרסטי וחסר התקדים. הייעוץ המשפטי נתן אור ירוק למהלך, לצד התרעה כי יהיו לכך השפעות בטריבונלים בינלאומיים בבוא היום. הממשלה החליטה, בניגוד לצוק איתן, שהיא לא מתכוונת להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.

ביום רביעי דחה בג"ץ עתירה נגד הריסת בית מחבל חמאסניק. דחיית עתירות אלו היא חזון נפרץ, אך השופטת גילה כנפי שטייניץ החליטה לנצל את ההזדמנות כדי להעביר את המסר האקטואלי הבא על הטבח שביצע החמאס:

"בשעה ששורות אלה נכתבות, מצויה מדינת ישראל במערכה קשה ומדממת מול אותו ארגון טרור רצחני שבשליחותו בוצע הפיגוע שבענייננו, לאחר שזה ביצע מעשים נפשעים ונתעבים שהדעת אינה סובלת, באלפי בני אדם, בהם קשישים, נשים וילדים. במציאות ביטחונית קשה ומורכבת זו, מדינה חפצת חיים זכאית, ואף חייבת, לנקוט אמצעים, גם אם קשים, לשם הגנה על שלום אזרחיה ותושביה ועל ביטחונם".

לא מן הנמנע שגם שופטי בג"ץ תוהים בימים אלו על מדיניות היד הקשורה מאחורי הגב. אני מעריך שהזוועות שביצע החמאס ישנו את המטוטלת. חלק ניכר מהציבור שבימים כתיקונם קיבל בהבנה את קשירת היד, החליט לחתוך את החבלים. ייתכן שהשופטת כנפי שטייניץ מאותתת שגם בהיכל הצדק מבינים שצריך לשחרר את היד הקשורה כדי להביס את הטרור. בלי בג"ץ ובלי רפורמה.