בסוף גם הלקוחות מבינים שנלחמים על הבית

הלחימה, הפחדים והחיים שנשארו מאחור: מילואימניקים כותבים מעזה • אריאל אוחיון, אוגדת עזה: "נפצעתי בכתף ולא היה ברור מה חומרת הפציעה. מיד אמרו לי להשתחרר. לא הסכמתי. ביקשתי לחבור לרס"פ ולעזור לו במה שאני יכול" • פרויקט מיוחד

אריאל אוחיון
אריאל אוחיון

אודות "דברים שרואים מעזה"

איך זה מרגיש ללכת ברחובות של עזה, מה הדבר שהיה הכי מפתיע לגלות ומה לא יודעים בעורף וחייבים לדעת? פרויקט מיוחד של גלובס מביא את הקלות של אנשי המילואים, שהשאירו את החיים שלהם מאחור ויצאו להילחם בשביל כולנו על הבית.

אישי: בן 35, נשוי+2, מגבעת שמואל
באזרחי: בעלים של סוכנות ביטוח פנסיוני
במילואים: משרת באוגדת עזה חטיבה 12, היה בבית חנון

כבר בשבת כשהגעתי לבית הכנסת שמעתי לחשושים ודיבורים במקביל לכל הפיצוצים. הבנתי שמשהו קורה. ידעתי שאם זה המצב אני אהיה בין הראשונים שיקפיצו למילואים, כיוון שאני משויך לאוגדת עזה. ובאמת בצהרים כבר קיבלתי שיחת טלפון "תתכונן". בצאת השבת הקפיצו אותי.

ההצלחות בשטח יפות, ועדיין קשה להתעלם מהשאלה מה בעצם רוצים מאיתנו
בימים אני קצין אמיץ, מוכן לכל משימה, ובלילות מת מפחד. עולם אחד שהוא שניים וזה מכה שוב ושוב

הגענו לשטח כינוס עם נגמ"שים, בהתחלה בכלל לא היה ברור מי נגד מי, מה קורה, מה עושים, מתי נכנסים. במשך שלושה שבועות הייתה אי־ודאות רבה. עברנו אינספור תרגילים מכל הסוגים. באחד האימונים נפצעתי בכתף ולא היה ברור מה חומרת הפציעה. מיד אמרו לי להשתחרר. לא הסכמתי. ידעתי שאם אשתחרר אתחרט על זה כל חיי. אז ביקשתי לחבור לרס"פ ולעזור לו במה שאני יכול.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

כשסייעתי לו ידעתי שהקושי האמיתי הוא חוסר הוודאות של המשפחות בבית. החבר'ה נכנסו לעזה בלי טלפונים, ולא היתה דרך ליצור קשר. עוד לפני הכניסה הראשונה החלטתי לפתוח קבוצת ווטסאפ שלי עם בני המשפחות של החיילים, ועדכנתי אותם על בסיס יומי מה קורה איתם בשטח (כמובן במגבלות הביטחון). בהמשך החלטתי לשדרג וביקשתי מבני המשפחה שיכתבו מכתבים, אותם הדפסתי ודאגתי להכניס לחיילים בעזה. הייתה התרגשות רבה.

במקביל ביצעתי בדיקת אולטרה סאונד לכתף במהירות האפשרית. מיד כשאישרו לי ביקשתי מהמ"פ לחבור לפלוגה שלי בעזה. בפנים הדברים נראים אחרת לגמרי ממה ששומעים פה בחוץ. הלחימה היא בשטחים צפופים מאוד, ואתה יודע שבפנים יש גם חטופים וגם אזרחים, הכל מעורבב, ולכן הלחימה מאוד מורכבת ומאתגרת. היא נעשית בתנאים בסיסיים - אין חשמל, אין מקלחות, אין שירותים, אין כלום. במשך שבועות אתה מנותק אבל גם יודע ומרגיש בפנים את הלחצים הבינלאומיים ואת הקושי והסייגים שיש בלחימה.

באחד הימים היינו בבית בעזה, ובמהלך תפילת הבוקר חדר רסיס דרך הקיר, שהיה שבור. הרסיס נפל כל כך קרוב לרגל של אחד החיילים. ידעתי שאיך שאני יוצא אני חייב לספר את הנס הזה בבית. סנטימטר אחד שמאלה וזה היה נגמר באסון עבור החייל.

מה שכן, המורל מאוד גבוה. הופתעתי מרמת המוכנות והתיאום של צה"ל, מהמקצועיות של החיילים בזמן אמת. כל מי ששם מגיע עם מטרה אחת - להילחם על המדינה. באים מכל הסוגים והמינים, שכירים, עצמאים, בכירים במשק, משאירים הכל מאחור ובאים להציל את הבית. זונחים את העסקים ואת המחיה היומיומית. זה לא פשוט, ולא תמיד הלקוחות מבינים את הניתוק. מבחינתם צריך להיות זמין כל זמן שהם צריכים אותך. אבל מסתדרים. החזיקה אותי הידיעה שאני חלק ממשהו גדול כל כך והיסטורי. שאני חלק מהחזרת הביטחון של אזרחי ישראל.