מעבר למים הזורמים – הצצה אל מאחורי הקלעים של משק המים הישראלי

יום המים הבינלאומי, המצוין מדי שנה בתאריך 22 לחודש מרץ, הוא הזדמנות מצוינת להעלות על הכתב את הישגי משק המים הישראלי, בהשוואה בינלאומית. המשק שלנו נחשב בין המתקדמים בעולם, מוזכר בדוחות רבים של גופים בינלאומיים, כמו ה-OECD והבנק העולמי כאחד מהטובים ביותר, ניתן לומר שנחשב בין שלושת הראשונים.

● בלעדי | עוד רגולציה על עסקים: התקנות החדשות שיחייבו להחזיק צוות כבאים
● מנהל רשות המסים מזהיר: הצעד הזה יכול לגרום ל"טיסה" של מחירי הדירות

לנו נראה טבעי וברור מאליו, כי כשפותחים ברז, זורמים מים, ואלו מים נקיים ובריאים, וכאשר אנחנו הולכים לשירותים ומדיחים את האסלה, הם נעלמים, ולא זורמים לנו ברחוב מתחת לבית. אולם, במדינות רבות בעולם, מים נקיים שזורמים בברז באופן קבוע הינם אירוע לא טריוויאלי ולעתים אף נדיר, ועל סילוק הביוב והטיפול בו - אפשר רק לחלום.

חצי ממדינת ישראל היא מדבר

מדינת ישראל ממוקמת באזור המכונה "חצי-מדברי". כמחצית משטח המדינה, מקו באר שבע ודרומה, הינו למעשה מדבר, עם ממוצע משקעים שנתי העומד על כ-100 מ"מ, כאשר העיר הדרומית ביותר שלנו - אילת, זוכה לממוצע משקעים של כ-20 מ"מ בלבד.

אז איך הגענו לנס הזה, של משק מים מאוזן, בר קיימא, המספק את צרכי המים של כלל המגזרים (ביתי, תעשייתי וחקלאי), וגם בתעריפי מים נמוכים בהשוואה בינלאומית?

ראשית, חוק המים, שחוקק עוד בשנת 1959, קובע, שהמים הינם קניין ציבורי ולאף גורם, לא ממשלתי ולא פרטי, לא יכולה להיות בעלות עליו. הדבר שונה לחלוטין בחלק ממדינות העולם, בהן קיימות זכויות על מקור המים, שנרכשו לעתים לפני עשרות ואף מאות שנים ויותר, והן מקנות זכות בלעדית לשימוש במי נהרות או במאגרים תת-קרקעיים, ללא קשר לצרכים של אחרים. חוק נוסף, חוק מדידת מים, חוקק עוד לפני כן בשנת 1955, והוא מחייב מדידת מים בכל שלב ושלב - מההפקה ממקור המים, האספקה והצריכה. השילוב של שני חוקים אלו, אשר אינו מאפשר בעלות פרטית על מקורות מים וגם - חיוב שימוש במים על פי מדידה מדויקת, הינם עמודי התווך בבסיס היציב של משק המים. 

הרשות הממשלתית למים ולביוב, מנהלת את משק המים הישראלי, בראייה מתכללת, תוך תכנון לטווח ארוך, של עשרות שנים קדימה. מתקני תשתית במשק המים, כגון מתקני התפלה, מצריכים השקעה כספית עצומה, ומוקמים לאחר הליך תכנוני ארוך. באמצעות ניהול על ידי גוף מקצועי, אשר מוודא כל העת, כי קיים מענה גם בטווח הארוך לצרכי המשק, ניתן להבטיח שצרכני המים יוכלו ליהנות מאספקת מים ושירותי הטיפול בשפכים, לשנים רבות קדימה. 

משק המים בישראל מתהדר בכמה נתונים, אשר לא תמיד ידועים לתושבי המדינה. 

כ-70% ממים המסופקים לשימוש ביתי ועירוני שלנו, מגיעים מחמישה מתקני התפלה, שפרוסים לאורך החוף, מחדרה בצפון לאשקלון בדרום. כל המתקנים הינם בבעלות פרטית, ומופעלים, כמעט כולם, בשיטה המכונה BOT, אשר מאפשרת שיתוף המגזר הפרטי בפרויקטים ממשלתיים. שני מתקני התפלה נוספים נמצאים בהליכי הקמה מתקדמים, ואנו כבר עובדים על תכנון מתקן ההתפלה השמיני, שאמור להתחיל ולפעול בתחילת העשור הבא. 

צרכי המים גדלים במקביל לגידול באוכלוסייה

האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב של מעט פחות מ-2% בשנה, ולכן צרכי המים גדלים. ויחד איתם גדל גם היקף הביוב שאנו מייצרים. הצורך לסלק את הביוב ולטפל בו מציב אתגר משמעותי, כיוון שישראל היא מדינה קטנה, ובשונה ממדינות רבות בעולם, הרואות את הפתרון הטבעי להזרמת הביוב לנחלים, בישראל אין מקום לפתרון זה, ואין לאפשר הזרמת ביוב בנחלים - ומשם לים. לכן, בעשורים האחרונים טיפל משק המים באיסוף כלל השפכים, טיפול בהם ושימוש במים מושבים (מי ביוב מטופלים ומטוהרים) לחקלאות. כ-85% מהמים המושבים נלקחים לטובת שימוש חקלאי. בתחום הזה ישראל נחשבת המובילה בעולם, והיא שומרת על מקומה בפסגה בפער רב ממדינות אחרות, שמנצלות כ-30% בלבד לחקלאות. מי הקולחים היום מהווים מקור מים חשוב ביותר לענף החקלאות, שמסתמך יותר ויותר על מים אלו, חלף מים שפירים. 

איבודי המים במערכת הארצית הינם נמוכים ביותר - רק כ-3% מהמים אינם מגיעים ליעדם הסופי ועוד פחות מ-10% בממוצע במערכת המים העירונית. זהו שיעור נמוך ביותר בהשוואה עולמית, וגם במדינות מתקדמות, שיעורים אלו נמדדים בעשרות אחוזים.

תקצר היריעה מלפרט את הישגי משק המים לאורך השנים. די לנו אם נסתכל על מדינות מתקדמות רבות בעולם, שסבלו וסובלות ממצוקת מים, למרות תנאי פתיחה טובים הרבה יותר מישראל. רבות מהן, מגיעות לארץ ללמוד על מודל ניהול משק המים המקומי ופועלות לאמץ חלקים ממנו אצלן. 

האתגרים עדיין הינם רבים, ויש עוד מהמורות לצלוח. אך, ביום אחד בשנה, יום המים הבינלאומי, דומני שניתן להסתכל בגאווה על משק המים המקומי, ולהודות למייסדי המדינה ולאנשי המקצוע שפעלו לאורך השנים, על מנת להקים כאן משק מים מפואר.