21 שנה אחרי שהתגרשו: האם אישה תקבל חצי ממניותיו של בעלה באגד?

פרטי המקרה: חברת "מנור התחדשות עירונית" העוסקת במיזמי בנייה מחזיקה ב־0.9% ממניות קבוצת "מנוס ייזום והשקעות". אלכסנדר ברודשאנדל המכהן כדירקטור במנוס ייזום והמנכ"ל שמואל חי ראובן הקימו חברה בשם "מנוס ניהול ואחזקות". מנור טענה שמנוס ניהול מתחרה במנוס ייזום ועושה שימוש במוניטין ובמשאבים של מנוס ייזום. לכן פנתה בבקשה לקבל לידיה את הפרוטוקולים של האספות הכלליות והדוחות הכספיים. מנוס ייזום סירבה לבקשה בטענה שהוגשה בחוסר תום לב כדי להטיל מורא ופחד ולחבל בפעילות החברה. מנוס ייזום לא קיימה מעולם אספות כלליות ולכן ביהמ"ש נדרש להכריע רק בדרישה לקבל את הדוחות הכספיים.

השופטת מרים אילני מביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבלה את התביעה וחייבה את מנוס ייזום להעביר את דוחותיה הכספיים לבעלת המניות. השופטת הסתמכה על סעיף 184 לחוק החברות המעניק זכות לבעלי מניות בחברה לעיין במסמכיה, וקבעה שהסעיף לא מקנה שיקול דעת לחברה לסרב. יחד עם זאת השופטת ציינה כי "לא ברור כלל שחברה שהוכיחה שהבקשה מוגשת תוך הפרת חובת תום הלב של בעל המניה, מנועה מלהתנגד לדרישה לקבלת הדוחות הכספיים", אך לא הכריעה בשאלה האם במקרים אלו ניתן לסרב לדרישה.

במקרה הנוכחי נקבע כי מנור נהגה בתום לב וכי יש בסיס מוצק לחששותיה בדבר התנהלות מנוס ניהול. "קבלת הדוחות הכספיים היא מחויבת המציאות שעה שנושא משרה במנוס ייזום מאשר שהוא עושה שימוש במשאביה לתועלתה של חברה אחרת שבשליטתו ובבעלותו". עוד הוסיפה כי "זכות העיון של בעל המניה במסמכי החברה נועדה להבטיח הליך תקין של קבלת החלטות ומניעת פגיעה בטובת החברה על ידי נושאי משרה שיש להם אינטרסים בחברות אחרות". מנוס ייזום חויבה לשלם 15 אלף שקל שכ"ט של מנור. את מנור ייצג עו"ד מוטי קניאל ואת מנוס ייצג עו"ד איתן ארז.

משמעות הפסיקה: חברה מחויבת למסור דוחות כספיים לבקשת בעל מניות. לא הוכרעה השאלה אם במקרים שהבקשה מוגשת בחוסר תום לב ניתן לסרב לה

מספר תיק: 46647-09-22

פרטי המקרה: בני זוג התגרשו בשנת 2003 כאשר בזמן נישואיהם רכש הבעל מניות באגד. בהסכם הפרידה הרכושי הוסכם כי "מניות אגד וניצב"א הרשומות על שם הבעל מהוות רכוש משותף של הצדדים, ולכן לכשיזוכה הבעל בשוויין תקבל האישה מחצית הזיכוי הנ"ל". האישה קיבלה במהלך השנים מחצית מהדיבידנדים שקיבל הבעל לשעבר.

בשנת 2019 הפכה אגד מאגודה שיתופית לחברה בע"מ. בהסכם לשינוי התאגידי נקבע שבעל מניה זכאי לקבל 100 מניות רגילות וכן תשלום של 450 אלף שקל. האישה קיבלה בשנת 2019 מחצית מהסכום שהתקבל. בשנת 2022 אושרה רכישת החברה על ידי קרן קיסטון בשווי של 4.77 מיליארד שקל, ולאחר מכן פנתה האישה לבית המשפט וטענה שהיא זכאית גם למחצית 100 המניות של בעלה לשעבר בחברה. בתביעתה טענה שבעקבות המכירה קיבלו חברי אגד אופציה למכור את המניות ב־2.2 מיליון שקל למניה.

הבעל טען כי מטרת התביעה היא למוטט אותו נפשית וכלכלית, התביעה קנטרנית מאחר שמדובר במניות חדשות שהתקבלו 20 שנה לאחר פרידתם, והאישה לא זכאית להן. עוד טען שהסכם הגירושים התייחס למניות אגד האגודה ולא למניות החברה, והאישה כבר קיבלה מחצית מהדיבידנדים של מניות האגודה.

השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התירה השבוע לפרסם את פסק הדין, שניתן בינואר, לפיו התקבלה תביעת האישה. נקבע שמחצית המניות החדשות שקיבל הבעל לשעבר בחברת אגד שייכות לאישה. נקבע שהתמורה שהתקבלה בגין פדיון מניית אגד בהסכם הגירושים הורכבה משני החלקים - המניות והתמורה - והאישה זכאית למחצית שניהם. "שני חלקי התמורה גם יחד מהווים את התצורה החדשה של מניית אגד שרכשו הצדדים בתקופת החיים המשותפים ומהווה רכושם המשותף".

נקבע שהאישה זכאית להירשם כבעלת מחצית מהמניות החדשות, ואם פעולה זו לא אפשרית לביצוע, על הבעל לשלם בתוך 90 יום מחצית משווי המניות ובכך יבוא לסיום פירוק השיתוף ברכוש המשותף. את הבעל ייצג עו"ד עדי כרמלי, את האישה ייצגה עו"ד חופית שקד.

משמעות הפסיקה: המניות החדשות הן התצורה החדשה של המניות שהיוו את הרכוש המשותף, ולכן האישה זכאית לשיתוף בהן

מספר תיק: 38942-10-22

פרטי המקרה: אדם קנה לפני 50 שנה שטח של חצי דונם בהוד השרון, עם מבנה שלא ניתן עבורו היתר בנייה מעולם. במהלך השנים הרוכש ביצע עבירות בנייה, בהן הקמה ללא היתר של שני בתים, בריכת שחייה, פרגולות ומחסנים. בשנת 2020 הוא הורשע בעבירות בנייה והוצא צו הריסה. מועד ביצוע הצו נדחה ובעל הקרקע ביקש לאשר לו תוכנית נקודתית להכשרת המבנים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של הוד השרון אישרה אותה בניגוד לעמדת השכנים המתגוררים בבית הסמוך.

השכנים הגישו ערר לוועדה המחוזית מרכז, וטענו שהתוכנית מאשרת עבירות בנייה חמורות וכי המחסן והפרגולה שנבנו ללא היתר נשענים על הגדר שלהם. הוועדה המקומית טענה שמדובר באדם המתגורר בבית, אין לו בית אחר וזהו מקרה סוציאלי שבו יש הצדקה לאשר את התוכנית.

ועדת הערר קיבלה את הערר, ביטלה את אישור התוכנית וביקרה את החלטת הוועדה המקומית. נקבע שהמטרה היחידה של התוכנית היא הכשרת בנייה בלתי חוקית ושהיא לא עומדת ב"מבחן המגרש הריק", שלפיו בוחנים אם התוכנית הייתה מאושרת תכנונית ללא הבנייה הבלתי חוקית. נקבע שבתוכנית יש חריגה גדולה במיוחד מקווי הבניין, המותירה מרווח קטן בהרבה מהמקובל בין המבנה לגבול המגרש - 2.19 מטרים במקום 6 מטרים. הוועדה הדגישה את החשיבות של שמירה על מרווחים בין המגרשים לטובת סביבה נעימה למגורים עם תנועת אוויר, אור שמש ופרטיות.

"אין הצדקה תכנונית לאישור התוכנית מלבד הצורך בהכשרת חריגות הבנייה" צוין בהחלטה, וכן נכתב שצמצום קו הבניין האחורי פוגע בשכנים ובאינטרס הציבורי. בראש הוועדה עומדת עו"ד מאיה אשכנזי. את העוררים ייצגה עו"ד נועה טלבי, את הוועדה המקומית ייצגה עו"ד אווה לוי.

תגובת עיריית הוד השרון: "חברי הוועדה סברו שבאיזונים הנדרשים בין ענישה על בנייה לא חוקית לבין פגיעה בבית מגורים הנמצא במקום שנים רבות, ניתן לאשר תוכנית מצומצמת. מגיש התוכנית הרס חלק מהמבנים והופקדה תוכנית מצומצמת שקבעה שכל בנייה חדשה תחייב הריסת המבנים והתכנסות לקווי הבניין המאושרים".

משמעות הפסיקה: תוכנית המכשירה בנייה לא חוקית תאושר בהתאם ל"מבחן המגרש הריק", לפיו בוחנים האם התוכנית הייתה מאושרת תכנונית בלי עבירות הבנייה

מספר תיק: ערר - ההש/1054/1123