מתיקוני נעליים ועד המחירים בצפון: הנתונים הרשמיים לא מחוברים למציאות

בהתאם לציפיות, מדד המחירים לצרכן הציג השבוע עליית מחירים מינורית של 0.1% בלבד. בנתונים עצמם התחבא סעיף חריג: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצאה לנכון לספר לנו על סעיף שדווקא כן "התייקר במיוחד" בחודש האחרון. מדובר, תחזיקו חזק, ב"תיקוני נעליים, שהתייקרו ביוני ב-2.1%". ולמה זה כל כך נהדר לפתיח של הטור, למרות שעיני לא צרה חלילה בפרנסתו של אף סנדלר? כי כל מי שחי פה יודע שמדובר בסעיף שאינו רלבנטי. אמנם לא מעט אנשים בצוק העתים מתקנים פה ושם נעל שנפתחה או עקב שנפל, משהו שמצריך מעט דבק מגע ואולי אפילו ביקור אצל סנדלר מדי פעם, אבל קשה לראות איך זה הופך לסעיף במדד.

● בהיקף של מיליארד דולר: יבוא הנפט של ישראל מהמדינה הזו מזנק בזמן המלחמה 
● האתגר האסטרטגי השקט: איך מתמודדים עם הזדקנות האוכלוסייה? 

הסנדלר היחיד שרובנו מכירים, אם בכלל, הוא גיבור השיר המפורסם של יורם טהרלב. זה ש"אינו עושה דבר" ורק חולם על נעליים שיתפור(!), ו"על כפיו אותם יביא לאליהו הנביא".

ועזבו את הרומנטיזציה המוגזמת שאנשים אוהבים לעשות לתקופה שהייתה ואיננה, ימים שבהם חייטים וסנדלרים נכחו כמעט בכל פינת רחוב. התקופה ההיא חלפה ואיננה. פה ושם יש אמנם סנדלרים - את אחדים מהם כנראה סוקרת הלמ"ס מדי חודש בחודשו, מי יודע כבר כמה שנים - אבל הם ככל הנראה בעיקר כאלה שפעם קנו חנות ברחוב והאינרציה משאירה אותם שם. ישנם אגב בשנת 2024 גם כמה עגלונים עם סוס, אבל אף אחד לא חושב שיש להם השפעה על מדד המחירים.

בצפון מתעלמים מהרקטות ומהכטב"מים

סעיף "תיקוני נעליים" הוא כמובן רק דוגמה חביבה. דוגמה אחרת, מהותית פי כמה, נוגעת למחירי הדירות בצפון הארץ. לפי אותה למ"ס, בחודש מאי (מחירי הדירות מגיעים אלינו תמיד בעיכוב של חודש, כך שמאי הוא החודש האחרון שדווח), עלו המחירים בצפון ב-0.6%. דומה לשינוי באפריל, ואחרי עלייה של 0.9% בחודש מרץ. השיא היה בדצמבר 2023, אז דווח על עלייה של 2.2% במחירי הדירות במחוז צפון - שיעור העלייה הגבוה ביותר בישראל, בהשוואה לכל המחוזות האחרים. בתל אביב, למשל, ירדו המחירים בחודש דצמבר ב-0.1%. בצפון נראה שידם של המוכרים הייתה משום מה על העליונה, אולי אם מניחים שכל הקונים עצמו עיניים אל מול גל הרקטות והכטב"מים שמכה בהם.

וקצת יותר ברצינות, ובלי לקחת מהצפון את העובדה שמדובר בחבל ארץ יפיפה ואת התפילות של כולנו שהוא יחזור במהירות לפרוח מחדש, כל בר דעת מבין שזו בעיה להמשיך לספור את מחוז צפון כאילו עולם כמנהגו נוהג. כשחצי מהמחוז נטוש כמעט לגמרי ו-70 אלף תושבים גרים במלונות או בדיור זמני. חברת המרכזים המסחריים ביג, למשל, שיש לה קניון גדול בקרית שמונה, מחריגה אותו מהמצגות ומהדוחות הכספיים האחרונים שלה (ורק מציינת בהערה שהוא "נותר סגור ברובו, למעט עסקים חיוניים"). מובן למדי.

האם אפשר לייצר מתמהיל הדירות שנקנות כעת בצפון הארץ, ומאופי הרכישות בעת מלחמה, מסקנות סטטיסטיות? כשברור למשל שערים כמו טבריה, עפולה וכרמיאל, היושבות באזור בטוח יחסית, באות על חשבון קרית שמונה ושלומי, ובעיקר משנות את המשקולות ואת המחירים בתוך המחוז? וכשכמובן אי אפשר עדיין להסיק מזה מסקנות לטווח ארוך?

התירוץ הישן והנוח הוא שזה לא באמת נורא כל כך. גם ככה, השינוי במחירי הדירות מופיע כבר יותר מ-20 שנה רק "לצד" מדד המחירים לצרכן, והוא אינו חלק מחישוב האינפלציה. כך שגם אם נוצרים עיוותים, אין להם משמעות קרדינלית עלינו כציבור. אבל זו בעיקר עצימת עין. השינוי בכל מחוז משתרשר ומשפיע על השינוי הארצי, מה שמחולל בהכרח נבואה שמגשימה את עצמה. אם המחירים בורחים, ואם הלמ"ס מציגה עלייה של 5% מתחילת המלחמה, אין פלא שרבים מרגישים שהם מוכרחים לקנות כמה שיותר מהר דירה.

שוברים את הראש כיצד לשקלל את ההנחות

ואם כבר עיוותים ובעיות סטטיסטיות, ובעיקר הקושי לעדכן את המשקולות ואת הסעיפים הנכונים נוכח התמורות המהירות בחיינו, ברשות המסים ובלמ"ס ממשיכים לשבור את הראש כיצד לשקלל את הנחות הקבלנים במדדי המחירים. הדיונים הללו נחשפו פה לפני מספר שבועות, אבל עדיין לא הצליחו להניב החלטות אופרטיביות.

בשני הגופים הללו מבינים שפשוט, זה לא יהיה. מאוד מסובך למשל לדעת באיזה מבצע ספציפי נמכרה כל דירה. או לחשב את ההשלכות של כל מבצע מימון על מחיר הדירה "האמיתי". אבל לא פחות מכך, הם יודעים שזה גם עלול לגלגל כדור שלג ולהוביל לדרישה מתבקשת וצפויה לתשלום מס רכישה מופחת על עסקאות (אם המחיר האמיתי נמוך יותר, למה שנשלם מס רכישה על המחיר הרשמי?). זאת, כשקופת המדינה זקוקה כל כך להכנסות ממסים.

כוכבי השבוע

מצוין: לא רק הכסף - הבשורה הגדולה של וויז

כולם מדברים על הכסף שאמורים לקבל מייסדי וויז, אם תושלם מכירתה לגוגל (כ-2.3 מיליארד דולר, כל אחד, לפני מס). מתעסקים גם בכסף שצפויה לראות מדינת ישראל עצמה, כ-10 מיליארד שקל לפחות, שיותר מתמיד יהוו משב מרענן לנפש עייפה במיוחד.

לפני הכסף האדיר, מוכרחים להתמקד בהישג עצמו - למייסדים, לחברה ולמדינה. לעובדה שענקית כמו גוגל, שנסחרת כיום בשווי אסטרונומי של 2.3 טריליון דולר, שמעסיקה ומתגמלת את מיטב המוחות בתחום הנדסת החשמל ומדעי המחשב, מעוניינת לקנות חברה צעירה, בקושי בת ארבע, שהקימו ארבעה ישראלים שנפגשו בצבא.

אסור להתרגל, בעיקר כי זה לא טריוויאלי. אולי ביום שאחרי המכירה, כשהמיליארדרים החדשים ישאלו את עצמם מה הלאה ואיך מוצאים אתגר חדש, יהיה פה מישהו מספיק חכם וצנוע לגייסם לשירות המדינה. שיעזרו לנו להמשיך את המומנטום לדור הבא. ¿

בלתי-מספיק: הבנקים רוצים שתתמקדו בשירות ולא בריבית

בזמן שהבנקים ממטירים עלינו מכל עבר קמפיינים יקרים שמספרים עד כמה השירות שלהם אישי, זמין ונהדר, נערך השבוע דיון בוועדת הכספים בנושא קריטי פי כמה, אבל כזה שהבנקים לא יפרסמו בראש חוצות. זאת, אף שהרווח שהם גוזרים עליו כנראה חשוב להם בהרבה מרוחב החיוך של הפקיד בכניסה.

הדיון עסק, ולא בפעם הראשונה, בסמכות בנק ישראל להתערב בריביות הבנקים, בדגש על הריבית לרבים שלא מצליחים להחזיק ראש מעל המים וסוחבים אוברדראפט (יתרה שלילית בעו"ש). כמה רבים? בכסף, בבנק ישראל ציינו שמדובר על כ-10 מיליארד שקל. הריבית הממוצעת שהם משלמים עומדת על 12%. לבנקים זה אומר רווח של יותר ממיליארד שקל בשנה. עבור משפחה ישראלית שנלחמת ביתרה שלילית של 100 אלף שקל, זה אומר עוד 12 אלף רק בשביל הריבית. זאת מכניסה רבים למרוץ אחרי הלוואות אחרות, בלופ שלא נגמר לעולם.