המתיחות במזרח התיכון הגיעה לנקודת רתיחה. האם עדיין אפשר למנוע מלחמה אזורית

קרוב לחצי מיליארד שקל. זו העלות המוערכת של פעולת המנע הישראלית בלבנון. כ־100 מטוסי קרב השמידו אלפי משגרים שכוונו דרומה, במתקפה הנרחבת ביותר של צה"ל נגד חיזבאללה מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". על אף המתקפה, בחיזבאללה הצליחו לשגר לישראל כ־320 רקטות וכטב"מים, במה שעשוי להעיד על היקף התוכנית המקורית - כ־6,000 רקטות וכטב"מים לפי הערכות בצה"ל. בינתיים, בארגון הטרור השיעי טוענים: "פגענו ביעדים בצפון תל אביב".

● חימושים בכחצי מיליארד שקל: המספרים מאחורי מתקפת המנע של צה״ל
● ראיון | "חיזבאללה הושפל, סביר שינסה שוב להוציא התקפות על יעדים אסטרטגיים

בזמן שבקהיר פועלים צוותי משא ומתן להביא להפסקת אש ברצועת עזה ולהחזרת החטופים, מצטברות העדויות כי העימות בין ישראל לחיזבאללה כבר לא בהכרח קשור לגיבוי לחמאס.

"המתקפה נגד חיזבאללה עלתה, ככל הנראה, כ־120 מיליון דולר", אומר לגלובס בכיר בתעשיות הביטחוניות. "חישוב של כ־4,000 פצצות JDAM כפול 25 אלף דולר לאחת מסתכם בכ־100 מיליון דולר. הפעלה של כ־100 מטוסים במשך שש שעות מוערכת בכ־18 מיליון דולר נוספים, וכן הפעלת כטב"מים במשך כ־12 שעות עולה כ־1.08 מיליון דולר. כל זאת, ללא חישוב עלויות נדרשות, כמו שכר מילואים".

בשורה התחתונה, רצף חילופי המהלומות החל מפגיעת הרקטה שרצחה 12 ילדים ובני נוער במג'דל שמס ביולי, דרך חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר שלושה ימים לאחר מכן, והמתקפה הישראלית - מביאות את כל המרחב לכדי נקודת רתיחה שלא הייתה כמותה. גלובס סוקר התרחישים המרכזיים בזירות השונות, בזמן שניכר כי לחמאס, למעט שיגורים ספורדיים לישראל, לא נותר היקף איום משמעותי על ישראל.

ניסיון לשדר הצלחה

לבנון היא מדינה נחשלת עוד הרבה לפני מלחמת חרבות ברזל. הכלכלה שלה מרוסקת, ולפני כשבוע תחנת הכוח זהראני, היחידה שעדיין פעלה, הושבתה בשל מחסור בדלק. מאז אלג'יריה אמנם נרתמה למשלוח דלק, אבל זה כמו "טיפה בים" המשבר הלבנוני.

ואולם, בזמן שמדינת לבנון ואזרחיה חוששים מהשלכות מלחמה כוללת עם ישראל, מה שמעסיק את חיזבאללה זה הניסיון לשדר הצלחה, למרות המתקפה הישראלית. בערוץ אל־מיאדין הלבנוני שמקורב לחיזבאללה טענו, כי התגובה על חיסול פואד שוכר, "בוצעה בהצלחה". לטענתם, השיגור של אותם 320 רקטות וכטב"מים התבצע במטרה להעסיק את מערך ההגנה האווירית של ישראל, כדי שכטב"מים יפגעו בבסיס צבאי אסטרטגי.

"את המתקפה הנוכחית אני מגדיר כדקירת מנע, בשונה ממלחמת מנע שזו החלטה פוליטית כדי למנוע מהאויב לתקוף", ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "ניתן לעשות זאת כמו במבצע מוקד ב־1967 עם חמישה סבבי גיחות, או במלחמת לבנון השנייה בליל הפאג'רים. המטרה של המלחמה הזו היא למנוע התקפה, להעביר את העימות לשטח האויב ולהכריע. אם לא עשית זאת, עשית דקירה. זה לא ימנע ממנו שיגורים כעת, וזה לא ימנע בעתיד, כי זה לא פגע ביכולות הבסיסיות שלו. דקירה שמטרידה, ולא יותר מכך. אני לא מתרשם מהדקירה, חיזבאללה עוד מסוגלים להגיב, ישראל לא הכריעה דבר".

הסימן הראשון להיערכות האזורית למתקפת חיזבאללה הגיע למעשה כבר בשבת בבוקר, כשרמטכ"ל צבא ארה"ב צ'ארלס בראון הגיע לביקור פתע במזרח התיכון. "צ'ארלס בראון הגיע כי כל המערכת של פיקוד המרכז האמריקאי עובדת, והאמריקאים מנהלים את האופרציה", מסביר יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס וראש המטה המדיני של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני. "בדיעבד, אין ספק שהיה די אינפורמציה כדי להבין שמשהו קרה ומתי הוא קורה".

מסרים כפולים

המתקפה הישראלית נגד חיזבאללה יצאה לפועל כשעל הפרק עומד איום גם מצד איראן לנקמה על חיסולו של אסמעיל הנייה במתקן של משמרות המהפכה בטהרן. במקרה האיראני, כבר התקבלה דוגמה לאופן הפעולה: 185 כטב"מים , 110 טילים בליסטיים ו־36 טילי שיוט שוגרו לישראל ב־14 באפריל. רק 1% פגע ביעדים.

לאיראן יש אתגר שאין לחיזבאללה בהיעדר גבול עם ישראל, והמרחק שהאיומים צריכים לחצות עד לכאן גדול. הקושי ביירוט מתקפה מאסיבית כפי שתכננו חיזבאללה ממרחק שכזה, עשוי להסביר את המתקפה של ישראל, שלא חיכתה בהגנה. מי שכן מחכים בהגנה במרחב עם כוחות אדירים, כולל שתי נושאות מטוסים ומאות טילי שיוט, הם הכוחות האמריקאיים. אלא שאלו עושים זאת בעיקר מול איראן.

"הנוכחות האמריקאית מיועדת בראש ובראשונה להרתעה, שהרי לארה"ב אין רצון שתיפתח מערכה כוללת", מסביר יקי דיין. "ברמה השנייה, הנוכחות הזו מיועדת להגנה כפי שראינו ב־14 באפריל. ההרתעה נובעת לא רק מההגנה, אלא גם כי יש צוללת עם 150 טילי טומהוק. אך כשביידן אומר Don’t ואיראן משגרת ב־14 באפריל, זה מראה שההרתעה לא מספיק ברורה. המעגל השלישי, התקפה, לא קיים בממשל, וככל שנתקרב לבחירות בנובמבר, אנחנו עשויים לראות אותו אף פחות".

דיין מציין כי הנשיא ג'ו ביידן הוא ציוני והסיוע שהוא דואג להעביר לישראל הוא יוצא דופן, אבל הממשל לא מציג התקפיות. "זה בא לידי ביטוי כבר מתחילת הממשל עם היציאה מאפגניסטן שהזכירה את היציאה של ברק מלבנון. היה קונצנזוס למהלך, אבל השאלה היא כיצד: היציאה החפוזה הותירה אלפי משת"פים מאחור וזה שידר מסר רע".

מנגד, מי שדואגים להעביר מסרים כל העת אלו האיראנים, אבל אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי אלו מסרים בעלי משמעות כפולה. "חמינאי בעצמו דיבר על שימוש בלוחמה פסיכולוגית עד הסוף והשווה זאת ללוחמים במלחמת איראן־עיראק, אך מנגד גם דיבר על נסיגה טקטית. כל הפרשנויות באיראן מבטאות שכל מה שנעשה לישראל עד עכשיו במסגרת המערכה הרב־זירתית, הוא המענה היום־יומי. קרי, לא צריך מענה מיוחד. האיראנים עדיין נמצאים בהשהיה, שבעיניי מיועדת להביא אותם ליצירת יתרון בדמות איום גרעיני וזהו האירוע המרכזי. האירוע הנוכחי מציב אותם בסיטואציה שבה הם מבינים כי ישראל תקפה את חיזבאללה בגיבוי אמריקאי, התקיפה הישראלית בחודיידה הוכיחה כי המרחק אינו מהווה אתגר עבור ישראל, וזה נותן להם חומר למחשבה לגבי הצעדים הבאים".

זירה שבה האיראנים פועלים כל העת היא התעשיות הביטחוניות. ישראל נחשבת למובילה עולמית, אבל גם איראן מתקדמת בעצמה בקצב קבוע. במסגרת התערוכה הביטחונית "ארמי 2024" שהתקיימה לאחרונה במוסקבה, למשל, איראן חשפה את החימוש המשוטט (רחפן מתאבד) החדש שלה "בוואר B1". משקל ההמראה המקסימלי של הרחפן הוא 7 ק"ג, והוא נושא מטען במשקל 2 ק"ג. נוסף על כך, ראש הנפץ יכול להכיל 40 מוטות מתכת או 200 שברים במשקל 1.5 גרם, במטרה להרחיב את הפגיעה.

רותם מי־טל, מנכ"ל חברת אסגארד מערכות המתמחה ביישומי בינה מלאכותית ופיתוחים טכנולוגיים לצרכים בטחוניים, מציין כי בין ישראל לבין איראן מתפתח "משחק" של ייצור ופיתוח תעשייה צבאית בזמן אמת. "מצד אחד, יש את יכולת הייצור של התעשיות הבטחוניות הישראליות והרכש הביטחוני מארה"ב לטובת צרכי מערכת הבטחון, בין השאר קיטי הסבה JDAM של חימוש אווירי. מצד שני, יש את כל ערי התעשיות הצבאיות של איראן עם השרשרת אספקה המפותחת שלה, את סדנאות ייצור הרקטות והכטב"מים התת־קרקעיים בלבנון ואפילו את בתי המלאכה האיראניים לייצור מל"טים מתאבדים בתימן, סוריה ועיראק. בתחרות המשאבים בין מתקפות מנע של חיל האוויר לבין ייצור אין סופי איראני־לבנוני, התלות היא בכסף - דולרי סיוע וריאלים פרסיים".

הזירות הנוספות

במסגרת המערכה הרב־זירתית ישנן זירות אסטרטגיות רבות, כשבולטות בהן תימן וסוריה בניגודיות ביניהן. בתימן, המורדים החות'ים שולטים על כשליש משטח המדינה, אבל חולשים על כ־70%־80% מהאוכלוסייה, ומכאן עוצמתם. הם עדיין תוקפים באופן תדיר ספינות במרחב הים האדום, אבל מאז המתקפה הישראלית על נמל חודיידה לפני כחודש - הם ספגו מכה קשה לענף הנפט, שמניב להם הכנסות שנתיות בסך כ־1.8 מיליארד דולר.

 תומכי בחות'ים בתימן, הפגנה בעד עימות מול ישראל / צילום: ap

החות'ים בהובלת מנהיגם עבד אל־מלכ אל־חות'י ממשיכים לאיים על ישראל בנקמה, אבל זו טרם התרחשה. "ארה"ב של ביידן, בניגוד לטראמפ, עובדת על קואליציות", מסביר יקי דיין בנוגע להתרחשויות בים האדום. "ממשל ביידן לא התנהל בצורה נכונה מול החות'ים כבר כשהוציא אותם מרשימת ארגוני הטרור, והמשיך לאופן שבו טיפל במתקפותיהם. מנגד, תקיפה משמעותית אחת של צה"ל בנמל חודיידה שינתה את המשוואה. זה מוכיח שאם הממשל לא היה רק משחק הגנה, אלא גם התקפה - אז התוצאות היו אחרות".

מדינה שבה מתקיימת משוואה אחרת לגמרי היא סוריה, שבה ישראל, לפי פרסומים זרים, תוקפת באופן תדיר כבר כמה שנים. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל התבצעו שיגורים לעבר ישראל מסוריה, אבל בהחלט אי אפשר להעמיד את הגיבוי של דמשק לציר ההתנגדות בהובלת איראן בשורה אחת עם חיזבאללה והמורדים החות'ים. יתרה מכך, ייתכן כי להיפך.