לפני פחות מחודש נהרגו חסן סואעד, בן 21, וארג'ואן מנאע, בת 24, מפגיעת רסיסים של טילים ששיגר חיזבאללה לעבר מרכז מסחרי במג'ד אל-כרום. מאז נרשמו אזעקות רבות ופגיעות ביישובים הערביים ברחבי הארץ, לא רק אלה הקרובים לגבול הצפון, אולם יישובים אלה סובלים ממחסור חמור במקלטים ציבוריים ובתשתיות מיגון.
● המשרוקית | האם מספר מקרי הרצח בחברה הערבית זינק?
● בני זוג מצפת ניסו למנוע משכנתם הקשישה להקים ממ"ד בחצר הבניין. מה קבע בית המשפט?
"עצב שורר בכפר, אנחנו חיים במצב של פחד ומתח, חוששים לחיינו ולחיי ילדינו", אמר לגלובס עו"ד חוסיין מנאע, פעיל חברתי וראש ועד ההורים במג'ד אל-כרום, לאחר האסון שבו נהרגו סואעד ומנאע. "אנחנו חיים ללא ביטחון, איננו יודעים מה לעשות בעת נפילת הרקטות".
זו אינה הפעם הראשונה שבה מג'ד אל-כרום מתמודדת עם נזקי המלחמות. במלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, נהרגו ארבעה מתושבי הכפר. מנאע מדגיש: "הפעם ציפינו שיספקו לנו יותר מקלטים, אך למרבה הצער, דבר לא השתנה".
מנאע מספר כי במג'ד אל-כרום ישנם רק שישה מקלטים ניידים, שאינם מספקים מענה לצרכי האוכלוסייה המונה כ-20 אלף. לדבריו, "החיים החברתיים השתנו: אנשים נשארים בבתיהם ויוצאים רק בעת הצורך. אנחנו משלמים בחיינו את מחיר מדיניות האפליה. נפילת רסיסים מתרחשת באופן יומיומי. אין לנו תקווה מהממשלה הזו".
התושבים השיקו קמפיין תחת הסיסמה "החיים שלנו לא זולים", במטרה להקים פורום מקומי שייצג אותם וידרוש את זכויותיהם מול המשרדים הרלוונטיים. מנאע מספר שבעקבות הקמפיין, פיקוד העורף אכן הביא ליישוב כמה מקלטים ניידים - אולם מספרם אינו מספיק.
מג'ד אל-כרום אינו היישוב הערבי היחיד שנפגע מהירי מהצפון. בשבוע האחרון של אוקטובר נפגעו עשרה בני אדם כתוצאה מפגיעה ישירה בבית בטמרה, ביניהם אישה בת 57 שנפצעה באורח קשה.
אנאדל אבו אל היג'א, תושבת טמרה, מספרת: "יש רק מקלט אחד בשכונה שבה אני גרה, והוא נמצא בתוך בית של אחד השכנים. כשנשמעת האזעקה, אנחנו הולכים אליו, אבל לוקח לנו שתי דקות להגיע למרחב המוגן, כשזמן ההתגוננות הוא דקה. כשנפל הטיל בפעם האחרונה, היו אנשים שנפגעו רק כי לא הספיקו להגיע למרחב המוגן. גם בבתי ספר רבים אין מקלטים, או שהכמות לא מספיקה".
לדבריה, "החיים היומיומיים מושפעים מכך, אנחנו לא מרגישים בטוחים אפילו בתוך הבתים שלנו, אני חוששת לצאת לעבודה. לפני כמה ימים יצאתי עם חברה לקניות, נשמעה אזעקה, ולא ידענו לאן ללכת. לפני כמה חודשים פנינו לעירייה והם אמרו לנו שהם מחכים לתשובת פיקוד העורף. אני מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב".
נאיף יאסין, חבר במחלקת ביטחון והחירום בעיריית שפרעם, מספר כי בעירו, המונה כ-43,603 תושבים, יש בסך הכול שבעה מקלטים, מתוכם רק חמישה מתפקדים, והם נמצאים רק בארבע מתוך 16 השכונות בעיר. ל-65% מהבתים ביישוב אין מקלט או ממ"ד.
הבעיה: מחסור במיגון פרטי וציבורי
זה המצב ברוב הרשויות הערביות. לפי דוח מבקר המדינה משנת 2018, מתוך 71 רשויות מקומיות ערביות שנבדקו, רק ב-11 קיימים מקלטים ציבוריים, וגם בהם חסר ציוד חיוני כמו תאורת חירום, אמצעי תקשורת ועזרה ראשונה. המקלטים אינם מונגשים לנכים.
סקר של המשרד לשוויון חברתי שנערך בנובמבר 2023 ברשויות המקומיות הערביות העלה תמונה מדאיגה: ל-60% מהרשויות אין מקלטים ציבוריים כלל. 65% מהן דיווחו על אחוז נמוך של משקי בית שיש להם ממ"ד. 70%-85% מהרשויות אינן מחזיקות בכלי רכב תפעוליים לשעת חירום, כגון מנופים, רכבי ביטחון ורכבי גרר. שליש מהרשויות אינן מחזיקות גנרטורים זמינים לשעת חירום.
מחקר אחר, של הרשות לפיתוח כלכלי במשרד לשוויון חברתי, מציין שבאזור כביש 85, המפריד בין נחף ודיר אל אסד, בענה ומג'ד אל-כרום, ישנם שני מקלטים ציבוריים בלבד, אף שמספר התושבים ביישובים האלה עומד על 16.3 אלף. לעומת זאת, בכרמיאל הסמוכה, שבה יש כ-50 אלף תושבים, ישנם 126 מקלטים ציבורים.
נתונים מדאיגים נמצאו גם במוסדות החינוך. כך, על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אשר פורסם בנובמבר 2023, בכ-29 אחוזים מבתי הספר בפיקוח ממלכתי-ערבי אין כלל מיגון או שהמיגון בהם הוא נמוך, בעוד הנתון המקביל בבתי ספר ממלכתיים עבריים וממלכתיים דתיים הינו 13% ו-12% בהתאמה.
כן עלה מהדו"ח כי קיימת שונות גדולה בין הרשויות המקומיות מבחינת רמת המיגון. "כך, בכ־21% מבתי הספר ביישובים הבדואיים בנגב אין כלל מיגון, ויש רשויות בדואיות שבהן המחסור במיגון גדול במיוחד, כגון המועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר, שבהן במחצית מבתי הספר (48%) אין כלל מיגון".
אמיר בשאראת, מנכ"ל הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות, מציין כי לכ-50% מהתושבים הערבים אין מרחב מוגן בתוך מבני המגורים, וכי מיעוט המרחבים המוגנים ביישובים הערביים מלמד על אפליה ברורה שפוגעת גם בעסקים: "תושב כרמיאל שיש לו מרכז מסחרי ובו מקלט יוכל להמשיך לעבוד וזה מאפשר רציפות תפקודית. לעומת זאת, במג'ד אל-כרום היעדר המיגון פוגע בעסקים שאינם יכולים לפעול כרגיל".
דו"ח מבקר המדינה העריך את העלות התקציבית של המיגון בחברה הערבית בקרוב ל-2 מיליארד שקל: 1.6 מיליון שקל למענקים לאוכלוסיות ללא מיגון כלל ולאוכלוסיות מיוחדות, ועוד 0.3 מיליארד לבעלי מיגון משותף.
הפתרונות: "צינורות בטון זה אלתור"
בינתיים, המיגון ביישובים הערביים לא תוקצב ואפילו המיפוי התקדם אך בקושי. לאחרונה הובאו כ-30 מיגוניות ל-14 יישובים ערביים בצפון הארץ, במימון של המשרד לשוויון חברתי, בתקציב של 1.6 מיליון שקל.
בשאראת מעיר שזהו "פתרון חלקי מכיוון שהן קטנות ומספרן אינו מספיק. במג'ד אל-כרום, לדוגמה, נוספו רק שש מיגוניות מתוך 48 הדרושות. התקציבים שהוקצו קטנים מאוד ואינם מספיקים לגשר על הפער הקיים".
אז מה אפשר לעשות?
"בכל הקשור למיגון הציבורי, במישור המיידי, הרשות לפיתוח כלכלי במשרד לשוויון חברתי הולכת להוסיף עוד 60 מיגוניות בימים הקרובים.
"בטווח הארוך חובה לבנות מקלטים ציבוריים. שהרשות המקומית תמפה כמה חסר בכל שכונה, תקבל מימון מהמדינה ותקים מקלטים שבשגרה ישמשו עמותות וחוגים ופעילויות שונות ובחירום ישמשו מקלט. אם יש מישהו שמתחזק אותם באופן שוטף, זה לא מוזנח. הוקמה מינהלת לצפון, וצריך שיהיה פרויקטור לעניין הזה".
מה עם פתרונות יותר מהירים?
"יש מקומות שבהם הניחו צינורות בטון גדולים פתוחים. הצינור הוא פתרון מאולתר כי הוא לא מגן מרסיסים ואנחנו חוששים שהמאולתר והזמני יהפוך הופך להיות קבוע.
"בעיה נוספת היא איפה לשים את המיגוניות. ביישובים הערביים אין הרבה מרחבים פתוחים וכל מיגונית זה 50-60 מ"ר. צריך להפקיע שטחים. פעם הפרשה לשטחי ציבור הייתה חסם גדול, אבל היום בשכונות החדשות מפרישים 40%, ואני חושב שלצרכי מקלט זה אפשרי אפילו בשכונות קיימות".
ומה באשר לממ"דים בבתים?
"במישור התכנוני-רגולטורי צריך להקל על בניית ממ"ד. היום בודקים אם יש בכלל היתר לבנייה ואם הבית נבנה בהתאם, אבל יש ביישובים הערביים יש בתים שלא נבנו ככה, אז לא צריך לקשור את הדברים. שיתנו להוסיף ממ"ד. במישור המימון, עלות הקמת ממ"ד היא כ־150 אלף שקל. אם המדינה תיתן מענק של 10,000 שקל עד 20־30 קילומטר מהגבול, זה יתמרץ אנשים להוסיף ממ"ד לבית".
במשרד לשוויון חברתי ובפיקוד העורף מסרו לגלובס שהמיגון באחריות הרשויות המקומיות.
הכתבת השתתפה בקורס העיתונאים הכלכליים בחברה הערבית של גלובס ועמותת אעלאם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
