דלק רכב יצאה למסע רכישות בשווי חצי מיליארד שקל. מה עומד מאחורי המהלך

שנת 2025 מסתמנת כשנת מפנה סוערת עבור שוק הרכב הישראלי. זרם המותגים החדשים מסין לא מגלה סימני דעיכה, התחרות על כל מכירה שוברת שיאים ועתיד פלח הרכב החשמלי בסימן שאלה לאור שינויי המס. במקביל שוק הרכב בתקינה אירופית, שממנו נגזרים רוב הדגמים בישראל, עובר טלטלה בעקבות החמרת התקנות הסביבתיות ב־2025.

● המכוניות החשמליות ייעלמו? הדגם החדש שישטוף את כבישי ישראל 
● רגע לפני סוף השנה, כך תמנפו את הלחץ של היבואניות כדי לקנות מכונית בהנחה 

השינויים הללו מאלצים אפילו קבוצות יבוא רכב ותיקות ויציבות לצאת מאזור הנוחות שלהן ולהיכנס למסלול מואץ של פיתוח עסקי כדי "להישאר בתמונה". את ההמחשה הטובה ביותר לכך ניתן למצוא בדוח הרבעוני של חברת דלק מערכות רכב , שבעבר הייתה ממובילות השוק וכיום מחזיקה בנתח של כ־7% בלבד. בשבועות האחרונים דיווחה החברה על שני מהלכים אסטרטגיים, שטרם הושלמו - רכישת זיכיון השיווק של היצרנית הסינית "דונגפנג", על כל שלל מותגיה, מידי "מטרו" ורכישת השליטה בחברת סחר הרכב "יורודרייב".

המספרים מאחורי הזיכיון

דלק "התפזרה" בשנים האחרונות לפעילויות עסקיות חיצוניות דוגמת מיחזור ואנרגיות חלופיות (בעלת השליטה בחברת "ורידיס") אולם העוגן ומקור ההכנסות המרכזי שלה במשך עשורים היה ונותר ייבוא רכבי מאזדה, פורד וב.מ.וו.

בשנה שעברה היא החלה לאמץ קו אקטיבי יותר בשוק הרכב כאשר המהלך הראשון היה קבלת זיכיון הייבוא של NIO הסינית, מותג נישה שפועל בפלח היוקרה (300־500 אלף שקל). אבל ברבעון האחרון של 2024 נראה שדלק רכב הורידה את הרגל מדוושת הבלם והחלה להאיץ.

במרכז העניין נמצאת ההתקשרות של דלק רכב עם מטרו מוטור לרכישת זיכיון הייבוא של "דונגפנג", מחברות הרכב הגדולות בסין. הזיכיון הוענק למטרו באפריל השנה, ככל הנראה אחרי שהתחייבה למלאים גדולים. לאחר מכן הוחלט למכור את הזיכיון לדלק רכב. העסקה העלתה לא מעט סימני שאלה בענף גם לנוכח מה שנראה כ"מחיר מציאה" לזיכיון כזה, כ־110 מיליון שקל בלבד; וגם לאור העובדה, שמטרו הודיעה רק בחודש מרץ השנה על קבלת הזיכיון, והיא טרם החלה את השיווק.

אולם הדוח הרבעוני של דלק רכב חושף כי דלק רכב התחייבה לשלם למטרו 110 מיליון שקל "בתוספת עלות מלאי ורכוש קבוע כפי, שמופיע בספרי מטרו, ומע"מ כדין. עלות המלאי מוערכת ב־275 מיליון שקל... דלק מוטורס תיטול את מלוא התחייבויותיה של מטרו בהתאם להסכמי היצרן לרבות תשלום עבור מלאי הרכבים והתחייבות לפתיחת אולמות תצוגה".

כלומר הזיכיון הסיני יעלה לדלק רכב לא 110 מיליון שקל אלא כמעט 400 מיליון שקל. אולי אף יותר אם לוקחים בחשבון את ההתחייבות להקמה של רשת אולמות תצוגה עצמאיים בפרישה ארצית.

המספרים מספקים הסבר אפשרי לשאלה "מדוע מטרו נאלצה לוותר על הזיכיון תוך זמן כה קצר". מלאי בשווי 275 מיליון שקל שקול להתחייבות של מטרו לרכוש מהיצרן הסיני 3000־3500 כלי רכב כבר בפתיחה. זו כמות משמעותית של כלי רכב של מותג, שטרם עבר את טבילת האש שלו בישראל ואפילו לא באירופה. רוב המלאי יגיע עד סוף השנה הנוכחית.

לא מן הנמנע שההתחייבות של מטרו לרכש המלאי הכריעה את הכף לטובת החלטת היצרן להעניק לה את הזיכיון למרות, שהיא התמודדה עליו מול קבוצות רכב גדולות ועתירות מזומנים. אבל מימון מלאי כזה הוא אתגר פיננסי רציני ליבואניות קטנות. לפיכך ייתכן שמטרו נזקקה ל"אקזיט".

הרגולציה מאתגרת

מדוע החליטה דלק רכב "להמר" בסכום כזה על הזיכיון? אחת הסיבות היא, כנראה, מה שמתחולל בזירת הרגולציה האירופית.

בשנת 2025 עתיד האיחוד האירופי להחמיר משמעותית את רף הפליטה הממוצע המקסימלי של הפחמן הדו־חמצני המותר בדגמים חדשים של כל יצרן רכב שרוצה לשווק באירופה. הקנסות הפוטנציאליים על חריגות מהמותר יכולים להצטבר למאות מיליוני יורו ואף למיליארדים. מצב זה מדאיג את תעשיית הרכב ומאיים במיוחד על יצרני רכב, שטרם התקדמו בכל הנוגע לפיתוח רכבים "ירוקים".

 גיל אגמון, בעל השליטה בדלק רכב / צילום: איל יצהר

הרגולציה החדשה מאתגרת גם את יצרניות הליבה המסורתיים של דלק רכב בשוק ה־MASS בישראל, מאזדה ופורד. שתיהן העדיפו להתמקד בעשור האחרון בשוק האמריקני הרווחי ואיחרו לעלות על "הרכבת החשמלית" באירופה. אמנם שניהם מייצאים לישראל גם דגמים בתקינה אמריקנית, אבל מדובר לרוב בדגמי נישה יקרים.

מאזדה היפנית מאמצת בשנים האחרונות מדיניות "פרמיום" ועיקר השיווק שלה באירופה מתמקד בדגמים עם מנועי בנזין מסורתיים או דגמי פלאג־אין יקרים. עדיין לא ברור איך והאם תצליח מאזדה להתמודד עם רגולציית הפליטה האירופית ב־2025. חוסר הוודאות יוצרת מוטיבציה לדלק רכב להצטייד במותג MASS חדש.

מדלק רכב נמסר כי גם למאזדה וגם פורד יש תוכניות למעבר לרכב חשמלי מופחת פליטות ותמשיך להיות להם נוכחות באירופה.

חצתה קו אדום?

עוד מהלך מהשבועות האחרונים הוא ההודעה של דלק רכב על כוונתה לרכוש מניות שליטה (כ־51%) בחברת סחר הרכב "יורודרייב" תמורת 100 מיליון שקל. יורודרייב מפעילה שתי חטיבות מרכזיות, סחר ברכב חדש, בעיקר רכבי יוקרה, וליסינג תפעולי לארגונים. על פי נתונים שפרסמה שנה שעברה צי הליסינג שלה מונה כ־3,500 כלי רכב, כלומר "חברת בוטיק" במונחים של התעשייה הזו.

קשה לדעת אילו משתי הפעילויות הללו היוותה מוטיבציה של דלק רכב להיכנס לעסקה. מחד גיסא, לדלק יש שני מותגי פרימיום ובקרוב עוד אחד (VOYAH) אם תתממש עסקת דונגפנג. לפיכך נגישות לחברת סחר, שמתמחה בשיווק רכבי יוקרה, יכולה לפתוח לה עוד דלתות לפלחי שוק ממוקדים כמו עסקאות טרייד אין, גלגול עודפים ועוד.

מאידך גיסא, ליסינג תפעולי הוא תחום חיוני כיום לכל יבואן. דלק נמנעה עד כה להיכנס ישירות לתחום הזה כדי לא להתחרות בחברות הליסינג הוותיקות. אבל כאמור הזמנים משתנים וככל שיותר ויותר יבואנים מפעילים מערכי ליסינג עצמאיים בתור "זרוע מכירות", שמאפשרת להם להתמודד בסביבה תחרותית מתעצמת, נראה שגם דלק רכב נאלצה לחצות את מה שהיה עבורה בעבר "קו אדום".

בשורה תחתונה הסיטואציה כולה שולחת מסר לרשות התחרות ולמשרד הכלכלה, שפועלים כיום לבצע "הפרד ומשול" בענף ייבוא הרכב ולהכניס שחקנים חדשים לענף: רגולציה תחרותית היא לא "מטה קסמים", שיכול להעלים מחסומי כניסה לשוק הרכב. בשוק הנוכחי, ייבוא יציב של מותג חדש, שיבטיח את האינטרסים של הצרכנים בכל הנוגע לשירות ושמירת ערך של הרכב לאורך זמן, דורש שחקנים עם כיסים עמוקים והשקעות עתק בתשתית לוגיסטית ושיווקית.