האם נתניהו סירב לכל ירידה מרמת הגולן במו"מ עם סוריה?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: בנימין נתניהו
מפלגה: הליכוד
|מקום פרסום: מסיבת עיתונאים
ציטוט: "התעקשתי להישאר על הגולן... אמרתי: 'לא נרד מהגולן'"
תאריך: 9.12.24
ציון: מטעה

על רקע התפרקות משטר אסד וההתפתחויות ברמת הגולן, נשאר ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים שכינס על כך שלפי עדויות, הוא הציע בעבר לסגת מהגולן במסגרת משא ומתן עם סוריה. על כך השיב נתניהו שמדובר ב"פייק ניוז": "הסיבה שלא יצא שום דבר כי אני התעקשתי להישאר על הגולן וברגע שמשטר אסד הקודם - כן, חפז אל-אסד - הבין את זה, הוא ניתק כל קשר. אמרתי לא נרד מהגולן. פשוט". בדקנו האם זו אכן הייתה עמדתו ההיסטורית של נתניהו.

ראשית, הסבר קצר על הגבול בין ישראל לסוריה. כפי שמסביר בספרו "מבוך מזרח תיכוני" פרופ' איתמר רבינוביץ', אין למעשה גבול מוגדר בין ישראל ובין סוריה. ב-1923 צרפת ובריטניה חתמו על הסכם שסרטט את קו הגבול שהפריד בין סוריה המנדטורית ובין ארץ ישראל המנדטורית. זה יכונה לימים "גבול 1923".

מאז פרצה מלחמת העצמאות - וב-1949 היא הסתיימה בהסכם שביתת נשק מעורפל בתחומים מסוימים: הוא התייחס במפורש לקו הפסקת אש, והותיר את נושא הגבול פתוח להסדר בעתיד. בין 1949 ל־1967 ניצלה סוריה את יתרונה הטופוגרפי, והתבססה במובלעת אל־חמה שבגבעות הדרומיות של רמת הגולן, ובגדה המזרחית של הכנרת - מאגר המים החשוב ביותר של ישראל. את הגבולות הללו, יכנו הסורים בהמשך "קווי 4 ביוני 1967" - במה שמשקף את טענתם שמדובר בשטח סורי, לפני שזה נכבש במלחמת ששת הימים.

לאחר ועידת מדריד ב-1991 והקמתה של ממשלת רבין ב-1992, ישראל הציעה לסוריה הסכמה מרומזת לעקרון הנסיגה כמרכיב בהסכם עתידי. המשא ומתן בין הצדדים לא הגיע להבשלה ובמרץ 1996 הוא קרס. כעבור כחודשיים בנימין נתניהו גבר על שמעון פרס בהתמודדות על ראשות הממשלה - וביוני הוא נכנס לתפקיד.

לפי פרופ' רבינוביץ', לאחר שורה של ניסיונות כושלים להעביר מסרים לחפז אל-אסד (אביו של נשיאה המודח של סוריה בשאר אל-אסד) ולכונן ערוץ הידברות עמו, נפתח בסופו של דבר בקיץ ובסתיו 1998 משא ומתן עקיף באמצעות איש העסקים האמריקני רונלד לאודר. אלא שמכאן והלאה, כפי שאומר פרופ' רבינוביץ', אין בנמצא תיעוד מוסמך ויש עדויות סותרות על מה שהתרחש באותו ערוץ של משא ומתן. לכן, אנו לא יכולים לקבוע ברמת ודאות מספקת מה באמת קרה בחדרי המשא ומתן - אבל כן נוכל להביא בפניכם טענות של גורמים שונים ואת התמונה המצטיירת מהצלבת עדויות.

לדברי פרופ' רבינוביץ', לאודר קיים ביקורים בדמשק וברובם נפגש עם אסד עצמו, ולפי דיווחו של לאודר עצמו לממשל קלינטון, הוא מסר לאסד על נכונותו של נתניהו לנסיגה מלאה מרמת הגולן. לפי גרסה מאוחרת יותר, ההסכמה הייתה על נסיגה לקווי 4 ביוני בלבד. אלא שנתניהו הכחיש את העולה מדיווח זה וטען כי היה מוכן למתיחת קווי הגבול במרחק ״מיילים״ ממזרח לקו הגבול הבין־לאומי. לדברי לאודר, בתמורה לוויתור זה הסכים אסד לנוכחות ישראלית מסוימת במוצב החרמון לאחר הנסיגה (טענה שהוכחשה על ידי הסורים).

זה גם מה שעולה מעדותם של ד"ר דורי גולד (לשעבר שגריר ישראל באו"ם ויועץ למדיניות חוץ של רה"מ בנימין נתניהו) ותא"ל (מיל') ד"ר שמעון שפירא (המזכיר הצבאי של ראש הממשלה נתניהו באותו זמן). לטענתם, "נתניהו לא הסכים בשום שלב לסגת מרמת הגולן" והוא סירב לספק לאסד מפה שתשרטט במדויק את היקף הנסיגה הישראלית העתידית מרמת הגולן. לדבריהם, נתניהו גם סירב להתחייב לקו הגבול שאותו דרש אסד - וכשהאחרון ניסה להבין עד כמה יימתח מזרחה הקו סופי, התשובה של נתניהו הייתה: "כמה מיילים". לטענת גולד ושפירא, "בעקבות תשובתו של נתניהו, החליט אסד להפסיק את המגעים עם ישראל".

ואולם, בצד האמריקאי רואים את הדברים אחרת. מרטין אינדיק, ששימש אז כעוזרו של מזכיר המדינה, מעיד שב-1999, לאחר שברק החליף את נתניהו כראש ממשלה, לאודר - השליח המיוחד של נתניהו במשא ומתן עם סוריה - העביר חפיפה לראש הממשלה הנכנס ברק ולנשיא ארצות הברית קלינטון. לפי אינדיק, לאודר העביר לקלינטון מסמך בן עשר נקודות שמתארות הסכמות שנתניהו ואסד הגיעו אליהן, כאשר בנקודה הראשונה במסמל נכתב ש"ישראל תיסוג מהשטח הסורי שנלקח ב-1967... לקו שיבוסס על קווי 4 ביוני 1967".

לאודר, מצדו, לא הכחיש שהוא העביר מסמך כזה, אך הוא כן דחה את הטענה שהוא מתאר הסכמה של נתניהו: "נתניהו מעולם לא הסכים לסגת לקווים אלו או לקרבתם ומעולם לא אישר לי להציע הצעה כזו. כל המזכר שלי הכולל נסיגה אפשרית ביטא את תפיסתי האישית לגבי התנאים שיכולים להתקבל על ידי סוריה, אך אלה מעולם לא אושרו על ידי נתניהו", אמר ב-2009.

במסיבת העיתונאים האחרונה נתניהו הזכיר את המגעים עם חפז אל-אסד, אבל לא למותר להזכיר שנתניהו ניהל משא ומתן גם עם בנו - בשאר אל-אסד. פרופ' עוזי ארד, שהתמנה לראש המל"ל לאחר הקמת ממשלת נתניהו השנייה ב-2009, היה הגורם שעליו הטיל נתניהו את החזקת "התיק הסורי".

בספר "המל"ל - המאבק להקמתה של המועצה לביטחון" שכתב ביחד עם לימור בן-הר, הוא מספר שמאז 2009 התנהלו עם סוריה מגעים עקיפים, ללא משא ומתן ולעתים בתיווך אמריקאי. בהתחלה, נתניהו הסמיך את ארד להציע הסדר המבוסס על חילופי שטחים שמשלב את גם את ירדן - אך הסורים דחו זאת. בשלהי 2010, בדחיפת ארה"ב ובתיווכה, המגעים הפכו לתכליתיים יותר. לאחר מסע דילוגים בין ירושלים לדמשק בסוף 2010 ובשבועות הראשונים של 2011, האמריקאים ניסחו מסמכי עבודה שמתארים הסכמה ישראלית והסכמה סורית להתקדמות על בסיס קווי 4 ביוני 1967. לדברי ארד, "מאחר שכך, הדבר שנותר להשגה היה ניתוקה של סוריה מאיראן". אלא שב-2011 פרצה בסוריה מלחמת האזרחים - וגדעה את סבב השיחות.

מראש הממשלה בנימין נתניהו לא נמסרה תגובה.

לסיכום: אף שאין תיעוד ממוסמך של האירועים, מצבר העדויות של גורמים שהיו מעורבים במשא ומתן בין ישראל לסוריה עולה שנתניהו הביע נכונות לוותר על חלק משטחי רמת הגולן, הגם שיש מחלוקת על היקף הוויתורים אליו הסכים נתניהו. לכן, דבריו של נתניהו מטעים.