פריטים ייחודים באלפי שקלים: התעשייה שפורחת בישראל מתחת לרדאר

השטיח האדום בטקס פרסי האופנה הבריטי שהתקיים לפני שבוע בלונדון, היה מלא בכוכבות שעשו את הלא ייאמן - ובחרו למחזר שמלה של מישהי אחרת. ריהאנה לבשה שמלת וינטג' דרמטית של כריסטיאן לקרואה מ-2002 ולילה מוס (הבת של), לבשה חליפת אלכסנדר מקווין מ-2003, ואילו דוגמנית העל הסודנית-אמריקאית, אנוק יאי לבשה שמלת מיני שחורה של ג'ון גליאנו מ-1994, שכבר נלבשה בעבר על המסלול על ידי נעמי קמפבל. הטקס הנוצץ (שהיה לו גם ייצוג ישראלי - רותם סלע בתור הפרזנטורית של סמסונג), אינו מקרה בודד ונקודתי.

 ריהאנה לצד אסאפ רוקי בשמלת וינטג' של כריסטיאן לקרואה / צילום: Shutterstock, Fred Duval

● ממציא את עצמו מחדש: חיים כהן עומד בציפיות במסעדה הכשרה שלו 
●  הדרך של מנכ"לית תורפז: "ויתרתי על 5 מיליון דולר כי המנכ"ל היה בלתי נסבל" 

מה שקורה על השטיח האדום מתאר בזעיר אנפין, את התופעה התרבותית והכלכלית שמשנה בעשור האחרון את פני המערב - אם פעם בגדים משומשים היו נחשבים כברירת מחדל למעוטי יכולת, כיום הם הפכו לסמל סטטוס של ממש. לפי הדוח השנתי של אתר ThredUp, שוק הווינטג' גילגל בארה"ב 43 מיליארד דולר. לשם השוואה, ב-2018 זה עמד על כ־23 מיליארד דולר. ע"פ ההערכות, עד שנת 2028 צפויה להיות עלייה משמעותית נוספת ושווי השוק יגיע ל-73 מיליארד דולר. בנוסף, עד לשנה זו צפוי ארון הבגדים במשפחות האמריקאיות לכלול כ-13% בגדים משומשים.

מאחורי התופעה הזו עומדים כמובן שיקולים כלכליים ויוקר המחיה המתגבר, אך לא רק. תעשיית האופנה נחשבת לאחת המזהמות ביותר והיא פולטת יותר מ-1.2 מיליארד טון גזי חממה בשנה ומכלה שטחים עצומים וחיוניים, כך שניתן להניח שגם שיקולים מוסרים ואקולוגיים עומדים בפני הצרכנים.

ומה לגבי ישראל? כיצד משתלבת המדינה הקטנה בתופעה העולמית? כמו כל תופעה תרבותית אחרת, גם אלינו זה הגיע באיחור אופנתי, אך נראה שלאט לאט ישראל הופכת לבירת הווינטג' של המזרח התיכון.

"להציב אלטרנטיבה, לגרום לאנשים לצרוך אחרת"

"מי שקונה וינטג' מחפש פריט ייחודי מעולמות היוקרה עם ערך מוסף - אקולוגי, היסטורי וסנטימנטלי", אומרת ד"ר מיטל פלג-מזרחי, חוקרת אופנת בת קיימא באוניברסיטת ייל. "פריטים שנמכרו בעבר בלירות יימכרו במאות שקלים כי זה וינטג' וככל שזה יותר ותיק ככה יותר טוב".

בישראל יש כיום יותר מ-100 חנויות של בגדי יד שנייה בכל הארץ, אך אין ספק שהתופעה רווחת בעיקר באזור המרכז. "בגדי יד שנייה זה עדיין משהו שלהרבה קבוצות יש קושי איתו - זה נתפס של עניים וכמשהו מלוכלך. קבוצות שמגיעות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נרתעות מזה. רוב חנויות הוינטג' נמצאות בתל-אביב או באזורים חזקים שיודעים להעריך אופנה. יהיה קשה למצוא וינטג' בבאר שבע".

"ההבדל בין בגדי וינטג' לבגדים יד שנייה הוא שבגדי וינטג' יכולים להיות בני 20-30 שנה. וינטג', שלא כמו בגדי יד שנייה, מיועד לקהל שאוהב ומעריך אופנה. בבגדי וינטג' יש גם משהו שמביא את ההיסטוריה של הבגד. זה משהו שמדבר לקהל של אוהבי אופנה שהתמריץ הראשון שלהם הוא לא בהכרח אקולוגי. אבל ברור שהשוק הזה גדל גם על רקע ההתחזקות של שוק היד השנייה והמודעות לנזקים התעשייתיים", אומרת פלג-מזרחי.

"התופעה של רכישת בגדי יד שנייה ו-וינטג' התחילה בעיקר סביב משבר הקורונה", מסבירה פלג-מזרחי. "הייתה קפיצה גדולה, ראינו פלטפורמות מכירה שהצליחו לגייס מיליוני דולרים. The Real Real, הפלטפורמה המקוונת הגדולה בעולם, למוצרי יוקרה יד שנייה, דיווחה על הכנסות של 145 מיליון דולר ברבעון השני של 2024, עלייה של 11% משנה שעברה. הגדילה קשורה למשבר האקלים שמהווה איום אמיתי ולהבנה שלתעשיית האופנה יש חלק גדול בדבר הזה".

לתרום בגדים מנקה את המצפון שלנו, אך מזהם את העולם

ישנה קונספציה שצרכני אופנה מהירה אוחזים בה, שהבגדים שהם קונים משיין ומהרשתות המוכרות במחירים נגישים, ילכו לתרומה במידה ולא יהיו בשימוש ולכן, אפשר להזמין והרבה. פלג-מזרחי מזהירה מההשלכות המרחיקות לכת של התופעה. "אנשים לא מבינים. הם חושבים שכשהם תורמים בגדים לויצו - בויצו תורמים את הבגדים. זה לא נכון. אין דבר כזה עוני מלבושי. בויצו מצליחים למכור בין 10% ל-20%. מה שהם לא מצליחים למכור הופך לפסולת טקסטיל".

"ברמה הכללית להיפטר מזה - המשמעות של זה למכור את זה לאפריקה שם ינסו למכור לשווקי יד שנייה ענקיים אבל שם פחות מ-50% נמכרים וכל היתר נמכרים לפסולת טקסטיל. כל היתר - יגיע לגאנה. הם מקבלים 15 מיליון פרטי לבוש בשבוע. אין שום סיכוי שהם יצליחו למכור את הבגדים וזה הופך את גאנה לפח זבל של העולם המערבי, וזה הופך את הסחר בבגדי יד שנייה למערכת לניהול פסולת".

 אקרה בירת גאנה שהפכה להר של פסולת טקסטיל / צילום: ap, Misper Apawu

 המדיה החברתית הפכה לזירה משמעותית בעולם שוק היד שנייה בישראל, עם פריחה של חנויות מקוונות באינסטגרם ובפייסבוק. כך, למשל, ב־2015 הקימה פלג-מזרחי, יחד עם מיכל לסטר, את תנועת "מתלבשות" שמקדמת "אופנה הוגנת ובת קיימא". "זו הייתה הצלחה מסחררת. בשבוע הראשון הצטרפו לקבוצת פייסבוק שפתחנו יותר מאלף איש, ואת החודש הראשון סיימנו עם יותר מעשרת אלפים אנשים. בנובמבר השנה עשינו פופ-אפ על גלגלים שעבר בין בתים של מפונים ונתן להם בגדי יד שנייה עם אווירה של חנות ולא של תרומה".

 מיטל פלג-מזרחי, ב-FABSCRAP, מחסן פסולת טקסטיל בניו יורק / צילום: תומריקו

מה בעצם המטרה שלכן?
"להציב אלטרנטיבה, לגרום לאנשים לצרוך אחרת. אחד הדברים שעשינו זו מפה של חנויות יד שנייה בישראל. ואז ראינו גם את ההבדל הדרמטי בין הצפון לדרום - לא היו חנויות בדרום. מצאנו פחות מחמש חנויות בבאר שבע ואחת באילת. לא היה כמעט שום דבר".

"המלחמה טרפה את הקלפים, יש ירידה במכירות"

אלעד הופמן, יוצר תוכן ומקדם את צריכת תרבות ואופנת הווינטג' בישראל, הוא בעל חנות פופ־אפ שמארחת חנויות יד שנייה מכל רחבי הארץ בשוק לוינסקי בתל אביב. בשלוש השנים האחרונות הוא גם בעל היריד וינטג' מי אפ. "זה יריד שהמטרה שלו היא לאחד את כל חנויות הווינטג' הטובות בארץ למקום אחד. כשאתה נמצא באינסטגרם אתה לא מבין כמה הקהילה חזקה. כשרואים את כל הלקוחות במקום אחד - זה ביג. מעל 2,000 איש הגיע ליריד. טווח המחירים נע בין 120 ל-400 שקל, פריטים מיוחדים יכולים להגיע ל-1,200 שקלים".

 אלעד הופמן, בחנות הוינטג' בשוק לוינסקי / צילום: דור סבג

איך המלחמה משפיעה על השוק הזה?
"המלחמה טרפה את כל הקלפים, יש ירידות במכירות וחנויות לא שורדות. לפתוח חנות יד שנייה בישראל זה גם ככה לא דבר קל. זה תהליך קשה של איסוף וליקוט וכביסה ושיווק, זאת מלאכת אוצרות. יש גם עניין של כמה זמן זה נשאר בחנות - אפשר להשיג פריט מעניין משנות השבעים, אבל הוא יכול לשבת לך בחנות שבע שנים. ככה שגם אם עשית 100% רווח, הוא עדיין תפס לך מקום".

הופמן טוען שלפעמים הלקוחות לא מבינות מדוע התמחור של פריט וינטג' גבוה ולפעמים יקר יותר מבגד חדש בחנות. "זה עסק שאנשים לא מעריכים. הם לא מבינים את ההשקעה בלמצוא את הפריט, לכבס, לגהץ. בגלל שאנשים הבינו שאפשר להרוויח בזה כסף אז יש יותר תחרות. אז כל בעלת עסק וינטג' צריכה לייחד עצמה ממישהי אחרת. קהל לא נשאר נאמן רק לחנות אחת. כולם רוצים את הפריט הכי טוב".

"אופנה היא לא רק דבר חומרי, היא יוצרת זהות"

ולמרות השלכות המלחמה על עסקי הווינטג' בארץ, יש מי שאופטימי באשר לעתיד אופנת בגדי היד השנייה בארץ. "אם פעם היה צריך לנסוע לחנות וינטג' מסוימת ולחטט בין ערימות, היום החנויות הן קרובות, נמצאות בערים, מסודרות, מאורגנות ונקיות", מסביר אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, שרואה את התופעה בעיקר על הדור הצעיר של הסטודנטים והסטודנטיות שלו. "העניין של צעירים בווינטג' מגיע מהמדיות החברתיות לצד תרבות המשפיענים. אנשים רוכשים בגדי וינטג' של מותגי-על ומעניקים להם אינטרפרטציות חדשות".

בז'ה אף מצביע על תופעה מעניינת שקרתה בעולם האופנה, בה מותגי האופנה הגדולים מושפעים מאופנת הרחוב. "אם פעם אופנת הרחוב הייתה מושפעת מהמסלול - בשנים האחרונות קרה דבר הפוך, המסלול מושפע מהרחוב. החזרה של צעירים לווינטג' משפיעה על מותגי-העל ורשתות האופנה המהירות. אם הקניונים הגדולים יכניסו את חנויות הווינטג' פנימה זה יהיה התמהיל המושלם. זה צריך להיות גם וגם. כי אז הצרכן יכול להחליט לאן ללכת".

 אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר / צילום: עידו לביא

מה החשיבות שאתה רואה בזה?
"יש בזה המון דברים שקשורים לכמיהה להיסטוריה של תעשיית האופנה שהייתה בארץ. עולם האופנה הישראלי חוזר למותגים שהיו מותגי ענק - כמו למשל, אתא, משכית, גוטקס. חשוב לשמור על התרבות הזו כדי שהדור הצעיר ילמד וידע שיש פה והייתה פה תעשיית אופנה מפוארת. הייתה פה תעשיית טקסטיל וייצוא של בגדי ים ענקיים כמו גוטקס למשל. לא לשכוח מאיפה אנחנו באים. זה משהו שלא יהיה לאף אחד - כובע טמבל, מכנסי חאקי שמלות פסים ועוד".

"אופנה היא לא רק דבר חומרי, אלא עניין היסטורי שלפעמים לא מבינים את חשיבותו אבל יש בו המון כוח. יש משהו בווינטג' הישראלי שיוצר זהות. יש סיפור גדול מאחורי זה. חלק ממותגי האופנה היו מושפעים מהמלחמות והמצב הכלכלי-חברתי בארץ. מעבר לזה, כמובן שיש גם תרומה אדירה להקטין את זיהום האקלים ולשמור דרך האופנה על אחריות מקיימת".