מפצל ומושל באיומי מכסים: טראמפ לוחץ על נקודות התורפה של האיחוד האירופי

עוד לפני שנכנס לבית הלבן, הוכיח בסוף השבוע האחרון דונלד טראמפ את יכולתו להשפיע על השווקים באירופה באמצעות מלים בודדות. פוסט קצר שהעלה ברשת החברתית שבבעלותו (Truth) ביום שישי, שבו איים על האיחוד האירופי במכסי מגן גבוהים אם בריסל לא תגדיל את רכש האנרגיה מארה"ב, הביא לצניחה של האירו לשפל של שנתיים מול הדולר ולירידות של עד 2% במדדי המניות המובילים ביבשת. מאז התאוששו המדדים, אבל הסימן מוושינגטון נותר ברור: טראמפ לא מתעלם מהבטחותיו לאיים על אירופה כדי להשיג מטרות כלכליות ופוליטיות.

● בכיר לשעבר ב-CIA: הטעות של חמינאי שעלתה לאיראן ביוקר 
● "רק אלטרנטיבה לגרמניה": האיש העשיר בעולם מתערב בבחירות בגרמניה

טראמפ כבר פתח כמה חזיתות מול האיחוד האירופי. דווקא הראשונה היא זו שבה בריסל מוכנה ללכת לקראת ארה"ב באופן ניכר. אם בכהונה הראשונה של טראמפ היתה אירופה עדיין תלויה בגז רוסי ("שבויים לחלוטין של רוסיה", הגדיר אז טראמפ את גרמניה), הרי שהתמונה השתנתה לקראת הכהונה השנייה הממשמשת ובאה.

 בניין הפרלמנט האירופי בבריסל. חשש ממלחמת מכסים / צילום: Shutterstock

את הגז הרוסי הזול שזרם בנורד־סטרים מחליף בשנתיים האחרונות גז מונזל יקר (LNG) המגיע בעיקר מקטאר, אלג'יריה וארה"ב. למעשה, ארה"ב הפכה לספקית הגז המונזל הגדולה ביותר של האיחוד האירופי, עם כ־48% מהיבוא בשנת 2023, בשווי מוערך של כ־20 מיליארד דולר. היא גם אחראית לכ־20% מיבוא הנפט של מדינות האיחוד.

ועדיין, האיום של טראמפ היכה גלים. "אמרתי לאיחוד האירופי שהם חייבים לקצץ את גירעון הסחר האדיר שלהם עם ארה"ב, על ידי רכישה בקנה מדה גדול של הנפט והגז שלנו. אחרת, יהיו מכסים כל הדרך", היתה הסנונית שמבשרת על סיבוב חדש במלחמות הסחר והמכסים של טראמפ מול אירופה. גירעון זה, לפי החישובים האמריקאים, עומד על כ־200 מיליארד דולר בשנה. אם טראמפ מעוניין שהוא יפחת משמעותית, יהיה צורך ביותר מאשר רכש אנרגיה מצד אירופה.

הסלמה בדרישות מארה"ב

התגובה האירופית למהלך הפתיחה של טראמפ בחזית זאת היתה מתונה ושקולה, ולפיה האיחוד האירופי ממילא שוקל להגדיל את רכש האנרגיה שלו מארה"ב. "מוזר לאיים עלינו במשהו שהצהרנו שאנחנו מתכוונים לעשות", אמר בכיר באיחוד לתקשורת האירופית. באופן רשמי, מסרה הנציבות כי "האיחוד מוכן לדון עם הנשיא טראמפ כיצד לחזק את הברית החזקה ממילא בינינו, על ידי דיון באינטרסים המשותפים שלנו בתחום האנרגיה". בשלב זה אירופה, כך נראה, מוכנה ללכת רחוק בחזית זאת, אולי כדי להשיג הישגים בחזיתות אחרות.

 אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית / צילום: Reuters, Jonathan Raa/NurPhoto

ואלו לא חסרות. יממה בלבד אחרי האיום של טראמפ, חשף ה"פייננשל טיימס" כי טראמפ צפוי לדרוש שמדינות אירופה יוציאו לא פחות מ־5% מהתמ"ג שלהן על ביטחון, אפילו יותר מארה"ב (4%). הדיווח מתבסס על שיחות שנציגי טראמפ כבר קיימו בבריסל ובבירות אחרות באירופה, ומהווה הסלמה משמעותית בדרישות האמריקאיות. באותיות הקטנות נכתב כי טראמפ "יסתפק" בהוצאה של 3.5% על ביטחון, אבל גם כך מדובר בעשרות מיליארדי אירו במצטבר מדי שנה למדינות אירופה, שנמצאות רובן במצב כלכלי שברירי.

גרמניה, למשל, נאלצה לבצע להטוטים פיננסים, כולל קרנות חוץ־תקציביות שעוקפות את עיקרון ה"אפס גירעון" שלה, רק כדי להגיע להוצאה של 2.1% בשנה החולפת. עמידה ביעד של טראמפ משמעותה הוצאה של כ־30 מיליארד אירו נוספים בשנה, סכום עתק בהתחשב במצבה העגום. טראמפ גם לא הסתיר את איומיו להסיר את ההגנה האמריקאית, כולל התכחשות לסעיף ההגנה הקולקטיבית של חברות נאט"ו, ממדינות שלא ייתרמו באופן מספק, לפי הכרעתו.

בנוסף, מעל היבשת מרחף האיום של טראמפ במהלך מערכת הבחירות, להטיל מכסי מגן של 20% "על כל סחורה המגיעה מהאיחוד האירופי", והאיום הקונקרטי יותר כלפי קנדה וסין בשבועות האחרונים להטלת מכסים אם לא יילחמו בהגירה לארה"ב ובהברחת סמים. בבריסל שוברים את הראש בניסיון להחליט אם להגיב במקרה כזה על ידי מכסים הדדיים, מה שעשוי לדרדר עוד יותר את הכלכלה ביבשת ולתרום לאינפלציה שרק עתה ירדה, או לפתוח בדיאלוג כלשהו עם האמריקאים.

בגרמניה במיוחד חוששים ממלחמת מכסים נגדם, בדמות מכסי מגן גבוהים במיוחד על כלי רכב אירופיים המיובאים לארה"ב. טראמפ לא הסתיר בעבר את חזונו "לא לראות מרצדס אחת בשדרה החמישית", ולהסיט את הצריכה לעבר רכבי יוקרה אמריקאים. לתעשיית הרכב הגרמנית, שכבר כעת מתמודדת עם ירידה דרסטית בביקושים מצד סין ואסיה כולה, זו עשויה להיות מכת מוות. וישנו גם האיום המרומז ששיגר טראמפ בסוף השבוע נגד דנמרק, אחת מבעלות הברית המשמעותיות ביותר של ארה"ב בנאט"ו, לפיה גרינלנד "צריכה להיות בידיים אמריקאיות".

יפלג את האיחוד?

למעשה, עצם הערבוב שיוצר טראמפ בין סוגיות כלכליות לפוליטיות, האיום בשימוש בתעריפים לצורך השגת מטרות כמו הוצאה ביטחונית, מאבק בהגירה או מלחמה בסמים, הוא פגיעה בבטן הרכה של האיחוד האירופי. זאת מכיוון ששני התחומים מפוצלים באיחוד האירופי: בריסל אחראית באופן בלעדי על תחום הסחר של 27 המדינות החברות באיחוד, בעוד הממשלות אחראיות על מדיניות ביטחון ודיפלומטיה.

לאיחוד יש נקודת פתיחה נחותה בעימות מסוג זה. לכן, החזיתות השונות שפותח טראמפ צפויות לפלג את האיחוד האירופי בתוך עצמו. מדינות מזרח אירופה והבלטיות שרוצות הוצאה ביטחונית של 5% נגד גרמניה והולנד שמעוניינות בפחות. צרפת ואיטליה שרוצות תעשיית נשק אירופית לעומת מי שמעוניין לרכוש מהאמריקאים. מדינות עם אינטרס למכור כלי רכב בארה"ב לעומת אלו שהתחום פחות רלוונטי אליהן. העירוב בין הכלכלי לפוליטי משחק בדיוק על נקודת החולשה של האיחוד האירופי כיום, וזו אולי מטרה נוספת של הנשיא האמריקאי. אחרי הכל, הוא הגדיר אותו בעבר בתור האיום הגדול ביותר על ארה"ב.