מבולבלים מהגזירות הצפויות? גם מומחי המס

מה עוד בפנים? הקפאות כאלו ואחרות של שכר וקצבאות, העלאת מס יסף והרחבתו לתחומים נוספים, ויתור על יום הבראה, העלאת דמי ביטוח לאומי למעסיק ולעובד, העלאת המע"מ ועוד.

התכלית ראויה. אחרי שנה ושלושה חודשים של מלחמה קשה, שפגעה במשק והגדילה דרמטית את הוצאות המדינה, מגיע החשבון. בלי להיכנס לשאלה אם ניתן היה לבנות תוכנית טובה יותר, הבעיה הגדולה היא שכמעט אף אחד לא מבין מה בדיוק עומד להשתנות ואיך. אפילו מומחי המס הגדולים מבולבלים.

לדוגמה, על מי יחול מס היסף החדש שיורחב? כדי לענות על השאלה הזו צריך דוקטורט. על הרווחים הכלואים בכלל אין מה לדבר, זו קונסטרוקציה משפטית מורכבת מאוד, שבה כל מספר זוכה. באוצר מעריכים שתכניס בשנה הבאה 9.2 מיליארד שקל, בשוק יש מי שמוכנים להמר שהמספר יהיה נמוך בעשרות אחוזים. וכשזה המצב, איך בעל חברה יכול להיערך לשינוי?

בשורש העניין יושבת הבריחה של הפוליטיקאים שלנו מנושאים כלכליים. בארה"ב למשל הנשיא המיועד דונלד טראמפ דיבר בתוכניתו של ג'ים קרמר במשך דקות ארוכות על כלכלה, חשיבות ההשקעות בבורסה, מטבעות קריפטו והורדות מסים. בישראל השיח הכלכלי כמעט לא קיים בשדה הפוליטי. כשזה המצב, אין מי שייתן דין וחשבון לציבור על נושאים כלכליים חשובים ומורכבים, והכוח נשאר אצל מי שיודע לסגור ענייינים בחדרים הסגורים. ואולי בכלל צעדים מבלבלים זו אסטרטגיה. קשה להתקומם נגד משהו שאנחנו לא מבינים בכלל.

בר לביא

התוכנית הזו נרקמה במקום בלתי צפוי. בתצלומי הטיוטות הראשונות לתוכנית ניתן להבחין ברקע בסדינים עם סמל בית חולים. הסיבה לכך היא מנכ"ל משרד האוצר, שלומי הייזלר, שעבר ניתוח מורכב באוגוסט האחרון והמשיך לעבוד מתוך מיטת האשפוז, כראש הצוות שגיבש את הרפורמה.

כבר אז גמלה בליבו של הייזלר ההחלטה לפרוש מתפקידו לאחר שעבודת המשרד תתייצב. השבוע הפכה החלטתו לרשמית - הייזלר יעזוב את האוצר בחודש הבא, עם אישור התקציב החדש בוועדת הכספים. "נסיבות אישיות דחופות" - כך נוסחה הסיבה לעזיבת המנכ"ל בהודעת שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שמינה את הייזלר לפני שנתיים. ואכן, יש להייזלר את כל הסיבות האישיות לפרוש. כמנכ"ל העמוס של משרד האוצר המסוכסך בתוך עצמו, בתקופת מלחמה שרוקנה את קופת המדינה, הוא בוודאי שלא נשמע מספיק להמלצות הרופאים להימנע מלחצים ולהתמיד בשיקום.

יכולות להיות להייזלר גם סיבות מקצועיות לעזוב. הוא סבל לא מעט בכהונתו מהתנהלות כלכלית בלתי אחראית של הממשלה שהונחתה על פקידי האוצר. תפקיד המנכ"ל הוא הציר המגשר בין השר לבין הדרג המקצועי במשרד. לאור הפיצוצים הרבים בין הצדדים, נאלץ הייזלר להסתובב במסדרונות האוצר עם מטף צמוד לכיבוי שריפות קבועות. יתרה מכך, כאיש החברה הדתית-לאומית, הייזלר מאמין גדול בגיוס חרדים לצבא. הדרכים שאליהן הולכת הקואליציה בנושא אינן תואמות את ערכיו.

אבל הייזלר לא יודה בכך בפה מלא, בטח שלא ישלח מכתבי אזהרה פומביים כל עוד הוא בתפקיד. מדובר אולי במנכ"ל הראשון של האוצר שאיש במשרד לא שמע אותו צועק. לא בכהונתו, וגם לא בעזיבתו. כדרכו, הייזלר מסיים את עבודתו בדרכי נועם, בלי דרמות וללא ניסיון לבקר אף אחד, ועם ברכות חמות הדדיות מול השר סמוטריץ'.

אורן דורי

ככל שהדיונים מתקדמים, הם הופכים ליותר ויותר טכניים: מה יהיה שיעור התוספת שתורשה הלשכה לגבות עבור הוצאות מטה והנהלה, וכיצד יתחלקו הכספים בין המועצה הארצית למחוזות. אלא שבחסות טבלאות האקסל מקודם מהלך מרחיק לכת.

הצעת החוק מתערבת באופן בוטה בעצמאות הלשכה מסיבה אחת ויחידה: התנגדות הלשכה להפיכה המשטרית ולניסיונות ההשתלטות של שר המשפטים על בית המשפט העליון. המהלך מגיע אחרי שציבור עורכי הדין בחר ברוב של 73% בעמית בכר, שזוהה עם המחאה, לראש הלשכה, והנחיל תבוסה לאפי נווה, שזוהה עם הקואליציה. הצעת החוק מעבירה אפוא מסר ברור: גוף שלא משתף פעולה איתנו, הממשלה, ושאינו נשלט על ידינו, יטופל. אפילו אם נציגיו נבחרו באופן דמוקרטי.

גם את המהלך הזה מקדמת הממשלה באמצעות הצעת חוק פרטית, הפעם של ח"כ חנוך מילביצקי מהליכוד. בוועדת החוקה מרבים חברי הכנסת גלעד קריב וקארין אלהרר להתעמת איתו ועם יו"ר הוועדה, שמחה רוטמן. ועדיין, הפער בין המשמעות הדרמטית של הצעת החוק לדמוקרטיה הישראלית לבין הרוח הטכנית, הכמעט פנקסנית, שבה התנהלו השבוע הדיונים, הוא כמעט בלתי נתפס. כנראה שלכך כיוון השופט יצחק עמית כשאמר ש"דמוקרטיה לא מתה בכמה מכות חזקות אלא בשורה של צעדים קטנים".

עמירם גיל