בית המשפט הכריע: מתי שכנים יכולים להתנגד לבניית מרפסת?

פרטי המקרה: שלושה בעלי דירות בבניין בחיפה ביקשו לבנות מרפסות בדירותיהם, כהמשך טבעי של הסלון. השכנים, שלושת בעלי הדירות הנוספות בבניין, התנגדו, והמפקחת על המקרקעין בחיפה נדרשה להכריע האם ההתנגדות היא בתום-לב. אם ההתנגדות אינה סבירה, למפקחת עש סמכות להתערב. יש לציין כי ההתנגדות נדחתה במוסדות התכנון, והתקבל היתר בנייה.

המפקחת על רישום מקרקעין, יעל ליבוביץ, קבעה כי בעלי הדירות לא יוכלו לבנות מרפסות בהיעדר הרוב הדרוש בחוק. היא דחתה את הטענה כי נימוקי המתנגדים חסרי תום-לב. טענת התובעים כי יש לראות את הבית כ"בית מורכב", כזה הדורש הסכמה רק מקרב בעלי הדירות באגף שבו מצויה הדירה - נדחתה, מאחר שבתקנון המוסכם לא נקבע כי מדובר בבית מורכב, ולא התבקשה הכרזה כזו.

נקבע כי הרוב הנדרש להרחבת דירה לפי חוק המקרקעין הוא 75% מבעלי הדירות, שלהם שני שלישים מהרכוש המשותף, ורוב כזה, העומד על חמישה בעלי דירות, אינו קיים, אלא רק שלושה.

בעלי הדירות טענו כי המתנגדים תמכו בהקמת מעלית, ולכן יש לראות אותם כמי שביצעו הרחבה דומה בהתאם לסעיף בחוק הקובע כי "בעל דירה שהורחבה ייראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בניין".

המפקחת דחתה את הטענה. היא קבעה כי בניית מעלית אינה הרחבה. לא מדובר בהגדלה של שטח דירה אלא בהוספת מתקן לרכוש המשותף.

הטענה להתנגדות בחוסר תום-לב נדחתה. נקבע כי התנגדות לפגיעה בצמחייה או פגיעה ביציבות המבנה הם נימוקים לא רציניים, שכן בעל דירה מחויב להבטיח שהבנייה תהיה בטוחה ולא תגרום נזק לבית. יחד עם זאת, נקבע כי התנגדות מטעמים של הפרעה, כמו רעש וריחות, מהווה התנגדות סבירה, ואין מקום להתערב בה.

"לאור העובדה שמדובר במרפסות פתוחות, שמאפשרות מעבר ריחות ורעשים לדירות הסמוכות, הממוקמות במרחק של כ-5 מטרים בלבד מדירות הנתבעים, אין מקום לקבל את הטענה כי מדובר בהתנגדות בחוסר תום-לב".

התובעים, שהם ערבים, טענו בשלב מתקדם כי המתנגדים, שכולם יהודים, מתנגדים על רקע גזענות. הטענה נדחתה בהיעדר הוכחה.

משמעות הפסיקה: התנגדות בשל הפרעה כמו רעש וריחות מהווה התנגדות סבירה, ואין מקום להתערב בה. 

מספר תיק: 8/20/2024

פרטי המקרה: בית המשפט העליון הכריע לפני מספר חודשים בסכסוך ארוך-שנים, וקבע כי צאצאי אישה יקבלו מחצית מפירות הנכס של הבעל המנוח. את הנכס החזיק הבעל לפני הנישואים ואף העביר אותו לילדיו. מדובר בבני זוג שנישאו עם ילדים קודמים, התגרשו, ובשנות ההתדיינות הלכו לעולמם, והילדים המשיכו בסכסוך המשפטי.

הדיון הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, כדי לקבוע את השווי שיקבלו צאצאי האישה. שוב נחלקו הצדדים, והפעם בשאלה כיצד לקבוע את ערכו של הנכס, בית קורקס בהרצליה - האם נכון ליום הקרע (בשנת 2000) או כשוויו היום. צאצאי הגבר טענו כי שווי הנכס עלה מיום הקרע, וכי התובעת אינה שותפה לעליית הערך.

השופט ליאור ברינגר דחה השבוע את הטענה. הוא קבע כי האישה זכאית לשווי הנכס כבר ביום הקרע. מאחר שצאצאי האיש סירבו לתת לה את זכויותיה, ומסרבים גם היום - עליהם לתת לה את הזכויות המגיעות לה כערכן היום.

"במשך 25 שנים התנגד הבעל לתת לאישה את מה שמגיע לה על-פי חוק. כעת, שעה שבית המשפט כופה זאת עליו, הוא מבקש ליתן לה את זכויותיה, כערכן לפני 25 שנים", נכתב.

השופט קבע כי השווי ייקבע נכון להיום, מאחר שהגבר החזיק בזכויותיה שלא כחוק, ומנע ממנה להשקיע את כספה לפי בחירתה, בנדל"ן או בכל השקעה אחרת, אם הייתה מקבלת את הזכויות בזמן".

יורשי הגבר יוצגו על-ידי משרד ש. הורוביץ. יורשי האישה יוצגו על-ידי עורכי הדין בעז קראוס וחמוטל צרי-סמינה. לדבריהם, "מדובר בפסק דין חשוב אשר מבהיר את זכותם של יורשים לקבל שווי ריאלי של נכס מקרקעין שערכו השביח מאוד עם השנים, נכס שאישה הייתה זכאית לקבל מבעלה, נכס שקבלתו נמנעה במשך שנים בגין סירוב הבעל להכיר בזכויותיה בנכס זה".

משמעות הפסיקה: אם זכויות נמנעו שלא כדין, יש לשלם את ערכן הריאלי במועד התשלום, ולא במועד שבו קמה הזכות. 

מספר תיק: 52530-00

פרטי המקרה: נגד חברת המזון נטו מלינדה הוגשה בקשה לגילוי מסמכים על-ידי משרד עורכי הדין עמית גנסין המחזיק ב-81 מניות, על-מנת לבחון הגשת תביעה נגזרת. הנימוק: הוטל על החברה עיצום כספי על-ידי רשות התחרות, של 18.2 מיליון שקל, בגין הפרות לכאורה של חוק המזון וחוק התחרות הכלכלית. בעלת המניות, חברת עמית גנסין, טענה כי העיצום מהווה את"התשתית הראייתית הראשונית" הנדרשת בחוק החברות כדי לקבל מסמכים לצורך הגשת תביעה נגזרת.

בתחילת החודש דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבקשה. השופטת חנה פלינר קבעה כי אין די בעיצום הכספי שהוטל בהסכמה כדי להקים תשתית ראייתית לאישור גילוי המסמכים. נקבע כי יש צורך ב"דבר מה נוסף" מעבר להסדר הפשרה עם הרגולטור.

בית המשפט ציין כי אין בהסדר הפשרה הודאה של החברה או נושאי המשרה במעשים המיוחסים להם. הנוסח המוסכם עם רשות התחרות מתייחס לעמדת הממונה, ואף צוין כי "נראה כי לא קיים במעשים חשש לפגיעה בתחרות".

השופטת קבעה כי אין ראיה למעורבות מי מהמנהלים בפרשה, וכי העצימות של ההפרות נמוכה - מדובר בהפרה ראשונה בתחום, והרשות פתחה במבצע אכיפה רוחבי ארצי ביחס ל-24 קמעונאים, שלא כוון דווקא ל-נטו. "יש להביא בחשבון שדירקטוריון נמרץ, יעיל ומפקח ככל שיהא, מן הסתם אינו יכול למנוע הרמטית הפרות".

בנוגע לשאלת תוםהלב, בית המשפט התייחס לכך שבעלת המניות רכשה אותן לאחר פרסום כוונת הממונה על התחרות לבצע חקירה, ויום אחד בלבד לפני הגשת בקשת גילוי המסמכים הראשונה. נקבע כי נסיבות אלה מעלות חשש כי רכישת המניות נועדה לאפשר לה להגיש בקשה לגילוי.

בית המשפט ציין כי התנהלות זו, גם אם אינה פסולה ולא עולה כדי חוסר תום-לב, מצריכה לבחון את שאלת טובת החברה, והזהיר מפני פתיחת הסכר להגשת בקשות שאינן בשלות, שעלולות להוביל לפשרות מוקדמות ולנזק תדמיתי.

על עמית גנסין הוטלו הוצאות של 20 אלף שקל.

החברה יוצגה על-ידי עורכי הדין יעקב סבן ואוהד רוזן. נטו יוצגה על-ידי עורכי הדין אמיר דולב, דוד גולדשטיין ורבקה אלקיים-ברוקמאייר ממשרד מיתר.

משמעות הפסיקה: הטלת עיצום כספי על-ידי רשות התחרות לא מספיקה מבחינה ראייתית לצורך קבלת בקשה לגילוי מסמכים בנוגע להגשת תביעה נגזרת.

מספר תיק: 43733-04-24