רצו שנתחיל לחסוך ועכשיו מבקשים לשנות את הכללים

בנוסף, ניתן לעבור בין מסלולי השקעה שונים (כללי, מניות, אג"ח וכו') בלי שהדבר ייחשב אירוע מס. אלו שתי הטבות לא מבוטלות.

מי שעמדו מאחורי הקופה החדשה היו שר האוצר לשעבר משה כחלון והממונה דאז על שוק ההון, דורית סלינגר. המטרה הייתה לעודד חסכונות לגיל הפרישה, ולא רק לשם. עד כמה מהותית הטבת המס? מאוד. לדוגמה, ילד שפתחו עבורו קופה כשנולד עם הפקדה חודשית של אלף שקל, והוא שמר על אותו קצב עד גיל 60, יהנה מקרן של יותר מ-10 מיליון שקל (בהינתן תשואה שנתית של 7%). סך ההפקדות שלו לא יגיע אפילו ל-750 אלף. כלומר, הטבת מס של מיליוני שקלים. כוחה של הריבית דריבית.

פחות מעשור חלף, ובאוצר רוצים לשנות את הכללים. צוות לבחינת שוק החיסכון פרסם בימים האחרונים מסקנות ביניים. במוקד: השוואת תנאי המיסוי בין מוצרי החיסכון - גמל להשקעה, קרנות נאמנות ופוליסות חיסכון - ואיחודם תחת פלטפורמה אחת. המטרה חיובית: הנגשת מידע ויצירת תנאים שווים וברורים בין המוצרים. אלא שבאוצר ממש לא מתכוונים להרחיב את הטבות המס, אלא פשוט לפזר אותן אחרת בין המוצרים.

כך, הסכום שיזכה לפטור ממס רווחי הון יתכווץ משמעותית, והגיל המינימלי לפתיחת חיסכון בפלטפורמה החדשה יהיה 18 במקום אפס. המשמעות: מי שבאמת יחסוך לזמן ארוך ובסכומים גבוהים, ישלם הרבה יותר מס. נכון, קופת גמל להשקעה היא לא מוצר מושלם, ודמי הניהול הגבוהים יחסית (0.64% בממוצע) נוגסים במידה מסוימת בהטבה. אבל אם זו הבעיה של הרגולטור, אפשר לחשוב על פתרונות אחרים - בדיוק כמו בפנסיה.

בר לביא

במודל האיגוח, גופים כמו בנקים וחברות ביטוח מנפיקים איגרות חוב, ומשלמים למשקיעים שרכשו אותן באמצעות הסכומים שהן מקבלות מהחזרי הלוואות, משכנתאות וכרטיסי אשראי של לקוחות. מכאן המלה המוזרה איגוח - כלומר, הפיכת נכס פיננסי לאיגרת חוב. הרעיון הוא שהעסקים במשק יהנו מיכולת נוספת לגייס מימון, והמשקיעים יוכלו לגוון את תיק ההשקעות, ובשאיפה גם להרוויח.

שוקי איגוח קיימים ברוב הכלכלות המפותחות, אך עד היום ישראל נשארה מאחור. ועדות ציבוריות ניסו לקדם את הסדרת הענף זה 20 שנה, אך ללא הועיל. ברגע האמת, היוזמות לחוק איגוח כחול לבן נתקעו. סיבה מרכזית הייתה הפחד שאחז בפוליטיקאים שלנו להיות מזוהים עם תחום שיצא לו שם רע בעקבות משבר הסאב-פריים של 2008.

הצעת החוק שעל הפרק, שתעלה בקרוב להצבעה בכנסת, כוללת הגנות מפני איגוחים מסוכנים. למשל, רשות ני"ע תפקח שלא יאוגחו הלוואות פגומות. לקחי 2008 הופקו. שרי האוצר והמשפטים נרתמו לנושא. יש לקוות כי הפחד לא ירים שוב ראש ושישראל תצטרף בקרוב לעולם, לפחות בנושא הזה.

עמירם גיל

האיש התמנה לתפקיד כדי לשקם את החברה, לאחר ששטראוס נקלעה לסחרור בעקבות מקבץ תקלות מרשים במפעליה בארץ ובחו"ל, שהתגלה בהם חיידק הסלמונלה ונאלצו להיסגר לחודשים ארוכים. בחו"ל למשל זה גרם לאובדן של חצי מנתח השוק של החברה הבת, סברה.

התפקיד של באב"ד, בהגדרה, היה לבצע התייעלות ולמכור פעילויות הפסדיות. והוא אכן הוביל את העסקה למכירת סברה. הרוכשת היא כמעט ברירת המחדל, הפתרון הקל ביותר בספר: פפסיקו, השותפה של שטראוס בסברה (50%). לא איזו הצלחה יוצאת דופן. אלא שבשטראוס החליטו בעקבות המכירה לפנק את באב"ד במענק של 2 מיליון שקל, והסבירו כי הוא "תרם תרומה ישירה, מהותית ומכרעת להצלחת עסקת סברה". כן, בונוס מרשים על כך שבאב"ד פשוט ביצע את התפקיד שלו, שעליו הוא כבר ממילא מקבל שכר שנתי בעלות של כמעט 7 מיליון שקל בשנה (בפועל יותר מ-3 מיליון שקל בשנת 2023, כיוון שהאופציות שלו שוות בינתיים אפס).

ואם זה לא מספיק, על הדרך שטראוס החליטה להקפיץ את שכרו של באב"ד ב-11%, תוספת שבחברה טענו בהודעה למשקיעים כי היא "לא מהותית". אין ספק, רוב הציבור היה שמח לקבל תוספת שכר "לא מהותית" של קרוב ל-17 אלף שקל בחודש.

שטראוס היא לא היחידה שנוהגת כך בבכיריה, ולא מדובר פה בבונוס חריג ביחס למנהלים מקבילים, אבל זה לא אומר שזה בסדר. זו רק עוד דוגמה לנוהג פסול שקיים בשוק ושכדאי להכחיד. או שבסוף בסוף באמת נצטרך לתת פרס למי שרק טורח ללכת לפי הכללים.

נתנאל אריאל