האם החוק מאפשר רק לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית ל־7 באוקטובר?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: עמיחי שיקלי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: "עצם העניין", גלי ישראל
תאריך: 10.2.25
ציטוט: "ברור לפי כל חוקי מדינת ישראל - אך ורק לממשלה יש סמכות להקים... ועדת חקירה ממלכתית"
ציון: חצי נכון

שר התפוצות עמיחי שיקלי התראיין לתוכנית של שרון גל בגלי ישראל ונשאל על הדיווחים על שיח מתלהם בישיבת הממשלה סביב שאלת ועדת החקירה הממלכתית. לאחר ששיקלי הכחיש שהיה שיח לא ענייני, הוא הסביר מה כן קרה שם: "היה דיון רציני מאוד ועלו בו גם הרבה מאוד דברים כבדי משקל. קודם כל עלתה שאלת הסמכות, למי יש את הסמכות, כאשר ברור לפי כל חוקי מדינת ישראל - אך ורק לממשלה יש סמכות להקים ועדת חקירה ממשלתית או ועדת חקירה ממלכתית. אין גוף אחר שיש לו את המנדט הזה. אין".

הסמכות למנות ועדת חקירה ממלכתית, שהמונח החוקי לה הוא פשוט "ועדת חקירה", נמצאת בחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968. סעיף 1 לחוק קובע: "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון". סעיף 2 שם בידי הממשלה את הסמכות להגדיר את נושא החקירה וכמו כן לשנותו אם ועדת החקירה ביקשה כך. סעיף 3 מאפשר לה גם לקבוע שמספר חברי הוועדה יהיה גדול משלושה, ובתנאי שהמספר יהיה אי-זוגי ושההחלטה נעשתה לאחר התייעצות עם נשיא בית המשפט העליון. זאת בנוסף לסמכויות לגבי הפומביות של דוח הוועדה שנקבעו בסעיפים 23, 24ב ו-26(ב). בזאת מסתיימות סמכויות הממשלה לגבי ועדת החקירה, שכן השאר הן בידי גופים אחרים, אך שיקלי צודק בכך שהממשלה היא זו שמוזכרת כבעלת הסמכות להקים ועדת חקירה. לא רק זאת: סעיף 29 קובע: "סמכויות הממשלה לפי חוק זה אינן ניתנות לאצילה". כלומר, לא רק שהממשלה היא היחידה שמוזכרת בחוק זה כרשאית להקים ועדת חקירה, החוק גם לא מאפשר לה לתת את הסמכות לכל גורם אחר.

עם זאת, בכל זאת יש גוף נוסף שיכול להקים ועדת חקירה ממלכתית. סעיף 14(ב)(1) לחוק מבקר המדינה, תשי״ח-1958 [נוסח משולב] קובע: "העלתה הביקורת ליקויים או פגיעות הנראים למבקר ראויים לדיון הוועדה [לענייני ביקורת המדינה] קודם המצאת הדין וחשבון על פי סעיפים 15 ו־20 - בשל זיקתם לבעיה עקרונית, או לשם שמירה על טוהר המידות או מסיבה אחרת - ימציא המבקר לוועדה דין וחשבון נפרד אשר יונח על שולחן הכנסת ויפורסם; ואם עשה כן - רשאית הועדה, מיזמתה היא או על פי הצעת המבקר, להחליט על מינוי ועדת חקירה; החליטה הועדה כאמור, ימנה נשיא בית המשפט העליון ועדת חקירה שתחקור בעניין; על ועדת החקירה יחולו הוראות חוק ועדות חקירה, התשכ״ט-1968, בשינויים המחויבים". סעיף 14(ב1) ממשיך: "הועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות ובהסכמת המבקר, להחליט על מינוי ועדת חקירה גם בנושא הכלול בדין וחשבון על פי סעיפים 15 ו־20 ויחולו עליה הוראות סעיף קטן (ב), סיפה; ואולם לא תחליט הועדה כאמור, אלא ברוב של שני שלישים מחבריה, לפחות, בישיבה שנועדה לעניין זה בלבד; הזימון לישיבה הראשונה יהיה בהודעה של לפחות עשרה ימים מראש".

פירוש הדבר הוא שגם הוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולה, בהינתן שמבקר המדינה הגיש דוח העונה על הדרישות או לחלופין נתן את הסכמתו ולאחר מכן הושג רוב של שני שלישים בוועדה. ד"ר חן פרידברג, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכירה באוניברסיטת אריאל, מסבירה: "ועדת חקירה ממלכתית לא נועדה לחקור את התפקוד השוטף של משרדי הממשלה והשירות הציבורי, אלא מחדלים נקודתיים משמעותיים מאוד (כדוגמת מלחמת יום כיפור, הטבח בסברה ושתילה, רצח רבין וכיו"ב). לעיתים, מחדל מסוג זה נבחן גם על ידי מבקר המדינה, שלרוב מוציא דוח מיוחד בנדון. במקרה כזה, כמו גם במקרה בו מחדל ציבורי שנחקר על ידי מבקר המדינה נכלל בדוח השנתי הרגיל, החוק מאפשר לוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת (ולא רק לממשלה) להקים ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק ועדות חקירה ממלכתיות מ-1968".

הדבר קרה ארבע פעמים בהיסטוריה: הפעם הראשונה הייתה בינואר 1985, אז מבקר המדינה המליץ להקים ועדת חקירה למפולת מניות הבנקים. חברי הוועדה דנו בשאלה מי ראוי שיקים את ועדת החקירה - הוועדה או הממשלה. היועמ"ש יצחק זמיר הביע את דעתו שדרך המלך היא שהממשלה תקים ועדה, והוועדה לענייני ביקורת המדינה תורה על הקמתה של ועדת חקירה רק אם הממשלה ממאנת לעשות זאת. חה"כ אהרן הראל (מערך) לעומת זאת גרס: "אני מזהיר את עצמנו, אם אנחנו לא נקבל החלטה היום על הקמת ועדת חקירה, תעשה את זה ממשלת ישראל, כי היא לא תעמוד בלחץ. הציבור ישמע שאחרי דו"ח מבקר המדינה, הוועדה לביקורת המדינה לא אומרת דבר ברור על הקמת ועדת חקירה מידית, הלחץ יופנה לממשלה והממשלה תקים ועדת חקירה". כלומר, היו מי שחשבו שמרגע שמבקר המדינה המליץ על הקמתה של ועדת חקירה, זו צריכה להיות הוועדה לביקורת המדינה שמקימה אותה. ניתן גם ללמוד על כך מהעובדה שבישיבה הבאה בנושא היו"ר דוד ליבאי (מערך) סיפר שהוא דיבר עם ראש הממשלה דאז שמעון פרס כדי שהממשלה לא תקדים את הוועדה בהחלטה להקים ועדת חקירה. ההצבעה בוועדה התקבלה פה אחד, מה שהוביל להקמת ועדת בייסקי.

שלוש הפעמים הבאות הגיעו בימי ממשלת אולמרט (2006-2009). הראשונה הייתה ועדת דורנר שדנה במצב ניצולי השואה, עליה הוחלט בינואר 2008 מתוקף סעיף 14(ב). יו"ר הוועדה זבולון אורלב (מפד"ל) הסביר שלאחר פרסום דוח המבקר בעניין ניתנה לממשלה הזדמנות לתקן את הליקויים שנמצאו. לאחר שלא עשתה זאת, אורלב יזם את הקמת ועדת החקירה. ביולי אותה שנה הוועדה החליטה גם על ועדת חקירה מטעם סעיף 14(ב1) בנושא המשבר במשק המים, היא ועדת ביין. בגלל שהיה מדובר בהקמת ועדה על בסיס דוח רגיל של המבקר, היה צורך בהסכמתו וכמו כן ברוב של שני שליש. לא רק שאלו הושגו בקלות, הדבר גם קיבל את ברכתו של שר התשתיות בנימין "פואד" בן אליעזר. מספר ימים לאחר מכן הוחלט להקים גם ועדת חקירה בנושא הטיפול במפוני גוש קטיף (ועדת מצא) מתוקף סעיף 14(ב). ועדה זו הייתה השנויה ביותר במחלוקת בקרב חברי הוועדה, אך בסופו של דבר הוחלט להקימה שכן דוח המבקר הוגש כבר ב-2006 ולא היה נראה שהלקחים יושמו. הדבר נעשה בהמלצת מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס.

ואולם, זהו המצב בתאוריה. בפועל, עד כה לפי אתר מבקר המדינה הוגשו בהקשר של מתקפת 7 באוקטובר ארבעה דוחות: הטיפול בבריאות הנפש בעקבות הטבח, הפעלת מרכזי חוסן בקו העימות מאז פרוץ המלחמה, הסדרת הסיוע לנפגעי הטבח ואסדרת צוותי החירום היישובים טרם המלחמה והפעלתם בתחילתה. מבין הארבעה, רק אחד עוסק בתקופה שקדמה לטבח, וגם הוא עוסק בעניין נקודתי שלא מאפשר להבין את כל הגורמים שהביאו לטבח ולכישלון למנוע אותו.

דובר משרד מבקר המדינה אישר בפנינו שכרגע אין דוח שמאפשר לעסוק בנושא הבוער, שהוא הכשל שאפשר את המאורעות: "בהתאם לסעיף 14(ב)(1) לחוק מבקר המדינה הוועדה לביקורת המדינה יכולה להקים ועדת חקירה ממלכתית, על בסיס דוח מיוחד של המבקר. בשבוע שעבר פורסמו ארבעה דוחות מיוחדים בנושאי הטיפול בבריאות הנפש, צוותי חירום ישוביים, הכרה בנפגעי פעולות איבה ופעילות מרכזי חוסן במהלך מלחמת חרבות ברזל ובתקופה שקדמה לה. בחודשים הקרובים, כפי שהמבקר כבר ציין, צפויים להתפרסם עוד דוחות מיוחדים בהיבטים של טיפול באוכלוסייה בעיקר וסוגיות נוספות שיש להן זיקה לאירועים שקרו בעקבות אירועי שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. עם זאת, בכל הנוגע לליבת הכשל - אנחנו פועלים בימים אלו מול צה"ל והשב"כ על מנת להיכנס לביקורת בנושאים אלו, לצד התקדמות הביקורת בכל הנוגע לפעולות הדרג המדיני". גם מטעם יו"ר הוועדה חה"כ מיקי לוי אושר שאלו הדוחות שפורסמו. כלומר, שיקלי צודק שבהינתן התנאים המקדימים כרגע רק הממשלה יכולה להקים ועדת חקירה ממלכתית.

יתרה מזאת, כפי שאומרת ד"ר פרידברג, גם אם היה מתפרסם דוח ביקורת מיוחד על מחדל 7 באוקטובר, הוועדה לענייני ביקורת המדינה הייתה נתקלת בקושי להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל: "למרות שיו"ר הוועדה חייב, על פי תקנון הכנסת, לבוא משורות האופוזיציה, עדיין יש בה רוב לקואליציה. כלומר, אם הממשלה מתנגדת להקים מיוזמתה וועדת חקירה ממלכתית היא תוכל לחסום הקמת ועדה כזאת גם דרך הועדה לענייני ביקורת המדינה בזכות הרוב שיש לה בוועדה זו. כך למשל, אחרי אסון הכרמל ב-2010, כשהממשלה סירבה להקים ועדת חקירה ממלכתית, היה ניסיון להקים אחת כזאת דרך הוועדה לענייני ביקורת המדינה. על שולחן הוועדה היה מונח, טרם האסון, דוח ביקורת מיוחד על ליקויים קשים במערך הכבאות בישראל, שהראה ש'הכתובת הייתה על הקיר'". בדצמבר 2010 יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ח"כ יואל חסון, הביא להצבעה את ההצעה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון הכרמל, לפי סעיף 14(ב)(1), ואולם ההצעה נפלה בשל התנגדות שמונה חברי הקואליציה בוועדה וחבר אופוזיציה אחד - אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. רק שלושה חברי ועדה תמכו בהקמתה. כלומר, למרות שישנה דרך נוספת - עצמאית מהממשלה - להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הממשלה יכולה לסכל מהלך כזה בקלות יחסית. "זה בוודאי כשמדובר בנושא נפיץ מאוד ושנוי במחלוקת", אומרת פרידברג. "ואכן, ארבע ועדות החקירה הממלכתיות שהוקמו לאורך השנים על ידי הועדה לענייני ביקורת המדינה עסקו בנושאים שעמדו בלב הקונצנזוס הציבורי, והממשלה לא ראתה לנכון למנוע את הקמתן".

שיקלי הזכיר בדבריו גם ועדת חקירה ממשלתית. כפי שמראה סקירה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ועדת חקירה מסוג זה (בשמה הרשמי, ועדת בדיקה ממשלתית), מוקמת בהחלטת הממשלה או בהנחיה של השר הרלוונטי. היא פחות עצמאית מהממשלה לעומת ועדת חקירה ממלכתית בכל הנוגע למינוי חבריה ופרסום ממצאיה, אבל כן ניתן לתת לה סמכויות של ועדה ממלכתית.

השר שיקלי בחר שלא להגיב.

לסיכום, מעבר לממשלה, החוק מאפשר גם לוועדה לענייני ביקורת המדינה להקים ועדת חקירה ממלכתית. עם זאת, הדבר דורש הגשת דוח של מבקר המדינה בעניין, דבר שעוד לא קרה בקשר למחדלים שהובילו לטבח 7 באוקטובר. בנוסף, לקואליציה יש רוב בוועדה, כך שקשה לוועדה לביקורת המדינה להקים ועדת חקירה שלא בהסכמת הממשלה. לכן דבריו של שיקלי חצי נכונים.