נפתח בסיפור לפסח: כשאברהם אבינו הגיע לארץ ישראל, התורה מספרת שאלוקים הנחית עליו בשורה טובה ורעה. מצד אחד, הארץ הובטחה לו ולזרעו אחריו. מצד שני, נאמר לו שזה ייקח זמן. הרבה מאוד זמן. כמה? "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם 400 שנה". בקטנה. קשה עכשיו, הקלה אחר כך.
● פרשנות | השווקים בפאניקה. אבל לא בגלל המכסים
● הקלישאה על הישראלי שחייב להחזיק דירה בבעלותו כבר לא מחזיקה מים
נזכרתי בזה השבוע, כש"הטווח הארוך" כיכב בכל הכתבות ועצות המומחים והאנליסטים, לאחר שהמדדים המובילים בעולם צנחו ביותר מ-20%. זמן מצוין לשלוף את המסר ש"בטווח הרחוק הבורסות תמיד עולות". קחו נשימה וזה יעבור.
כשהדברים הללו נכתבים, נראה שהסייקל הפעם היה מופרע וקצרצר מתמיד. טווח קצר של שניות, וטווח ארוך של ימים. אבל דווקא בגלל זה, מול עולם כאוטי כל כך, אסור לשכוח את השיעור החשוב.
הטווח הרחוק יכול להיות גם מאוד מאוד רחוק. ולא מוכרחים ללכת 3,300 שנה אחורה עד אברהם. בשנים 1995 ועד 2000 ("אתמול בבוקר" בהשוואה לסיפורי יציאת מצרים) מדד מניות הטכנולוגיה של וול סטריט, נאסד"ק, זינק פי 5. כולם קפצו על רכבת "הכלכלה החדשה", כשפריחת האינטרנט הבטיחה שווקים בלתי מוגבלים. במרץ 2000 נאסד"ק הגיע לשיא - 5,132 נקודות.
מי נשאר כל הדרך?
ואז זה נגמר. כי זה הקטע בכלכלה ובמחזוריות. עד אוקטובר 2002 המדד צנח לשפל של 1,108 נקודות - ירידה של 80% מהשיא. חמש שנים אחר כך, עד מאי 2007, נאסד"ק עוד המשיך לדשדש מתחת לרמה של 2,500 נקודות.
ושוב, הסוף כמובן היה טוב. במרץ 2015, 15 שנים לאחר השיא ההוא, חזר מדד נאסד"ק לרף 5,000 נקודות. כמה אנשים שנכוו בשנת 2000 נשארו את כל הדרך עד להחזר (נומינלי) על השקעתם? קשה לדעת. צבי סטפק, מבעלי בית ההשקעות מיטב, הזכיר לא מזמן שבאותו פרק זמן הוא יכול היה להכפיל את שווי אחזקותיו, לו השקיע אותם באיגרות חוב ממשלתיות ל--10 ול-20 שנה. מחירי הדירות בישראל זינקו בין 2008 ל-2015 בכ-60%.
אבל מי שנשאר נאמן למניות, ראה את הכסף מכפיל את ערכו פי ארבעה תוך עשר שנים, עד לרמה של 20 אלף נקודות בסוף 2024. אפילו מי שקנה מניות ממש ערב הבועה ההיא, לפני 25 שנה, והרגיש כל כך הרבה שנים שהוא אולי היה ה"פראייר" האחרון שטיפס על פירמידת החלומות, עדיין ראה תשואה שנתית ממוצעת של כ-5% (כ-7% כשכוללים את הדיבידנדים שחילקו החברות במרוצת אותן שנים).
נכון ש-15 שנה הן לא 400 של אברהם (אחריהן בניו יצאו "ברכוש גדול"), אבל לכמה יש באמת אופק של כל כך הרבה שנים? וזו לא רק הקלישאה של הכלכלן ג'ון קיינס, שאמר ש"בטווח הארוך כולנו מתים". הבעיה הגדולה פי כמה היא שגם שחקני הטווח הארוך כביכול עובדים על עצמם לא פעם. הם מכירים את כל הסיסמאות והסטטיסטיקות, אבל לא בטוח שהם באמת מסוגלים לקחת אוויר לתקופות כאלו ארוכות.
האוצר הוליד טעות
הדוגמה הכי טובה היא ההנחה שלצעירים יש את כל הזמן שבעולם. הטעות נובעת בין היתר מההפרדה שיצר משרד האוצר בין גילאי המשקיעים והמסלולים המומלצים להם בשוק החיסכון. מאז 2016 קופות הגמל וקרנות הפנסיה מחויבות להציע לחוסכים "ברירת מחדל" תלויית גיל: מסלול לבני 50 ומטה, לבני 50-60 ולבני 60 ומעלה. ההיגיון ברור: אינו דומה מבוגר בן 60 לצעיר בן 30 שעושה צעדים ראשונים בשוקי העבודה והמניות. לאחרון יש הרבה יותר זמן לתקן, אם תגיע מפולת.
אבל מה שמוצדק בנוגע לכסף שסגור עד הפנסיה, לא בהכרח נכון לגבי חסכונות אחרים. כשמשוחרר מהצבא מתחיל לאסוף הון עצמי של עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים, לא מדובר בכסף שבאמת ובתמים יכול "לחנות" וליהנות מנפלאות הריבית דריבית עד הפנסיה. הכסף שלו בנאסד"ק ו-S&p, כי הוא צעיר, כך עושים כולם ואלה מדדים שתמיד עולים, אבל הוא לא חולם לדגור עליו עד זקנה. חלק ירצה למשוך את הכסף למימון חתונה או דירה, או להגשים חלום על טיול ארוך או פתיחת עסק. ולכן, דווקא צעירים ששמים את כספם על מדד מניות תנודתי ומשכנעים את עצמם שזה תפור בדיוק להם, כמו אותם מסלולי גמל או פנסיה, לא פעם עוצמים עין. זה מאוד משתלם כשהשוק טס למעלה. או כשהוא מתקן התרסקויות תוך פחות משבוע. לא לעולם חוסן.
כוכבי השבוע
מצוין: טראמפ מול כל העולם
לא בכדי לימודי כלכלה הם חלק ממדעי החברה, הכי רחוק ממדעים מדויקים. אולי הציטוט הכי מוכר על כלכלנים הוא ש"הם יידעו לומר מחר, למה הדברים שחזו אתמול, לא התגשמו היום". די להביט בתחזיות האנליסטים בנוגע לשוקי המניות, כמעט בכל נקודת זמן.
וזה ממחיש עד כמה חריג היה קונצנזוס ההתנגדות ואפילו הזעזוע של כל המומחים ממדיניות המכסים של טראמפ. לא שאין כלכלנים שתומכים עקרונית בשכבת מכסים להגנת ייצור מקומי, אבל אלה יתמקדו לכל היותר בשווקים מסויימים או בזמנים מתוחמים להכלת אותו משטר מס. שיעור פשוט של יעילות כלכלית ויתרון יחסי, שקידם את כל העולם וגם צינן את האינפלציה.
אבל מול הקונצנזוס החריג כל כך ניצב במשך שבוע בן אדם אחד, רק שהוא זה שקובע את החוקים. עד שהוא כנראה הבין שאפילו כלכלנים לפעמים צודקים.
בלתי מספיק: זהבי קונה ומוכר דירות ביהוד
ענף הנדל"ן למגורים הוא המקום שבו הקלישאות מזמן יצאו מכל פרופורציה. השבוע נתנה לכך אלקטרה דוגמה נהדרת, בהודעה על הקונה החדש בפרויקט שלה.
לפי הדיווח, ערן זהבי, כדורגלן מכבי תל אביב, קנה שתי דירות בפרויקט Riverside במחיר של 11 מיליון שקל. לסקרנים, Riverside הישראלי (השכונה שמוכרת לרבים מצפון מנהטן, על ההדסון), מוקמת בכלל בעיר יהוד. רחוק מכל נהר מוכר.
למה שם? זהבי הודה שזה לא בשבילו אלא "לילדים", אבל הסביר שמדובר ב"בחירה טבעית, בגלל הסטנדרטיים הבינלאומיים, האיכות והלייף סטייל, שמאוד מתאימים לי ולמשפחה שלי". החברה הסבירה שהפרויקט "מגדיר מחדש את המונח יוקרה". לא פחות.
בפועל, זהבי יככב כפרזנטור הפרויקט, מה שאומר שמדובר בעסקת "ברטר". הוא משלם על דירות, הם משלמים על הופעה ויח"צ, ולכו תדעו כמה כסף אמיתי יעבור בין הצדדים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.