היסטוריה חלופית של הציונות: "אם תרצו, אין זה סיפור־פיות"

בערוב חייו זאב וולטר לקוויר, ההיסטוריון של המאה ה-20, של השואה ושל הציונות, השתעשע בתרחיש הפך־עובדתי (באנגלית, counter-factual). הוא התחיל בו את הציונות 50 שנה לפני הרצל, והעמיד בראשה את בנג'מין דיזראלי, שעדיין לא מצא את מקומו בפוליטיקה הבריטית.

● יואב קרני, פרשנות | יהודי אמריקה הם סיפור הצלחה פנומנלי, אבל הייתכן שעליהם לחזור ולהצניע את מוצאם?
● יואב קרני, פרשנות | מאה הימים הראשונים של טראמפ: רוב הסקרים מראים שהאמריקאים לא מתפעלים

סביב שנת 1850 גל פוגרומים על פני מזרח אירופה ומרכזה שכנע 2 מיליון יהודים להיענות לקריאת 'דיזי' ולהפליג מזרחה. ארץ ישראל הייתה קטנה מכדי להכיל אותם. הם התיישבו על פני כל המזרח התיכון, מיפו עד כירכוכ. בהדרגה, לאורך 20 שנה, כלכלת האזור עלתה לה כפורחת בזכות 'ועדת רוטשילד', ששלחה לא רק כסף, אלא גם מאות בוגרים יהודים צעירים של אוניברסיטאות אירופה.

"אך עניין של זמן הוא לפני שדיזראליה (Disraelia) תהיה למדינה עצמאית", מדווח לקוויר משלהי המאה ה-19 (הוא עצמו אמר לי פעם שאילו הורשה לבחור את תקופת חייו, הוא היה מתיישב בפריז של ה־Belle Époque, בדיוק בתקופה המדוברת. אני מנחש שהוא היה הופך לכתב חוץ, והיה נשלח מפעם לפעם לדיזראליה).

דיזראלי עצמו עזב את דיזראליה ב־1860, שב ללונדון, ונעשה בכל זאת ראש הממשלה, כפי שקרה בהיסטוריה העובדתית. לפני שעזב, הוא נשא נאום בעצרת הכללית של דיזראליה, וחתם אותו במילים "אם תרצו, אין זה סיפור־פיות". בהיסטוריה החלופית דיזראלי נקבר בהר הכרמל, שהפך לאולימפוס של דיזראליה.

דיזראליה הייתה למקור השראה אוניברסלי בזכות הפלורליזם שלה וסובלנותה. שום קבוצה אתנית לא נהנתה ממונופול. פעם בארבע שנים נבחר נשיא, על יסוד רוטציה אתנית. בעקבות נשיא יהודי בא נשיא ערבי או כורדי, וחוזר חלילה.

שעשוע או לא שעשוע

מוקירי לקוויר התקשו קצת בהבנת הפנטזיה הזאת: מדינה רב־לאומית, שבה יהודי אירופה הנרדפים מוצאים מקלט ומשגשגים, אבל אינם תובעים בעלות מלאה עליה, והיא שייכת לכל אזרחיה. שאלתי אותו אם ייתכן שהוא מתחרט על עצם מדינת־הלאום, שהוא השתתף בהקמתה. לא, הוא אמר, דיזראליה היא רק שעשוע אינטלקטואלי.

שעשוע או לא שעשוע, אפשר שמדינת הלאום לא הייתה קמה, אילו אבותינו ואמותינו התחילו את המצעד הרבה יותר מוקדם.

התנועה הציונית הייתה אירופית מעיקרה. גירוייה היו אירופיים, השראתה הייתה אירופית, היא הייתה אפשרית רק באירופה. הקפיצה מן ההמתנה למשיח אל החשה פעילה של בואו לא הייתה אפשרית בשום מקום אחר שבו ישבו יהודים. חוץ מזה, כמובן, הסכנה המיידית לשלומם הפיזי של היהודים החמירה במיוחד באירופה, בקשר ישיר עם התחזקות הלאומיות.

אפשר לטעון שלא היו מדינות לאום בשום מקום לפני המאה ה־19. פולין למשל, שבה היהודים נהנו מן התקופה הארוכה ביותר של ביטחון ושל אוטונומיה, הייתה ארץ רבת־לאומים. בשיא התפשטותה, במאה ה־17, חיו בה כ־12 מיליון בני אדם, מהם רק 4.5 מיליון פולנים.

הרעיון של מדינת לאום, שבה שמורה עמדת בכורה לקבוצה יחידה, התפשט בחלקים של אירופה רק מן הרבע השני של המאה ה־19. התקוממויות לאומיות ביוון, בפולין ובהונגריה עשו רושם עצום על צופיהן, ועוררו אסוציאציות מיידיות אצל עמים מדוכאים אחרים.

אליעזר בן יהודה הצעיר הפך לציוני, כמעט 20 שנה לפני הרצל, בזכות המרד הבולגרי נגד העות'מאנים, ב־1877. שוו בנפשכם, אנחנו חבים במידת מה את העברית המודרנית לבולגרים. גם הם הקימו לשון עתיקה לתחייה, וגם הם עשו כן בזכות העזתם של קנאים יחידים. אף היוונים והאירים ניסו את כוחם.

לאום בכיר ולאומים זוטרים

הציונות שאלה מכל הבא ליד, ואין כל סיבה להצטדק או להתבייש. מדינת הלאום נועדה לעשות צדק עם מוטביה, והייתה ביטוי של התקדמות. היא התחילה לעלות על מוקשים, כאשר הרעיון המופשט התנגש עם המציאות, והלאום הבכיר נתקל בלאומים זוטרים שלא רצו שינמוך. כשפולין חזרה והוקמה, 125 שנה לאחר שנכבשה וחולקה, היא התנערה מן הפלורליזם הישן. מחדשיה רצו מדינת לאום, לא עוד מדינת־כל־אזרחיה.

אגב, הקשר בין התפתחות ההכרה הלאומית היהודית באירופה לבין תנודותיה של פולין אינו מקרי. אפשר לטעון שהליטאים והחסידים בינינו הם צאצאי פולין המוקדמת. הציונים החילוניים יצאו מחלציה של זו המאוחרת. הרחבתי על הקשר הזה במקום אחר (yoavkarny.com).

מאז מלחמת העולם השנייה מדינת הלאום האירופית ירדה בהדרגה מגדולתה. האיחוד האירופי הוא הגלגול המאוחר ביותר של ירידתה. במסגרתו נחלשו המדינות האינדיבידואליות לטובת סמכות פדרלית. התפתחה ריאקציה: עליית ימין לאומני אנטי־אירופי לעמדות השפעה חסרות תקדים בהונגריה, בצרפת, בגרמניה, באיטליה ובהולנד. הוא רוצה לחזור אל דגם, הקרוב הרבה יותר אל מדינת הלאום הקלאסית.

המתעניינים אולי שמו לב שדונלד טראמפ מתעב את האיחוד האירופי. בעיניו הוא קם רק כדי "להזיק לאמריקה". כמה מתומכי טראמפ יזמו באמצע מרץ כינוס בוושינגטון, שדן בדרכים לזרז את פירוקו של האיחוד האירופי.

לאן נעה המטוטלת, קשה לדעת. אבל מוטב לזכור לפחות דבר אחד: הרעיון של מדינת לאום באשר היא אינו מובן מאליו במאה ה־21. ריחה הובאש מחמת הקצנותיה, שהובילו את אירופה אל מלחמה ושואה; ועמדו ביסוד מדינת האפרטהייד בדרום אפריקה. ההגנה על מדינת הלאום היהודית מצריכה מאמץ מיוחד, דרגה ניכרת של מקוריות, יותר האזנה ופחות התחסדות.

יום עצמאות שמח. לחיי 77 השנה הבאות.