ישראלים חוזרים ומתוודעים אל ההפתעות האסטרטגיות, הצונחות משרוולו של דונלד טראמפ בלשכתו הסגלגלה, בדרך כלל כאשר אורח רם-דרג מסב לצידו. במהלך יום ג' מעונן וגשום בוושינגטון צנחו שתי הפתעות. תחילה הוא הודיע, במעמד ראש ממשלת קנדה מארק קרני, שמלחמת אמריקה בתימן הגיעה אל קיצה מפני שהחות'ים הודיעו לו שאינם רוצים עוד להילחם; ואחר כך הוא הודיע במעמד סטיב וויטקוף, שליח־העל שלו לסיום כל המלחמות ולשחרור כל החטופים, שנשארו רק 21 חטופים חיים בעזה, וחוץ מזה הוא גם הודיע שידלג על ישראל במסע הדילוגים שלו במזרח התיכון.
● בדרך לפשרה? סין הודיעה רשמית על שיחות עם ארה"ב בנושא המכסים
● קנצלר גרמניה החדש: "ישראל חייבת להישאר מחויבת לחוק הבינלאומי"
בחודש שעבר, השרוול הנשיאותי ארב לבנימין נתניהו. שם שמע ראש הממשלה בפעם הראשונה, לצד שאר העולם, כי ארה"ב פותחת משא-ומתן "ישיר" עם איראן על עסקה גרעינית. לישראל לא היה מושג. הנחמה היחידה היא שזה סגנונו. בכירי שריו בתקופת כהונתו הקודמת פוטרו באמצעות ציוץ טוויטר. אפשר אפוא להתחיל מלחמות ולסיים אותן בניעור שרוול.
היש איזושהי שיטה בשיגעון? הבענו כאן את דעתנו שאת טראמפ אין טעם לחזות; אפשר רק לנחש, ולפעמים לקלוע, ובדרך כלל להחטיא. מה הניחוש הפעם? שטראמפ רוצה להגיע לריאד בשבוע הבא בלי הסחות דעת. הוא אינו רוצה מלחמה עם החות'ים בדרום, או עם איראן במזרח, והוא רוצה הפסקת אש בריביירה של עזה. מטוסים ישראליים לא יגנבו לו את ההצגה. ניחוש, אמרנו.
מלחמות הים הערבי
ביום ג' לפנות ערב הגיעה אל שולחן הכתיבה שלו הידיעה שהודו תקפה תשע 'מטרות טרור' בפקיסטן, מן האוויר, מן היבשה ומן הים. טראמפ התייחס כמעט בביטול. הם לוחמים כבר הרבה זמן הוא אמר, "נקווה שזה ייגמר מהר".
מהירות הגמירה המיוחלת קשורה אל נכון בתוכנית הנסיעות שלו. חצי האי ערב נמצא בצד המערבי של הים הערבי. הודו נמצאת בצד המזרחי, ופקיסטן נמצאת בצד הצפוני. זה אמנם ים גדול, ואין חשש שהדי הפיצוצים יישמעו בריאד. אבל האפשרות שהים הערבי יעמוד במוקד של סכסוך צבאי מתפתח בין שתי ארצות גרעיניות צריכה להדיר די הרבה שינה מדי הרבה עיניים.
שתי הארצות האלה שונאות זו את זו מיום הולדתן, לפני כמעט 78 שנה. הן גם יצאו לשלוש מלחמות מלאות. אבל בניגוד לדברי טראמפ, הן אינן לוחמות זו בזו 'כבר הרבה זמן'. הפעם האחרונה שבה מלחמה מלאה חישבה להתפרץ הייתה ב־1999, ב'מלחמת קרגיל', סמוך לקו ההפרדה בקשמיר. התערבות אישית של הנשיא ביל קלינטון ציננה את היריבות.
אגב, קרגיל העניקה לישראל הזדמנות להוכיח את חיוניותה הביטחונית להודו. ההוכחה לא נשכחה מני אז. וכך, ישראל והודו מצאו את עצמן הולמות בטרוריסטים איסלאמיסטיים בהפרש של מספר שעות זו מזו, ישראל בצנעא ובחודיידה והודו בחלק הפקיסטני של קשמיר ובחבל פנג'אב.
בכל רחבי הודו אנשים נקראים להשתתף בתרגיל פיקוד עורף. ב־9 בערב, יום ד', יישמעו אזעקות עולות־ויורדות, ואנשים יחויבו לכבות את האורות. ספק אם אפילו קמצוץ של הודים יוכלו למצוא ממ"ד או מקלט באזור מגוריהם. ספק אם יש טעם להתחיל להתכונן ברצינות למלחמה לאחר שכבר נורו היריות הראשונות. אם אמנם תתפתח מלחמה כללית, האוכלוסייה האזרחית תהיה פגיעה להפליא.
8 במאי או 9 במאי
קשה להאמין אילו חדשות נדחסות אל כברת-זמן קצרצרה של 24 שעות, וקשה עוד יותר להאמין מה החדשות האלה אומרות על כברת-זמן ארוכה הרבה יותר של 80 שנה: אלה 80 השנה שעברו מאז כניעת גרמניה הנאצית.
ארצות המערב מציינות את יום הכניעה ב־8 במאי; רוסיה וכמה ממושבותיה לשעבר מציינות אותו ב־9 במאי. 24 שעות הבדל ביטאו רק עניין פורמלי ב־1945, אבל ההבדל התפתח במרוצת הזמן למטאפורה על יחסי מערב ומזרח. לכאורה זו הייתה אותה המלחמה, וממילא אותו הניצחון; אבל לא בדיוק.
מלחמת המערב בנאצים התחילה בספטמבר 1939, בתגובה על פלישת היטלר לפולין. שבועיים אחר כך, הסובייטים הצטרפו אל היטלר באונס ברוטלי מאורגן של פולין. במשך שנה וחצי ויותר הם הזינו את מכונת המלחמה הגרמנית בנפט ובדגנים. המלחמה הסובייטית בנאצים התחילה ביוני 1941, לאחר שהיטלר פלש לברית המועצות.
כמובן, הסובייטים מילאו תפקיד מרכזי בהכנעת גרמניה, וספגו אבדות איומות. אבל מוטב לזכור את הנסיבות, בייחוד מפני שהן משפיעות על תפיסת רוסיה במערב.
מנהיגיהן של 29 ארצות, בכללן סין והודו, יעמדו על בימת הכבוד במוסקבה. חיילים סיניים יהיו בין הצועדים. אנחנו מניחים שגם צפון קוריאנים יצעדו בסך. אלפים מהם הוזמנו לחזית אוקראינה בשנה האחרונה, כדי לסייע לצבא הרוסי המדמם להרוג אוקראינים ולהרוס את ארצם. במדיה החברתית נפוצה בשבועות האחרונים כרזה המתארת חיילים סובייטיים במדים חומים, עם הסרט Z סביב זרועותיהם. זה הסמל שהקרמלין בחר כדי לציין את 'הפעולה הצבאית המיוחדת' באוקראינה, שהוא התחיל לפני שלוש שנים ויותר. הכתובת על הכרזה אומרת: "זו הפעם הראשונה שארץ פשיסטית חוגגת את הניצחון על הפשיסטים".
רוסיה כשלה להתנרמל
מחורבות אירופה במלחמת העולם השנייה עמד לבקוע סדר עולמי חדש, שבו גבולות בין לאומיים יוכרו וזכויותיהם של עמים קטנים יכובדו. קשה לחשוב על זמן יציב פחות מאז מאי 1945. באירופה משתוללת המלחמה הגדולה והארוכה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ואם נעמיד אותה במשוואה של עימותים בין שתי ארצות ריבוניות לא נמצא דוגמתה לפחות מאז מלחמות נפוליאון, לפני 200 שנה ויותר.
אירופה משלמת מחיר יקר על חוסר הצלחתה של רוסיה להתנרמל. התמוטטות ברית המועצות העניקה לה את ההזדמנות להיפטר מהרגלי ההתפשטות האגרסיביים שכיוונו את מהלך ההיסטוריה שלה מאז איוואן האיום, באמצע המאה ה־16. ההתפשטות הרוסית התחדשה 20 שנה לאחר נפילת האימפריה הסובייטית.
מה יקרה אם מלחמת אוקראינה תסתיים בזמן הקרוב? חרדה עמוקה מרחפת על ארצות אחרות בגבולה המערבי של רוסיה, בייחוד פולין והארצות הבלטיות. פולין שוקדת על הקמת 'הצבא הגדול יותר באירופה'. רק השבוע ליטא הודיעה על הקצבת מיליארד דולר לעיבוי חומת ההגנה.
היו נקודות קודמות בהיסטוריה האירופית של 80 השנה האחרונות שבהן פלישה רוסית מסיבית עמדה על הפרק. ההבדל הגדול הוא שמערב אירופה הניחה בימים ההם, כי היא תוכל לסמוך על תמיכה אמריקאית. ממשל טראמפ הוריד את שותפות הגורל מן הפרק, או לפחות הקטין את סבירותה. 'אמריקה תחילה' מניבה הכרה פחות או יותר כללית שכל ארץ לבדה ולעצמה.