ייתכן שלמטרופוליטן יש אומנות גנובה במיליוני דולרים, והוא לא מחכה שיבקשו אותה בחזרה

בסוף פברואר התרחשה במוזיאון המטרופוליטן לאומנות סצנה שנעשית מוכרת יותר ויותר: מוזיאון השיב יצירת אומנות - החזיר משהו מהאוסף שלו למקום שבו הוא נוצר - במקרה הזה, ליוון. ההכרזה על כך, עם זאת, הייתה יותר חגיגית מאשר מבוישת. היא נעשתה בקול תרועה שלעתים קרובות קשור יותר לרכישת חפץ גדול, ולא להשבתו של אחד. הסיבה לכך היא שבמקרה זה, ה"מט" עצמו פתח בחקירה לגבי מקור הפסל.

● התערוכה שתגרום לכם לנסוע לחיפה ותחזור אליכם בכל פעם שתציצו לדסקטופ
● עפרה צימבליסטה, אגי משעול ויונה וולך נפגשות בתערוכה חדשה על שריפה וכיליון

היצירה המדוברת הייתה פסל ברונזה קטן שנוצר במאה ה-7 לפני הספירה של ראש גריפון, יצור מיתולוגי. הוא הוצג במט מאז 1972. מקס הוליין, מנכ"ל המט, דיבר עם הקהל שנאסף לכבוד האירוע. היצירה, לדבריו, "לא הייתה יכולה לצאת באופן לגיטימי" מיוון.

במהלך השנים האחרונות נאלצו מוזיאונים להגיב לפניות - לעתים כחלק מתביעות משפטיות שהיו עשויות להגיע ממדינות או מבעלים לשעבר, או ביוזמת רשויות אכיפת החוק בארה"ב - בנוגע ליצירות שנגנבו, הוצאו בחפירות לא חוקיות, יוצאו או נסחרו באופן לא תקין.

אך עם ראש הגריפון, המט לא חיכה שיבקשו ממנו. השלטונות היווניים לא ניסו להחזיר אותו. במקום זאת, בתפנית שמראה כיצד השתנה תהליך ההחזרה וההשבה למולדת, המט יזם את חקירת הדרך שבה נכנס הגריפון לאוסף שלו. המוזיאון מצא שהוא נעלם מהמוזיאון הארכיאולוגי של אולימפיה בשנות ה-30.

בשנה שעברה מינה המט את לוסיאן סימונס, עורך דין ומנהל בכיר לשעבר בבית המכירות הפומביות סות'ביס, לתפקיד המנהל הראשון אי פעם של חקר המוצאות (provenance research) שלו. הוא מוביל צוות של 10 חוקרים במשרה מלאה, שלדברי ה'מט' הוא הצוות הגדול ביותר המוקדש למשימה זו בכל מוזיאון שהוא. סימונס פועל כ"בקרת תנועה אווירית", לדבריו, ומספק תמיכה, פיקוח ותיאום עבור מומחי חקר המוצאות, המשובצים במחלקות המוזיאון.

הפילוסופיה הרחבה יותר של סימונס היא שעדיף לנקוט גישה גלויה כאשר צריך לקבוע את סיפורי הרקע של היצירות. "אנחנו צריכים לדעת את האמת", אמר. "לפעמים היא לא נעימה".

נוכח הטענות הללו, ההימור הוא לעתים קרובות גבוה: בשנת 2022 הוציאו רשויות מקומיות ופדרליות מהמט 27 חפצים בשווי 13 מיליון דולר והחזירו אותם לאיטליה ולמצרים, מדינות המוצא שלהם.

המוזיאונים שינו גישה לגבי חקירת היצירות

מחקר המוצאות, או מציאת תיעוד מקיף של הבעלות וההיסטוריה הקודמת של חפץ אומנות, הוא "עבודת ליבה של מוזיאון" בימינו, אמר הוליין, בוודאי שמדובר בבדיקת רכישות חדשות. אך כעת מוזיאונים נוספים בוחנים את סיפור הרקע של חפצים שהיו ברשותם במשך עשרות שנים, ואז פועלים על סמך הממצאים.

"מוזיאונים דבקו בגישה של לחכות ולראות", אמר ויליאם מ. גריסוולד, מנהל מוזיאון קליבלנד לאומנות ויו"ר כוח המשימה לקניין תרבותי של איגוד מנהלי מוזיאוני האומנות. "עכשיו הם הרבה יותר פרואקטיביים בחקירה ובמציאת דרכים לפתרון בעיות הנוגעות למוצא".

הוליין ציין עד כמה השתנה הנוהג של חקירת המוצא של יצירה. "לפני ארבעים, חמישים שנה, לאף אחד לא היה אכפת ממסמכים. זה לא משום שהכול היה לא-חוקי. זה פשוט לא עבד ככה".

למט יש יותר מ-1.5 מיליון חפצים באוסף שלו, מבקרים בו שישה מיליון איש בשנה, והוא זוכה לתמיכה כספית של 4.5 מיליארד דולר.

ב-2018 התריעו אנשי המט על בעיות הנוגעות לראש הגריפון, ואז פנה הוליין למנהל העתיקות והמורשת התרבותית של יוון. התעלומה מעולם לא נפתרה סופית, ולכן המוזיאון לא יכול היה להיות בטוח שהפריט עומד בסטנדרטים שלו. אך הפריט לא עזב לתמיד. חפץ הארד יחזור למט בהשאלה בשנה הבאה.

המיליארדר רצה להעניק פסלים, מקורם היה חידה

כאשר המיליארדר לאונרד נ. שטרן, מפתח נדל"ן ויורש חברת מוצרי חיות המחמד Hartz Mountain, רצה להעניק למט אוסף פסלים מתקופת הברונזה מהאיים הקיקלאדיים, שהם כיום חלק מיוון, המט לא הצליח לקבוע את מקורה של האומנות. "90% מהאומנות הקיקלאדית מגיעה מהקשרים לא ידועים, והרבה ממנה כנראה נחפרת מתוך קברים", אמר שון המינגווי, האוצר הראשי של האומנות היוונית והרומית של המט.

במקום לדחות את המתנה, המט עבד עם ממשלת יוון ועם המוזיאון לאומנות קיקלאדית כדי ליצור שותפות ארוכת טווח. היצירות יהיו בבעלות יוון, אך רובן יוצגו במט ב-25 השנים הקרובות, והמדינה תשאיל אומנות קיקלאדית אחרת למוזיאון. נוסף על כך, שטרן תומך בפרויקטים משותפים נרחבים של מחקר ושימור.

הוליין אמר שהתגובה להצעה כזו השתנתה לחלוטין. "לפני משהו כמו 40 שנה, היו אומרים 'אנחנו נקבל את זה'", אמר. "ואז לפני עשור בערך, זה היה, 'בלתי אפשרי עבורנו למצוא את המקור המדויק'".

הפסל שהנאצים גזלו ממשפחת רוטשילד

לפעמים, התוצאות של מחקר אינן מביאות להחזרת יצירה, כפי שקרה עם "La Crainte des Traits de l'Amour"

(1739-40) של ז'אן-לואי למואן, פסל שיש בסגנון רוקוקו המוצב ב"חצר פטרי" של המטרופוליטן, המתאר אישה הנבהלת מקופידון זעיר.

בשנה שעברה התריע אוצר עמית במחלקה לפיסול ואמנויות דקורטיביות אירופיות על פער ברישומי הבעלות של היצירה. לאחר חקירה נוספת, אישר המוזיאון כי הפסל, שהיה בעבר בבעלות ענף של משפחת הבנקאים רוטשילד, נגזל ממנה במהלך מלחמת העולם השנייה, עובדה שלא הייתה ידועה למוזיאון עד כה. לאחר שהפסל נלקח מהמשפחה, "הפסל הועלה למשאית על ידי נאצים בפריז", אמר סימונס. "הוא נלקח לגלריה הלאומית ז'ה דה פום בפריז, ולאחר מכן נשלח לברלין".

בדרך כלשהי, היצירה מצאה את דרכה חזרה אל בני הזוג רוטשילד. הם מכרו אותה מאוחר יותר, והמט קנה אותה מסוחר, ולכן לא נדרש להשיבה. במקום זאת, יתווסף לכרזה המתארת ​​את העבודה המידע החדש המסביר את ההיסטוריה הזו, כחלק מדרישת חוק חדשה של מדינת ניו יורק, המחייבת את המוזיאונים בניו יורק לפרסם מקרים שבהם יצירות אומנות נגנבו על ידי הצבא הגרמני.