"אנחנו מתקרבים לחלום - להבין את שיחות בעלי החיים, ואולי אפילו להשתתף בהן"

אוניברסיטת תל אביב וקרן ג'רמי קולר ערכו אתמול (ו') את גמר "אתגר דוליטל", תחרות אקדמית נושאת פרסים בין קבוצות החוקרות תקשורת בעלי חיים, במטרה לאפשר תקשורת דו־כיוונית בינם לבין בני האדם. את הקבוצה הזוכה הובילה ד"ר ליילה סייג, חוקרת בכירה ממכון האוקיאנוגרפיה Woods Hole, חקר תקשורת בין דולפינים.

● לא שוכח פרצופים: הזיכרון המדהים שהפך את העורב לאימת הרחוב
● חזית המדע | הסרטון שזכה למאות מיליוני צפיות והתגלית של החוקרים

קולר, מנהל קרן ההשקעות קולר קפיטל, תורם ותיק לאוניברסיטת תל אביב וליוזמות רבות הקשורות לזכויות בעלי חיים, הסביר בפתיחת האירוע, מדוע האתגר מעורר בו השראה. "יש האומרים שהעתיד הוא בכוכבים, אך יש כל כך הרבה שעוד לא הבנו כאן, בכדור הארץ", אמר. "על־פי חלק מההערכות, אנחנו חולקים את כדור הארץ עם 8.7 מיליון מיני חי, 20 קווינטיליון יצורים, ואנחנו לא התעניינו כל השנים, בשאלה מה הם אומרים אחד לשני. אנחנו סובלים ממינו-צנטריות (מיקוד מוגזם במין שלנו, בני האדם - ג"ו), וחושבים שאנחנו היצור החי היחיד ששווה להקשיב לו.

"אנחנו עדיין לא בנקודה בה נוכל לשבת לשיחה עם לאמה אינטלקטואלית על אמנות אסיאתית, ועדיין מאוד רחוקים מהמטרה האישית שלי - לתת קול לבעלי החיים הכלואים במערכת המזון הנוראית שלנו, אך העבודות שנציג היום, מקרבות אותנו ליום בו נוכל להקשיב לכל השיחות סביבנו, שלא שמענו עד כה, ואולי אפילו להשתתף בהן. הרי גם את ההירוגליפים ניסו לפענח במשך אלפי שנים, והיו שהתייאשו וטענו כי הם אינם מייצגים שום שפה קוהרנטית, עד שנמצאה אבן הרוזטה, ושפת ההירוגליפים פוענחה תוך שני עשורים".

הפרס, על סך 100 אלף דולר, ניתן לקבוצת חוקרי הדולפינים, בזכות עושר המידע שהקבוצה הצליחה להביא, לאורך עשורים, שיטות מדידה מתוחכמות, הכוללות מכשירי הקלטה שחוברו אליהם באופן לא פולשני ורחפנים שמיפו את ההתנהגות שלהם, כמו גם מערכות תוכנה מתוחכמות שחיברו בין הצלילים לבין ניתוח ההתנהגות.

ליילה סייג, ראש קבוצת החוקרים הזוכים, הסבירה כי שפת הדולפינים דומה מאוד לשלנו, בכך שדולפינים לומדים שפה באופן גמיש לאורך כל חייהם. כל אחד מהם מייצר שריקה אופיינית, המקבילה ל'שם פרטי', ודולפינים אחרים משמיעים אותה לכיוונו כדי ליצור איתו קשר. דולפינות משתמשות ב"שפת תינוקות" כשהן יוצרות קשר עם הדולפינים הצעירים, ממש כמו בני אדם, ונראה כי יש להם יכולת להעביר מידע בשפה.

החוקרים במחקר זה התמקדו דווקא בסימנים בשפת הדולפינים שאינם שמות פרטיים, כדי לנסות לאתר בהם ייצוג של העולם באופן הדומה לשפה אנושית. העובדה שהם כבר מיפו לאורך השנים את כל ה'שמות הפרטיים' של הדולפינים בקהילה שחקרו, עזרה להם כאשר ביקשו לבודד את יתר חלקי התקשורת. החוקרים זיהו 20 שריקות שאינן 'שמות פרטיים', "חלקם שונים כל כך מהשריקות השמיות שהכרתי, שכשראיתי את הגרף המייצג אחת מהן, בכלל לא חשבתי שזו שריקה של דולפין", אמרה סייג באירוע. אך מאז שהחלו החוקרים לחפש את סוג השריקה הספציפית הזו, הם ראו אותה עד כה ב-25 דולפינים.

אם כך, מה אומרת כל שריקה? זו השאלה, בעצם, והתשובה היא שגם אחרי המחקר, אנחנו לא יודעים בדיוק. אולם, כאשר השמיעו לדולפינים שריקה אחת, הם הגיבו תמיד בהימנעות, שריקה אחרת הובילה אותם להתקרב לגירוי, ושריקה אחרת הובילה אותם קודם להתרחק, ואז להתקרב. שריקה אחרת שימשה כשאלה, אותה מייצרים הדולפינים כשהם שומעים משהו לא צפוי.

"בתוך חמש שנים, האתגר יפוצח בוודאי"

בין שלוש הקבוצות שהציגו בנוסף לזו שזכתה, הייתה קבוצה ישראלית בראשות ד"ר דוד עומר מהאוניברסיטה העברית. הצוות גילה כי קופי מרמוסט משתמשים בקולות ייחודיים לקריאה בשמות זה של זה.

סופי כהן-בודנס ופיטר נרי, שהחלו את מחקרם באקול נורמל סופרייר בפריז, גילו צורת תקשורת חדשה אצל דיונונים: תנועות "גל" מסודרות של הזרועות, שמשולבות לעיתים ברעידות. התנועות יוצרות רצפים מובנים של מסרים חזותיים ומישושיים, והדיונונים מגיבים אליהם - מה שמרמז על שפה של ממש. החוקרת דניאלה ולנטין מהמכון הביולוגי של מקס פלאנק, יחד עם יאן קלמנס, מהמכון האירופי למדעי המוח, פיתחו מודל בינה מלאכותית שמפענח את מבנה שירת הזמיר.

בהרצאת אורח של פרופ' אירן פפרברג מאוניברסיטת בוסטון, הוצגה תקשורת של בני אדם עם תוכים. התוצאות היו מרהיבות בהרבה מאשר אלה שהוצגו על־ידי המועמדים לפרס, אך לא משום שמדובר בתוכים דווקא, אלא כי הקבוצות בפרס הוגבלו לחקור תקשורת שמפתחים בעלי חיים באופן עצמאי בטבע, ולעומת זאת התוכים במחקרים שהציגה פפרברג, אולפו במכוון לשוחח בסמלים המדמים שפת אנוש.

"כשביקשתי בשנות ה-70 ללמוד תקשורת בין בעלי חיים ובני אדם בתוכים, הצעת המחקר שלי נענתה, מילולית, בשאלה: 'מה היא מעשנת?'", היא סיפרה. היא סיפרה כי העולם המדעי הופתע כשהסתבר כי דווקא קרובי המשפחה הקרובים ביותר של האדם לא נוטים ללמידה ווקאלית, ואילו ציפורי השיר והתוכים, הם הכי קרובים לנו בהקשר הזה, למרות 300 שנות אבולוציה המפרידות בינינו.

בהרצאתה היא הציגה ממצאים על תוכי שלמד להבדיל בין שתי צורות, אבל גם לציין האם ההבדל הוא בצורה, בצבע או בחומר ממנו עשויות הצורות. כלומר, הוא לא אמר רק 'דומה' או 'שונה' מול שתי צורות שונות, אלא למד לומר 'צורה', להעיד שההבדל הוא בצורה, ו'צבע' כדי להעיד כי ההבדל הוא בצבע. אם נאמר לו 'איזו צורה היא ירוקה וגם עשויה מעץ', הוא יכל לזהות אותה מתוך שבע צורות.

פפרברג ציינה כי כאשר מלמדים שפה סמלית, הדומה לשפה אנושית, לבעלי חיים שאינם מתקשרים כך באופן טבעי, בעצם מתערבים באופן שבו הם מעבדים מידע, ויש סביב העניין דילמה אתית.

לדברי יוסי יובל, מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, שמכהן כיו"ר התחרות, אחד מיוזמי האתגר ויו"ר ועדת הפרס, אמר בשיחה עם "גלובס": "כנער, הייתי בטוח שהחיות משוחחות זו עם זו בשפה מורכבת בדיוק כמו שלנו. היום, אחרי שנים של עיסוק בנושא, אני די משוכנע שלא, ושהשפה שלהם היא הרבה יותר פשוטה. ככל הנראה, לא התפתח אצלם הצורך הזה". אולם, אומר יובל, "עדיין מעניין מאוד להבין איך הם כן מתקשרים אלה עם אלה, ומדוע השפה אצלם התפתחה כך ואצלנו אחרת".

קרן קולר תקצה את הפרס בכל שנה במשך חמש שנים לפחות. "בתוך חמש שנים, האתגר יפוצח בוודאי", הביע קולר אופטימיות משועשעת.